החמרת מצב לאחר היוון קצבה מביטוח לאומי

האם נכונה טענת התובעת כי היא זכאית לקבל את הוון קצבת הנכות מעבודה לפי 44% נכות משוקללת (20% נכות בברך שמאל ו-30% נכות בברך ימין) בתשלום 36 קיצבאות, בנכוי הוון קצבת הנכות מעבודה לפי 20%, אותו קיבלה התובעת ב-2011? דיון: לטענת התובעת בתצהירה לא הבינה את משמעות המכתב שנשלח אליה מהביטוח הלאומי ביום 29/8/11 (להלן: המכתב),ולא הבינה כי משמעות הדבר כי לא תוכל לתבוע יותר בגין תאונת העבודה, ובכל מקרה לא הבינה כי לא תוכל לתבוע בגין ברך ימין.

הוון – תשלום מענק במקום קצבה סכום ההוון לא יפחת מסכום של 34 קיצבאות נכות מעבודה לידיעתך, עם הוון קצבת הנכות מעבודה, לא ניתן יהיה לחדש את תשלום קצבת הנכות ואף לא לקבל הפרישי הוון גם אם תחול החמרה במצב בריאותך הקשורה לפגיעה בעבודה.

בפס"ד של בית הדין הארצי מיום 11/5/06 (עב"ל 88/98 המוסד לביטוח לאומי – גדעון נאמן) 06 הבהיר בית הדין הארצי כי "החליט המוסד לביטוח לאומי לשלם למבוטח שניפגע בתאונת עבודה סכום חד פעמי (lump sum) לאחר ששקל את יכולתו של הנכה להתקיים, אין מהות התשלום משתנה. עדיין מדובר בקיצבה בגין תאונת עבודה ששולמה בדרך אחרת, לא בתשלומים עיתיים אלא בסכום חד פעמי.

י. מתוך עדותה שלה עולה כי היא לא פנתה לביטוח לאומי לבקש הבהרות בטרם ביצוע ההוון, , וכי חשבה שמדובר רק על החמרה עתידית ברגל שמאל (למרות שאין במכתב אמירה כזו).

...

לאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי במלוא החומר שבתיק ובסיכומי הצדדים, אין מנוס מדחיית התביעה כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: התביעה נדחית.

ההליך בבית הדין האיזורי לאחר הגשת תצהיר המערער, פרטו הצדדים את התשתית המוסכמת וציינו כי המחלוקת היא בשאלה המשפטית לפיה "האם מבוטח שבחר בקיצבת הזיקנה והוון את קצבת הנכות מעבודה, יכול לתבוע לאחר מכן את צירוף נכויותיו מעבודה, לרבות הנכות שקצבתה הוונה". בקליפת אגוז טען המערער כי אין בכוחו של הוון קצבת נכות מעבודה למנוע את האפשרות לבקש את צירופה של הנכות שהוונה לנכויות אחרות, שכן גם נכות שהוונה היא בבחינת גמלה ולכן ניתן לצרפה; המוסד, בצד אזהרתו את המערער כי לא יוכל להגיש בקשה להחמרה במקרה שיבחר בהוון קצבת הנכות, לא הזהירו כי לעתיד לבוא לא יוכל לבקש את צרוף הנכויות ובכך הפר המוסד את חובותיו, ובכלל זה את חובת תום הלב; בבג"צ כנפי[footnoteRef:1] נקבע כי חריג לכלל לפיו הוון חוסם תביעה להחמרת הנכות שקצבתה הוונה הוא מקרה שחלה החמרה משמעותית בנכות, במיוחד במצב בו המערער לא חתם על ויתור להגשת תביעה לצרוף דרגת נכות מעבודה.

שם נקבע כי "הוון קצבה במענק נימנה על מיגוון הגימלאות הניתנות לנפגע עבודה אך מתן המענק עשוי להביא לניתוק הקשר המתמיד שבין הנכה והמוסד לביטוח לאומי" (הדגשה הוספה – א.א.).

...

העדר אפליה מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי לפיה בכך שעל נכה שקיבל מענק היוון חל הסדר שונה (לעניין האפשרות לתבוע החמרה ולצרף נכויות) מאשר זה שחל על נכה שקיבל מענק נכות אין אפליה.

הצורך באזהרה מפורשת על כך שההיוון ימנע צרוף נכויות גם בעניין זה מקובלות עלינו קביעותיו של בית הדין האזורי, ולא מצאנו מקום לשוב ולהביאן או להרחיב לגביהן.

סוף דבר הערעור נדחה.

הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההישתכרות בסעיף 20 לתצהירו מתאר התובע כך את מצבו: "כיום, לאחר שביצעתי את הטיפולים, אני עדיין סובל מכאבים והגבלות בתנועה. אני סובל מכאבים בשורש כף יד שמאל, מהגבלה בתנועות שורש כף היד, מחולשה וקשיים בהרמת משקלים לאורך זמן והאמה שלי מעוותת, באופן שמפריע לי מאוד". בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי כאשר הוא מתעסק עם משהוא יותר מידי, ידו מתחילה לרעוד (עמוד 6 ש' 20 ).

בעיניין ע"א 130/76 אליהו סעדה נ' משה חמדי, פ"ד לג(1) 589, 598 הפחית בין המשפט את שיעור ריבית ההוון בתביעות הנזיקין מ- 5% ל- 3% תוך ציון העובדה: כי ההפחתה הנה "ללא קשר עם ניכוי הקיצבאות של הביטוח הלאומי". גם בעיניין ע"א 2099/94 ציון חיימס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(1) 529 ציין בית המשפט כי : "הינה-כי-כן, ללא קשר להיוון קיצבאות המוסד לביטוח לאומי ובהסתמך על הריבית השנתית שניתן לקבל על השקעה צמודה המבטיחה ריבית של שלושה אחוזים לשנה לפחות, וללא קשר לעליית שכר ריאלית צפויה, נקבעה ריבית של שלושה אחוזים לשנה כבסיס לחישוב ההוון." (הדגשה לא במקור).

מסיבות אלו הסיק בית המשפט בעיניין ש.ב, כי לא בהכרח קיימת זיקה בין שיעור הריבית בתביעות נזיקין לבין שיעור הריבית בהוון קיצבאות המל"ל, מה גם שהפסיקה כאמור, כיוונה למניעת מצב של "הפרש ניכר" בין שעורי הריבית השונים, ולאו דוקא האחדה מלאה בין שעורי הריבית, כך שאין לומר בהכרח כי אם שיעור ריבית ההוון בהתאם לתקנות המל"ל הנו 2%, כך יש לנהוג גם בשיעור הריבית בתביעות נזיקין.

דר' קובו מסכם את חוות דעתו כי "לא צפויה החמרה או הטבה במצבו של התובע בעתיד". בנסיבות אלו, בהם לא הוכחו הוצאות משמעותיות מחד בעבר ומאידך בעתיד גם לא צפויים הוצאות משמעותיות, אם כי ייתכנו הוצאות מסויימות בשל הנכות, יש לפסוק פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בשיעור של 7,000 ₪.

...

אני סבור כי דרישת התובע מוגזמת, מאידך אין מקום לא לפסוק מאומה כטענת הנתבעת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבעת תשלם לצ"ג הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 10,000 ₪.

ראינו כי בחוות דעתו (ש/1) הוא ציין כי התאונה הראשונה "מהוה נקודת מפנה משמעותית בחייו ומאז חלה נסיגה דראסטית בכל תפקודיו וכי התאונה השנייה רק החמירה את מצבו שכבר היה גרוע". בחקירתו הבהיר כי תיסמונת פוסט טראומטית יכולה להתפתח ולהתעצם והעובדה שבשבועות הראשונים לאחר התאונה לא ניצפו התסמינים, לא שוללת את הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונה לתיסמונת (עמ' 23, שורות 8-6).

וכך מציין בית המשפט: המטרה אותה ביקש להשיג בית-המשפט בעיניין זדה, כאשר קלט את שיעור ההוון שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי(הוון) מתשל"ד, הייתה למנוע עוות במתן הפצוי לניזק, אשר היה נוצר אילמלא הושוו שעורי ההוון המשמשים להיוון קיצבאות המוסד לביטוח לאומי ולהיוון סכום פצויי הנזיקין.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים כדלקמן: הנתבעת מס' 1 הפניקס, פיצויים בגין התאונה הראשונה: (א) נזק לא ממוני- 91,682 ₪ (ב) הפסדי שכר בעבר - 206,030 ₪ (ג) הפסדי שכר בעתיד- 673,849 ₪ (ד) הפסדי הפרשות סוציאליות בעבר- 25,754 ₪ (ה) הפסדי הפרשות סוציאליות בעתיד- 84,231 ₪ (ו) עזרת צד ג' בעבר- 80,000 ₪ (ז) עזרת צד ג' בעתיד- 60,000 ₪ (ח) הוצאות- 120,000 ₪ סך הכול 1,341,546 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע (בחלוקה לפי אותו יחס), הוצאות ההליך בסך של 14,440 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד תשלום המלא בפועל.

הנתבעות ישלמו לתובע שכר עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצויים וכן ישיבו לו (בחלוקה יחסית, כפי שנקבעה לעיל) את חלקו באגרת בית המשפט.

[1: 28% נכות שהוכרו לתובע מאוגוסט 2005 פחות הוון הקצבה ביחס ל-25.5% נכות מדצמבר 2008 – סה"כ 2.5% נכות; ובתוספת ההחמרה במצב מיולי 2012 בשיעור של 15% נכות (ההפרש שבין אחוזי הנכות שהוכרו לתובע ביולי 2012 – 43% - לאחוזי הנכות קודם ההחמרה– 28%) סה"כ – 19.5% נכות.

] משאין נפגע עבודה שקצבתו הוונה ובעניינינו התובע, זכאי לקיצבה במהלך התקופה שלגביה נעשה ההוון – ממילא הוא איננו זכאי להוון קצבה; זכות שתעמוד לו לאחר שתתחדש זכותו לקיצבה.

מסעיף 113א' לחוק הביטוח הלאומי שצוטט לעיל עולה, כי הסעיף מניח שני תנאים מקדמיים בטרם קבלת החלטה על הוון קצבה של נפגע עבודה והם: דרגת נכות שאיננה פחותה מ-20% ותנאי נוסף, שלדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה מספקת לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור; בהתקיים התנאים המקדמיים, מקנה החוק לפקיד התביעות שיקול דעת בהמרת הקצבה במענק; כך נפסק לדוגמא בפסק דין אברהם הרמן: "ראשית נבהיר, כי הנכה אינו זכאי, כדבר שבזכות, שקצבתו תומר באמצעות הוון הגימלה... ואף אם סובר המוסד כי לנכה הכנסה קבועה ומספיקה, רשאי הוא לדחות את הבקשה מנימוקים סבירים וענייניים... שנית הטעם למתן גמלאות ארוכות טווח בדרך קיצבאות עולה ממטרתו של הביטוח הלאומי. המטרה היא להבטיח מינימום לקיומו הכלכלי של הזכאי כל עוד יעמוד הצורך כך שהוא לא יהיה תלוי במזלו ותבונתו הכלכלית, או במצב הכלכלי שיכול כי ישתנה במרוצת השנים"..

[3: עב"ל 231/99, המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם הרמן] פשוט שבחינת קיום התנאים המקדמיים שנקבעו בסעיף 113א' לחוק להיוון קצבת נכה מעבודה, והפעלת שיקול הדעת על ידי פקיד התביעות, יש לבחון ולהפעיל בעת גיבוש הזכות לקיצבה, שרק אז ניתן יהיה לבחון את קיום התנאים המקדמיים שנקבעו בסעיף (ובפרט "הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה") לתשלום מענק במקום קצבה ולהפעיל את שיקול הדעת לצורך קבלת החלטה בבקשה להיוון הקצבה.

...

אשר על כן, בקשת התובע מאפריל 2015 להיוון קצבה שתעמוד לזכותו רק ביוני 2018 היא בקשה מוקדמת שדינה להידחות על הסף.

לתוצאה זו, לפיה פניית התובע מאפריל 2015 להיוון זכותו לקצבה שתקום לו רק ביוני 2018, היא פניה מוקדמת שדינה להידחות על הסף, ניתן להגיע מכיוון אחר.

סוף דבר, התביעה נדחית.