אין בידי לקבל, מנגד, את גרסת הנתבעים לארוע התאונה ולאחריות לה.
בכתב ההגנה לא כפרו הנתבעים למעשה בעצם נפילתה של התובעת במפעל, אולם טענו כי זו ארעה בנסיבות הקשורות לתובעת ולה בלבד; עוד טענו, כי גם אם הריצפה היתה שמנונית - מה שהוכחש - הרי שמדובר בחומר טבעי למפעל המייצר חומרי נקוי ועל כן מספקת הנתבעת לעובדים נעלי עבודה מתאימות.
כן אישר אסבן, כי איש לא מסר לו שלטענת התובעת היא החליקה על חומרים שומניים ורטיבות שהיו על ריצפת אולם הייצור (שם, עמ' 9, ש' 1 ואילך) - עניין תמוה ביותר, בשים לב לכך שזו טענתה העיקרית.
]
עדותו של אסבן ביחס לשלטים המזהירים בפני סכנת החלקה היתה בעייתית אף היא: כאשר נישאל, מפני איזו סכנת החלקה אמורים השלטים להזהיר, אם לכאורה אין במפעל חומרי נקוי על הריצפה, כפי שנטען בפניו, הסביר, כי הכוונה לסכנת החלקה מעל מסועים, דרגשים קלים (עמ' 17, ש' 24 ואילך), סולמות קלים, מעקות, בעת טיפוס על מיכלים למילוי (עמ' 18, ש' 19), וכן, אולי גם מפני חומרי נקוי; עם זאת טען, כי בעמדת העבודה של התובעת, שם הדביקה מדבקות על גבי האריזות, אין סכנת החלקה (עמ' 18, ש' 5).
...
התובעת טענה, כי במועד בו הוגשו תצהיריה איש מעובדי המפעל לא הסכים להעיד מטעמה, עקב חששם פן תיפגע פרנסתם; ואולם, טענה, העובד האמור נאות בסופו של דבר למסור עדות מטעמה, זאת חרף חששו מפניו של הנתבע, ועל אף שכיום, כך טען, הוא עוסק בהפצת מוצריה של הנתבעת ותלוי בה לפרנסתו.
לאור כל אלו, ומשלא מצאתי סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר קרת, בהיותו "זרועו הארוכה" של בית המשפט, אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 10%, כקביעתו.
מאידך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לפיה אין לפגיעתה של התובעת השלכה תפקודית כלשהי; דומה כי מיתחם העבודות הפיזיות, לכל הפחות, הפתוח כיום בפניה, הצטמצם בצורה ניכרת.
סוף דבר
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 161,744 ₪.