כך לדוגמא פסק כב' השופט חשין בע"א 5792/99 תיקשורת וחינוך דתי- יהודי מישפחה (1977) בע"מ – עתון "מישפחה" נ' אס.בי.סי. פירסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עתון "מישפחה טובה" (פורסם; 23.5.2001) (להלן: "עניין עתון מישפחה"):
"בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע (לנוחות הדיון נדבר להלן אך בטובין, ודברים שנאמר יחולו, בשינויים המחויבים, על שירותים אף-הם). פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש. נזכור כי על דרך העוולה של גניבת עין יכול תובע שירכוש מונופולין בטובין מסוימים; מונופולין, על דרך הכלל, אינו אהוד, ובצדק כך; חונק הוא תחרות חופשית, מסגיר הוא את הציבור בידיו של בעל-המונופולין, ומכאן התביעה הבלתי מיתפשרת כי התובע – הנפגע, לטענתו – יוכיח תחילה שהציבור מזהה את הטובין שבהם מדובר (על דרך של שם, של כינוי של סימן) דוקא עם הטובין שלו. לא יעמוד בנטל זה – לא תקום עילה של גניבת עין. ובלשונו של המלומד א' ח' זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם [37], בעמ' 118:
במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, לא החזיקה התובעת בסימן מסחר רשום, ובין הצדדים התנהלו הליכים בעיניין זה בפני רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר (להלן: "רשם סימני המסחר" או "הרשם")
ביום 5.11.2020, ולאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות בתיק זה, אושרה בקשתה של התובעת לרישום סימן המסחר, תוך הבהרה של רשם סימני המסחר בהחלטתו, כי אין ברשום הסימן כדי להקנות לתובעת בלעדיות בשימוש "פילו" ו- "אש" בנפרד, אלא אך בסימן עצמו.
...
לגופו של ההליך, ומעבר לאותן תחושות אישיות, באתי לכלל מסקנה על פיה למעט בסוגיות הפרטניות אשר נמנו לעיל, לא היה במעשי ומחדלי הנתבעים, או מי מהם כדי לגרום להטעיה, לא כל שכן מכוונת של לקוחות וספקים.
רבים הם המקרים בהם נדרש בית המשפט לאזן בין אינטרסים נוגדים, ותוך מתן הדעת למכלול המסקנות העובדתיות והמשפטיות, ועל בסיס מסקנה על פיה אין האמת העובדתית, או הדין מצויים בשלמותם במגרשו של מי מבעלי הדין.
בהינתן כל אלו אני מורה בזאת כדלהלן :
306.1 הסעד הארעי אשר ניתן על ידי כב' השופט גרוסקופף, יוותר על כנו במובן זה שנאסר על הנתבעים כולם, יחד ולחוד, לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש" בצמידות, בעברית או באנגלית, במסגרת שמה של הנתבעת 3, בלוגו שלה ובכלל מסמכיה פרסומיה ומוצרי השיווק שלה, כמו גם במסגרת תאגיד אחר.
