החלקה על רצפה רטובה עקב ניקיון

אופן קרות התאונה והגורם לה גרסת התובעת: בסעיף 6 לכתב התביעה מפורטת גרסת התובעת; זוהי חזית המחלוקת העובדתית ביחס לאופן קרות התאונה, כדלקמן: "בתאריך 21.10.14 בשעת הצהרים, יצאה התובעת ממרפאתה הממוקמת בקניון שלום סנטר בפ"ת דלעיל, וירדה בדרגנוע (מדרגות נעות) מקומה 1 לקומת הקרקע בקניון. עם סיום הירידה, ובעת שעברה מהמשטח נגד החלקה המצוי למרגלות הדרגנוע לרצפת הקרמיקה הצמודה זו, החליקה התובעת על הריצפה שהייתה רטובה, חלקה ומחליקה... מרצפות הקרמיקה של הקניון הסמוכות לדרגנוע היו רטובות וחלקות. התאוצה שבירידה מהדרגנוע בשילוב של המרצפות הרטובות והחלקות גרמו להחלקתה של התובעת ולפגיעתה בתאונה...". (הדגשה שלי,- ר.ש) בסעיף 3 לתצהירה, חזרה התובעת על התאור בכתב התביעה והוסיפה, כדלקמן: "...מיד כשסיימתי את הירידה מהמדרגות הנעות ועברתי ממשטח המתכת נגד החלקה שממוקם למרגלות המדריגות הנעות, לרצפת הקרמיקה הצמודה למשטח זה, ובמעבר לרצפת הקרמיקה הרגשתי שרגלי מחליקה על משהו חלק מבלי שיכלתי לעצור. החלקתי על הריצפה, נפלתי ונחבלתי ביד ימין ובגב.... לאחר הנפילה ראיתי שהריצפה הייתה רטובה והרגשתי את הרטיבות ביד עליה נפלתי. לאחר שנפלתי הגיע למקום מי שהיה אז השומר של הקניון, ששמו, למיטב זכרוני, מר ינקו, וסייע לי לקום ולהתיישב על כיסא". (הדגשה שלי,- ר.ש) ; המשטח הצמוד לדרגנוע יקרא להלן "המשטח". בחקירתה הנגדית בבית המשפט, חזרה התובעת על גירסתה, על פיה נפלה בשל רטיבות וריצפה חלקה.

שומר ואדם נוסף שזוהה כאיש ניקיון משוחחים מחוץ לקניון, מעבר לקיר זכוכית שקוף; המנקה אוחז בידו מגב לניגוב החלונות, ולצידו דלי; בצידו הימני של הדרגנוע שולחן ישיבה עגול עם 4 כיסאות, אשה בוורוד יושבת על כסא כשפניה לכניסה; בגבו של אחד הכסאות, זה שמול אותה אשה היושבת - מונח שלט רצפתי צהוב, כזה המתריע מפני החלקה בשל ניקיון; השלט, יש לציין, לא חוסם את המרחב שמול הדרגנוע, אם כי צבעו בולט; בבחינה מעמיקה וחוזרת של המרצפות בסירטון, התרשמתי שהן יבשות, וכי לא רואים רטיבות באיזור הרלבנטי לזירת התאונה.

...

להבהרת המסקנה אליה הגעתי ביחס לעולה מהסרטון, אתאר את מהלך האירועים והאלמנטים הנצפים בו: בתחילה, ניתן לראות את רחבת הכניסה/יציאה של הקניון, דרגנוע, משטח דריכה בסוף מהלך הדרגנוע; בקו ישר מהם וכהמשך להם, רצפת הקניון שאין חולק שהיא מחופה במרצפות קרמיקה.

איני מקבלת את טענת התובעת ביחס לאורך הסרטון ולמה שלכאורה היה עשוי להיות בו, לו כלל רגעים נוספים, לפני או אחרי מה שיש בו. בס' 7 לתצהירה, מספרת התובעת שלאחר התאונה, היא נפגשה לבקשתה עם מר זפטי, מנהל התפעול של הקניון, וכי הם צפו יחד בסרט ממצלמת האבטחה המתעד את התאונה.

לאחר שבחנתי את מסמכי ההכנסות שצורפו, את עדות התובעת ובמהלך חקירתה, את טענות הצדדים – מצאתי שהתובעת זכאית לפיצוי גלובלי לעבר ולעתיד.

סוף דבר בהתאם לאשר נקבע בפרק העוסק בשאלת החבות - שתי התביעות נדחות.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות בסך כולל של 15,000 ₪ שיחולקו בחלקים שווים בין הנתבעות (מחצית לנתבעות 3-1, ומחצית לנתבעות 5-4).

בטופס "בל/"250 (בקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה, אינו נושא תאריך), שם נרשם: "בזמן הובלת עגלה עם משקל כבד של מטבעות הגיע לאגד המקום היה רטוב עקב ניקיון ושטיפה וכתוצאה החליק והעגלה הכבדה נפלה על הרגל" וגם בטופס "בל/211" ( תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה) מיום 17.2.15, נרשמו דברים זהים בנוגע לנסיבות נפילת התובע.

האם המפגע האמור (רטיבות שמקורה במים) מהוה סיכון צפוי ובלתי סביר ששומה על הנתבעת לחוב בגינו? לשיטת אגד, אף אם יצלח התובע לעבור את המשוכה הראשונה ולהוכיח כי החליק בשל רטיבות על ריצפת משרדיה, הרי שמדובר ברשלנות בלעדית שלו בשל העובדה כי לא הבחין במים מאחר שהוביל את העגלה בצעידה לאחור, ומשכך אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

...

המחלוקת נסובה סביב נסיבות התאונה והאם מהן מתבקשת המסקנה לקיומה של התרשלות והפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת כלפי התובע כבעלת המקרקעין בהם ארעה התאונה ובמידה וכן האם מי מצדדי ג' או ד' שותפים לחבות זו. מלבד סוגיית החבות חלוקים הצדדים ביניהם גם על סוגיית הנזק.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות בהן נשא מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה לרבות נסיעות לקבלת טיפולים ככל שיזדקק להם בעתיד, בסך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל הריני מעריכה את נזקיו של התובע בסכום כולל של 448,000 ₪.

בתביעה העיקרית בחזית מול התובע- תשלם הנתבעת (אגד) לתובע את מלוא סכום הנזק כאמור לעיל.

היתקיימה ישיבת הוכחות בה העידו ונחקרו התובעת ועדיה, ובסיומה סיכמו באי-כח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. נסיבות התאונה בכתב התביעה טענה התובעת, כי בעת שהיתה בדרכה למטבח במקום עבודתה, החליקה על ריצפה רטובה ממים וסבון.

התובעת העידה, כי החליקה בשל מים שנותרו על הריצפה בעקבות עבודות נקיון שביצעה המנקה שהיתה במקום.

...

מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מגיעה נכותה התפקודית לשיעור של 15%, פי שניים משיעור נכותה הרפואית המוסכמת.

הנזק בשקילת כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן: כאב וסבל: התובעת ביקשה בסיכומיה פיצוי בסך של 40,000 ₪; הנתבעת מנגד הציעה פיצוי של 15,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 61,359 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות דעתו של ד"ר קליגמן, המומחה מטעמה, כנגד קבלה, זאת צירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום ועד היום.

לטענת התובעת, בדרכה אל משרדי הסופרמרקט, ליד מקררי החלב, החליקה על הריצפה עקב רטיבות ונחבלה בפלג גופה השמאלי, ובעיקר בכתף.

לא הרי אדמה בוצית באתר חפירה (כבמקרה הידוע של ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 [1993]) או שמן על ריצפת מטבח (כבמקרה הידוע של ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72 [1984]) כהרי ריצפת סניף סופרמרקט, אשר אמורה להיות נקיה, יבשה ופנויה ממכשולים וממפגעים.

...

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוונטי כנדרש.

מכל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל בגין הפסדי שכר מאז 2019 ואילך, כפי שטענו הנתבעות; ביטוי לבעיותיה הנוספות, אשר ודאי אף הן תרמו לכך שלא עבדה תקופה ארוכה ושגם כיום הינה עובדת במשרה חלקית בלבד, נתתי בכך שהפסדי השכר ממועד זה ועד היום וכן עד הֲגיע התובעת לגיל פרישה חושבו על בסיס שיעור נכות פחות מהנכות הרפואית, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 15%.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסקת לתובעת סך של 103,762 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות הדעת של ד"ר נחום רוזנברג וד"ר רמי יוסף, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי כל תשלום ועד היום (התובעת לא נשאה בשכרו של מומחה בית המשפט ד"ר שזר).

אין בידי לקבל, מנגד, את גרסת הנתבעים לארוע התאונה ולאחריות לה. בכתב ההגנה לא כפרו הנתבעים למעשה בעצם נפילתה של התובעת במפעל, אולם טענו כי זו ארעה בנסיבות הקשורות לתובעת ולה בלבד; עוד טענו, כי גם אם הריצפה היתה שמנונית - מה שהוכחש - הרי שמדובר בחומר טבעי למפעל המייצר חומרי נקוי ועל כן מספקת הנתבעת לעובדים נעלי עבודה מתאימות.

כן אישר אסבן, כי איש לא מסר לו שלטענת התובעת היא החליקה על חומרים שומניים ורטיבות שהיו על ריצפת אולם הייצור (שם, עמ' 9, ש' 1 ואילך) - עניין תמוה ביותר, בשים לב לכך שזו טענתה העיקרית.

] עדותו של אסבן ביחס לשלטים המזהירים בפני סכנת החלקה היתה בעייתית אף היא: כאשר נישאל, מפני איזו סכנת החלקה אמורים השלטים להזהיר, אם לכאורה אין במפעל חומרי נקוי על הריצפה, כפי שנטען בפניו, הסביר, כי הכוונה לסכנת החלקה מעל מסועים, דרגשים קלים (עמ' 17, ש' 24 ואילך), סולמות קלים, מעקות, בעת טיפוס על מיכלים למילוי (עמ' 18, ש' 19), וכן, אולי גם מפני חומרי נקוי; עם זאת טען, כי בעמדת העבודה של התובעת, שם הדביקה מדבקות על גבי האריזות, אין סכנת החלקה (עמ' 18, ש' 5).

...

התובעת טענה, כי במועד בו הוגשו תצהיריה איש מעובדי המפעל לא הסכים להעיד מטעמה, עקב חששם פן תיפגע פרנסתם; ואולם, טענה, העובד האמור נאות בסופו של דבר למסור עדות מטעמה, זאת חרף חששו מפניו של הנתבע, ועל אף שכיום, כך טען, הוא עוסק בהפצת מוצריה של הנתבעת ותלוי בה לפרנסתו.

לאור כל אלו, ומשלא מצאתי סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר קרת, בהיותו "זרועו הארוכה" של בית המשפט, אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 10%, כקביעתו.

מאידך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לפיה אין לפגיעתה של התובעת השלכה תפקודית כלשהי; דומה כי מיתחם העבודות הפיזיות, לכל הפחות, הפתוח כיום בפניה, הצטמצם בצורה ניכרת.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 161,744 ₪.