עוד נטען כי אין בעובדה כי עונשו של החייב הומר לעבודות שירות כדי להשליך על החוב לרשות המיסים שנוצר אגב ביצוע עבירות, במירמה ובחוסר תום לב מהותי שכפי שעולה מיגזר הדין, החייב ושותף נוסף הנפיקו 49 חשבוניות פיקטיביות הנחזות להיות חשבונות מס על שם 7 חברות ולמעשה סייע החייב ללקוחות להמנע מתשלום מס.
טענות החייב;
מנגד לבקשת המנהל המיוחד, החייב מבקש ליתן לו הפטר תוך החרגת החוב למע"מ והסכמה לפדיון כספי הפנסיה המוגנים שלו העובדים על סך של כ-40,000 ₪, מהטעמים שלהלן:
החייב הנו בגיל פרישה ועד לאחרונה עבד במשרה מלאה, הן כשכיר והן כעצמאי.
נקבע כי בחינת תום לבו של החייב תעשה באמות מידה אובייקטיביות בהתאם לתכלית הכפולה של מוסד פשיטת הרגל, על מנת לכנס את נכס החייב לצורך חלוקה הוגנת בין נושיו וכן שמיטת חובותיו על מנת לאפשר לחייב לשקם את חייו ולפתוח דף חדש [ראו ע"א 3382/17 יעל צימבר נ' רועי סמט (פורסם במאגרים, 29.08.2018)].
אמנם אני מסכימה עם עמדת הכנ"ר כפי שהובאה בתגובתו מיום 29.06.23 לפיה "אי תשלום דיבידנד לנושים בדין רגיל בשל גובה הסכום הנתבע בדין קדימה אינו מהוה עילה לביטול ההליך", אדגיש כי ביטולו של ההליך בעניינינו לא נעשה אך בשל גובה החוב למע"מ והעובדה כי קדימותו תוביל לאי תשלום דיבידנד לנושים הרגילים, כי אם בשל אופן יצירת החוב, העובדה כי החייב אינו מקיים חובותיו בהליך ולו הבסיסיים ביותר, זאת במקביל לכך שמבקש את חסדו של בית המשפט ומתן הפטר.
...
אני סבורה כי החייב פעל ופועל בהליך בחוסר תום לב מבחינה מהותית, לא רק באי התשלום, אלא במשיכת הזמן, כדי שמצבו מול הנושים יהיה טוב יותר בבואו להציע הצעת הסדר.
בנסיבות אלה כאשר עסקינן בחייב שחובותיו נוצרו במרמה, כאשר החייב אינו מציע הצעה שמצביעה על כך שהוא הצליח להפנים את הפגם בהתנהלותו ביצירת החובות, כאשר במהלך ההליך החייב אינו פועל לטובת הנושים, מעבר לאי התשלום ואי הדיווח, לא ממקסם את הכנסותיו, ומושך את הזמן כדי שיגיע לרגע הפנסיה משל מדובר בשחרורו מעול העבודה, כל אלה מובילים אותי למסקנה שמדובר חייב שהתנהלותו חסרת תום הלב ביצירת החובות ממשיכה גם לאורך כל ההליך.
כאמור, נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום לפטור את החייב מחובותיו, אלא שהמסקנה המתבקש היא כי יש להורות על ביטול ההליך.
סוף דבר:
אני מורה על ביטול ההליכים בעניינו של החייב.
