החמרת שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי

ניתן היה להעלות את השאלות לגבי עמוד השידרה המותני, אך בודאי לא לגבי מיפרקי הירך, ששם אין כל השפעה ואפילו הקלה ביותר להתפתחות השינויים הניוניים וכך גם בעמוד השידרה הצוארי שאינו נושא משקל בישיבה.

הינך מתבקש להתייחס לאפשרות של החמרת מצבן של הפגימות שציינת במפרקי הירך ובצואר וכן של פגימות בגבו התחתון, בהתאם לתשובתך לשאלה קודמת – האם ניתן לומר שתנאי עבודתו של התובע כפי שפורטו בפניך החמירו את מצבו האמור של התובע? אנא פרט.

...

" (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.) לאחר עיון בבקשת התובע ובתגובת הנתבע, בחות דעת המומחה ובמכלול תשובותיו לשאלות ההבהרה, הגעתי לידי מסקנה כי יש מקום לקבל חוות דעת נוספת בטרם הכרעה בתיק, מהנימוקים שלהלן.

סוף דבר על יסוד המפורט לעיל – בתיק ימונה מומחה נוסף, מתחום האורתופדיה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקויים הנטענים בגבו, בצווארו ובמפרקי ירך ימין כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

האם תסכים כי Lehto הדגים באמצעות MRI שינויים ב- 62% מהנבדקים מעל גיל 40, כאשר השינויים נדיר שניצפו מתחת לגיל 30? Boden.et.al,jbjs;1178-1184, 1990 Boden הדגים מה שהוגדר כ"אנומליות עמוד השידרה הצוארי" בחולים אסימפוטמטיים ב 30% מהאוכלוסיה מעל גיל 40, אך רק ב – 13% מהאוכלוסיה מתחת לגיל 40.

ישנה עדות חזקה כי עומס סטאטי גבוהה ותנוחות עבודה קיצוניות גוררות רק כאבים בצואר ובכתפיים ולא גורמת להתפתחות שינויים נווניים או החמרתם בעמוד שדרה צוארי? האם תסכים כי Vingard & Nachemson, בספרם neck and back pain בעריכת Nachemson&johnson , בהוצאת Lippincott, Williams& Wilkins,philadelphia 2000, p.97-121, מסכמים ברוח ביקורתית ממצאים דומים: 1.

...

באשר לטענת הנתבע על פיה המומחה לא התייחס לגילו של התובע ולמאמרים אליהם הופנה, אנו סבורים כי יש לדחות את הטענה משעה שבמסגרת שאלות ההבהרה המומחה התייחס לשינויים הניווניים בהתאם לגיל ולממצאים הקיימים בין הבדיקה משנת 1989 ובין הבדיקה משנת 2016 בה נמצא ממצא א- סימטרי חריג שאינו תואם שינוי ניווני שכיח לגיל.

נוסף על כך, משנשאל המומחה האם נכון לקבוע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה הצווארית, גם לא במנגנון החמרה השיב לשאלה בשלילה והבהיר כי :" ממצאים א-סימטרים משמעותיים עולים מפענוח בדיקת MRI 2016, אשר תואמים לניסוח אפשרות ההשפעה של העבודה על ליקוי בצוואר. לפיכך, יש לעדכן תשובה 11 ולקבוע כי לאור האסימטריה המודגמת בהדמייה צוואר עדכנית 2016, הרי שהשפעת העבודה על החמרת הליקוי בצוואר (כפי שמודגם אחרי 26שנה) הינה משמעותית ועולה על 20%". ניתוח כל אמור לעיל מוביל למסקנה על פיה מדובר בפגיעה הקשורה בקשר ישיר לתנאי עבודת התובע , כתוצאה ממשך השנים הרבות בהן עבד ומהאופן בו עבד, אשר הובילו לא- סימטריה המשמעותית ממנה סובל הוא בצווארו.

סוף דבר לאור כל המקובץ , אנו קובעים כי דין התביעה להתקבל.

הטעמים העקריים שפירט הם הקף השמוש בכלים רוטטים שהוא קטן יחסית (שעתיים בשבוע בלבד, פרט לחמש שנים במהלכן היה הקף השמוש כחמש שעות ביום); קצב ההחמרה של הליקוי כפי העולה מהשוואה בין בדיקות ההדמיה לאורך השנים, קצב שתואם שינויים נווניים טבעיים; מחלות הרקע מהן סובל המערער לרבות סוכרת עם נוירופתיה; בדיקות ההולכה העצבית שלא הדגימו נזק צוארי עד לניתוח בשנת 2019; והעובדה כי מחלתו של המערער בעמוד השידרה מפושטת לכל אורכו ואינה באה לידי ביטוי בצואר בלבד (ונזכיר כי המערער סובל מליקוי גם בעמוד השידרה המותני, ותביעתו להכיר בכך כפגיעה בעבודה נדחתה אף היא).

...

עם זאת לאחר שקילה חוזרת של כלל החומר הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של הליך זה אין בכך צורך, מהטעם שאין מדובר בחוות דעת יחידה אלא בחוות דעת המתווספת לחוות דעתו החד-משמעית של ד"ר ציון, שכאמור לעיל מצאנו כי ניתן להסתמך עליה ללא קושי.

בנסיבות אלה, וכאשר די היה גם בחוות דעתו של ד"ר ציון לבדה, לא שוכנענו שהוצגה הצדקה מספקת להחזרת התיק לבית הדין האזורי בשלב זה לצורך חקירתו הנגדית של ד"ר פריימן לאחר שמוצה שלב שאלות ההבהרה, ואף לא מצאנו טעם מספיק למינוי מומחה שלישי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

תשובת המומחה: "כאמור בסעיף ד', התובע לא ביצע תנועות שחורגות מטווח התנועה הטבעי של הצואר. כפי שרשמתי בסעיף ג' למעלה, לא מדובר בתנועה לא טבעית, אלא בתנועה חוזרת ונשנית, ברציפות גבוה(ה) ובתדירות גבוהה, לאורך זמן רב. אני מעריך, שקיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בצוארו, לבין תנועות עמוד השידרה הצוארי, אותן נידרש התובע לבצע בעת ביצוע עבודתו, ברציפות ובתדירות גבוהים לאורך שנים רבות, בסבירות של מעל 50%. כמו שרשמתי בחוות דעתי, לתובע גורמי סיכון תחלואתיים וחבלתיים בתעוד הרפואי. אני מעריך שלתנאי עבודתו, השפעה על החמרה של ליקוי עמוד השידרה הצוארי, במידה גבוהה במעט מ-20%". שאלה ו: ככל שאין שינוי במסקנה זו אנא הבהר ונמק את מנגנון הקשר הפיזיולוגי בין סיבוב והטיה של הצואר לבין השינויים הניוניים בעמוד השידרה הצוארי של התובע בהתאם לתורת המקרוטראומה.

...

אלא שהכרעה מפורטת בעניין זה ניתנה במסגרת החלטתי מיום 8.11.2023, ואין לי אלא לשוב על הקביעות בה ועל ההפניות לפסיקת בית הדין הארצי שהכירה בכך שהזזות תכופות ותדירות של הצוואר, גם בטווח תנועה רגיל, יכולה להוות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

אך דין הטענה להידחות שהרי מסקנת המומחה מבוססת על חזרתיות התנועות, תדירותן ועל הצורך בהגעה לסוף טווח התנועה ואלו מבוססות על העובדות שנקבעו ועל הצפייה בסרטון המדגים את צורת הנהיגה של התובע.

לנוכח כל האמור ומשלא מצאתי בטענות המוסד טעמים לסטות מהאמור בחוות הדעת יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין החמרת הליקוי בצווארו של התובע לבין תנאי עבודתו, ובהקשר זה בלבד דין התביעה להתקבל.

ההפרעה הצוארית מתבטאת בכאבים בעמוד השידרה הצוארי, מכאב רדיקולארי (הפרעה שורשית צוארית), מיאלופטיה צוארית (לחץ על מסילות ארוכות של חוט השידרה) ומשילובים קליניים של התופעות הנ"ל. המומחה הראשון קבע שאין באופי עבודתו של התובע כדי לבסס קשר סיבתי במידה מספקת להווצרות הליקוי או החמרתו, וכי גם אם קיימת "אפשרות קלושה שאופי עבודתו זה מהוה גורם תורם למחלה הצוארית, הרי מדובר בתרומה שולית... הפחותה מ- 20%." לשיטתו של המומחה הראשון, הגישה המקובלת היום ברפואה היא כי מחלה ניוונית של ע"ש הצוארי הנה מחלת רבת משתנים, בהם גורמים המוטמעים באדם כמו גם גורמים חצוניים, בהם גם תנאי עבודה.

...

ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה, או בהסתמך על פסיקה קודמת שהכירה כבר בקיומה (בר"ע (ארצי) 105/09 איילון המוסד לביטוח לאומי (3.5.09)).

סוף דבר – הבקשה למינוי מומחה שלישי נדחית.

סוף דבר – הבקשה להפנות למומחה הנוסף שאלות הבהרה נדחית אף היא.