צוין לגבי שהוא סובל מקושי בקבלת החלטות, פרפקציוניזם וסימפטומים שפגעו בתפקודו התעסוקתי;
בחודש אוגוסט 2010 אושפז המערער בעקבות התפרצות מצב מאני נוסף והפרעה דו קוטבית [ראו עמ' 88 לתיק הרפואי]; גם ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לגבי איבחנה של הפרעה דו קוטבית;
חוות הדעת של המומחים הרפואיים של שני הצדדים
מונחות בפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן:
מטעם המערער-שתי חוות דעת של פרופ' עמיחי לוי : האחת מיום 4.9.12; והשנייה מיום 16.6.17;
מטעם המשיב- שתי חוות דעת של ד"ר יאנקו יוליאן: האחת מיום 28.2.12 שעל בסיסה דחה המשיב את תביעת המערער והשנייה מיום 17.2.13 בה הגיב ד"ר יאנקו על חוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי; למרבה הצער ד"ר יאנקו נפטר ולכן נוצר הצורך לאפשר למשיב להגיש חוות דעת רפואי אחרת [ראו החלטת יו"ר הועדה מיום 3.1.17];בעקבות זאת הוגשה ביום 12.2.17 חוות דעתו של ד"ר חיים שם דוד ; נוכח הנסיבות שבהן ד"ר יאנקו,ז"ל, נפטר ובשל כך לא התאפשרה חקירה נגדית בהתייחס לחוות הדעת שכתב, נתייחס לשתי חוות הדעת של פרופ' עמיחי לוי (מצד המערער) וחוות דעתו של ד"ר שם דוד (מצד המשיב) בלבד;
להלן כמה ציטוטים נבחרים מחוות הדעת של כ"א מהמומחים הנ"ל:
בחוות דעת (מטעם המערער) מיום 4.9.12 של פרופ' עמיחי לוי נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"....אבחנת 'מחלה אפקטיבית ביפולרית' איננה מספיקה, למרבה הצער, לתאר/לאבחן את מצבו הפסיכיאטרי .....מדובר באבחנה שהנה קשה יותר מ'מחלה אפקטיבית ביפולרית' דהיינו מדובר במחלה סכיזואפקטיבית....להערכתי מר.... איננו סובל מ-OCD אלא מדובר ב'רכיב אובססיבי/קומפולסיבי אשר בא לידי ביטוי תוך כדי וכחלק מהמצבים בדיכאוניים (ונעלם במצבים המניפורמיים)...מתוארת תגובה דיכאונית טרם לשירות הצבאי. קשה לקבוע באם היה מדובר בדכאון או בהפרעת היסתגלות בגוון דיכאוני. אכן, ייתכן שמדובר היה ב'הפרעת היסתגלות'. ייתכן אפילו ש'הפרעת ההיסתגלות' הייתה קשורה בשירות הצבאי המתקרב. מטבעה 'הפרעת היסתגלות' הנה הפרעה קצרה וחולפת. ברם היא מעלה את הסיכוי (כמו גם דכאון טרם לשירות) כפי שמצא מחקר של צה"ל, לפריצת סכיזופרניה בשלב מאוחר יותר....ייתכן שמדובר היה ב'דכאון קצר' שגם הוא עקרונית 'הפרעה קצרה וחולפת'. עם זאת ייתכן שמדובר היה באפיזודה הראשונה של המחלה הסכיזואפקטיבית ; מנקודת מבט מקצועית לא ניתן לברר באופן מעמיק באיזה 'מסלול' מדובר. הסכמתי, מתוך עמדה מקצועית זהירה לכתוב חוו"ד זו בהנחה שייתכן שהמחלה אכן פרצה טרם לשירות. ברם, וגם אם היה זה המקרה....האפיזודה הנ"ל הייתה יחסית קלה וחולפת....הוא נשלח לקורס קצינים. התקשה מאד לתפקד בקור וכשהוא חולה. הודח מהקורס כמה ימים טרם סיומו- זוהי פגיעה פסיכולוגית משמעותית.....נידרש להגיע לקורס קצינים נוסף. דרישה זו העיקה עליו עד מאד. כלומר מחלתו של מר...'תפסה תאוצה' תוך כדי השרות ובשל לחצי השרות.....תנאי/לחצי/ארועי השרות הם שגרמו למצב מחלתי קשה מאד וכרוני קבוע....מנקודת מבט מקצועית, תנאי השרות אחראים ל-90% משעור הנכות.....מדובר בשיעור נכות פסיכיאטרית של 70% ולמרבה הצער לצמיתות".
בחוות דעת(מטעם המשיב) מיום 12.2.17 של ד"ר שם דוד נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"....עמיתי קובע שהוא סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית. מימצאי בדיקתי שונים. לא מצאתי ליקוי אופייני לאנשים הסובלים מהפרעה זו. הוא מביע מוטיבציה לתיפקוד תעסוקתי וללימודים. מאפיינים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הפרעה סכיזואפקטיבית. הוא היה באישפוז פסיכיאטרי ארוך ומספר מסגרות בבית חולים כפר שאול ושם אובחן כסובל מהפרעה דו קוטבית ולא מהפרעה סכיזואפקטיבית. ...הוא סבל מגלים דכאוניים, חוסר יציבות במצב הרוח ותקופה מסוימת אף נזקק לטפול תרופתי נוגד דכאון....הדחה מקורס אינה ארוע מיוחד ובודאי שאינו ייחודי לשירות הצבאי. מידי יום אנשים מודחים מקורסים, נכשלים במבחנים....בכל מקום עבודה, יש דרישות מובנות לכל תפקיד ומי שלא עומד בתנאים המקדימים ולדרישות לא יוכל להמשיך בתפקיד....מהלך מחלתו אינו שונה מזה המקובל. מחלתו החלה עובר לשירותו הצבאי. אנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית מתחילים לעיתים קרובות את המחלה שלהם במופע דיכאוני . המצב הדכאוני שלו טרם לשירותו הצבאי אינו הפרעת היסתגלות כפי שסבור פרופ' עמיחי לוי, ובודאי שלא ניתן לאבחן הפרעת היסתגלות לארוע שלא היתרחש (גיוסו לצבא). אדגיש שדווח בתיקו הרפואי שסבל ממצבים אפקטיביים כולל ציקלוטימיים עוד טרם גיוסו לצבא. להדגיש ציקלומטיה הנה אחד מהמצבים של הפרעה דו קוטבית שמשמעה תקופות ארוכות של למעלה משנתיים בהן רוב הזמן מצב רוחו מעל הנורמה ומבטא תסמינים מתונים יותר של היפו מאניה. המצוקה שהייתה קיימת קשורה לתפישתו את עצמו, נטייתו שלו והקונפליקט הפנימי שלו במחיר של עצמאות לעומת תלות. אין במהלך השרות הצבאי שלו ארוע מיוחד שאופייני לשירות הצבאי ואין ארוע טראומטי שניתן לקשור לשירותו הצבאי. ...הנידון סובל מהפרעה דו קוטבית, נמצא ברמיסיה, תחת טפול תרופתי. הנידון סובל מ-OCD. אין קשר בין מצבו הנפשי לבין שרותו הצבאי".
בחוות דעת מגיבה (מטעם המערער) מיום 16.6.17 של פרופ' עמיחי לוי נכתב, בין היתר, כדלהלן:
".....בחוות דעתי המקורית בעיניינו, הערכתי כזכור שיעור נכות של 70% ולצמיתות. מאז הערכה זו חלפו כימעט חמש שנים, ברם מר...לא החלים ממחלתו הפסיכיאטרית הקשה (מחלה סכיזואפקטיבית); והוא מתפקד, בעצם, באופן שולי בלבד...ד"ר מיתעלם מהמידע החשוב שבתצהירים...הדחה מקורס קצינים 'איננה ארוע מיוחד' סבור ד"ר שם דוד; זהו תאור עניינים שפשוט אינו נכון. מעמדו של קורס קצינים בצה"ל בישראל הנו (עדיין) גבוה; הדחה מקורס קצינים הנה 'ארוע מיוחד' לאדם שסובל מקושי נפשי או מתחלואה פסיכיאטרית. עפ"י התצהירים.... היה בירידה לאחר הקורס; ושהוא החל להסתגר...ד"ר שם דוד פשוט מיתעלם מקיומו, במקרה הנוכחי, של 'קו פרשת מים קליני'...שביו מצבו הנפשי טרם לקורס הקצינים וטרם להדחה; לבין מצבו הנפשי מאז קורס הקצינים ומאז ההדחה....אין זה משנה [גם לו מדובר היה, כאמור, 'רק' במחלה אפקטיבית ביפולרית] את ההערכה שתנאי השרות הם שאחראים להתדרדרות הקשה במצבו...כאמור, אני עדיין סבור שתנאי השרות הם האחראים ל-90% משעור הנכות ; ושיעור הנכות הנו 70% ולצמיתות".
דיון
הנושא שעלינו להחליט לגביו הוא האם נכותו הנפשית של המערער (שעצם האיבחון שלה שנוי במחלוקת) נגרמה או החמירה תוך כדי ועקב השרות הצבאי.
...
רקע
לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 6 במאי 2012 בה החליט המשיב באשר למערער כדלהלן: "תביעתך שבנדון נדחתה בהסתמך על הנימוקים המצויים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 28.2.12 לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מצבך הנפשי לבין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".
תיק זה אמנם נפתח ביוני 2012 אך בשל השתלשלות עניינים מצערת מגיע לסיומו מבחינת וועדה זו רק עתה.
לעניין זה אנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר שם דוד כשכתב: "הדחה מקורס אינה אירוע מיוחד ובוודאי שאינו ייחודי לשירות הצבאי. מידי יום אנשים מודחים מקורסים, נכשלים במבחנים....בכל מקום עבודה, יש דרישות מובנות לכל תפקיד ומי שלא עומד בתנאים המקדימים ולדרישות לא יוכל להמשיך בתפקיד".
המערער הודח מהקורס בשל חוסר ביטחון עצמי, בעיית אבחנה בין עיקר וטפל ופער בהחלטות וסמכותיות [ראו מכתב של רמ"ד סגל סדיר] ובנוסף חוסר בשלות [ראו ראיון עם רע"ן משאבי אנוש].המערער לא הופתע מהחלטה זו. הוא עצמו סבר שאינו בשל לסיים את הקורס.
אנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר שם דוד שכתב בחוות דעתו כדלהלן: "תיאור מקום שביקש לתמוך בו בהוצאה לפועל של רצונו להיות קצין, והביע את צורך המוסד שימשיך לקורס קצינים אינם אירוע מיוחד ובוודאי שלא אופייני למערכת הצבאית באופן בלעדי. בכל מערכת היררכית, בכל מקום עבודה, יש דרישות מובנות לכל תפקיד ומי שלא עומד בתנאים המקדימים ובדרישות, לא יוכל להמשיך בתפקיד".
למקרה שלפנינו יפים הם דברי ביהמ"ש בדנ"א 5343/00 קת"ג נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 שם השופט חשין קבע בהסכמת חברי ההרכב האחרים לעניין זה, [ראו סעיף 40 לפסה"ד הנ"ל] כדלהלן: "לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה מביאה במניין שיקוליה - לטובתו של החייל הנפגע - את חולשותיו האינדיווידואליות של החייל, ואולם בה-בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא - אם תרצו: ייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו - הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה. בייחוד כך (כבענייננו) שעה שהמחלה לא פרצה בעקבות מקרה טראומטי או בשל "צבאיות" השירות בצבא.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
