החלטת זיכוי נאשם בעבירות הפרעה לשוטר ותקיפת שוטרים

בשלב מסוים יידו אנשים שהיו במקום בקבוקי זכוכית ואבנים לעבר השוטרים, ולכן החליט לעצור את הנאשם בעצמו.

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מהאשום הראשון: בעבירת הפרעה לשוטר מחמת הספק; בעבירת תקיפת שוטר מחמת הגנה מן הצדק.

...

אישום שני החלטתי שיש לזכות את הנאשם מאישום זה בשל נפקויות המחדל שבאי חקירתו על אישום זה ומטעמי הגנה מן הצדק.

בפסק הדין נאמר כך: "בשים לב לאמור לעיל ולהלכות המפורטות, הרי שבנסיבות המקרה דנן אני סבורה כי בהימנעות מחקירת המערער תחת אזהרה, בגין האישום נשוא סעיף 5, דהיינו האירוע הנטען מחודש ינואר 2011, היה כדי לפגוע באפשרות המערער להתגונן כראוי. הגשת כתב האישום ביחס לאירוע זה, בנסיבות אלה, שנה לאחר האירוע, באופן הפוגע בתחושת הצדק הטבעי וקיומו של הליך הוגן, איננה ראויה ולפיכך, יש להורות על ביטול אישום זה, מחמת הגנה מן הצדק. נפקותו של ביטול זה, בשלב בו אנו נתונים, הינו זיכוי המערער מאישום זה" וראה גם פסקי דין נוספים שבהם בוטלו אישומים בגין אי חקירה: ת"פ (ת"א) מדינת ישראל נגד עציוני (06.01.2019); רע"ס (י-ם) 68844-12-15 מדינת ישראל נגד שוויש (23.04.2018); תו"ב (חדרה) 45938-09-15 ועדה מקומית לתכנון חדרה נגד קרול (20.08.2017); (ת"א) 3647-03-14 עידה נגד מדינת ישראל (07.09.2016); (ת"א) 1903/14 מדינת ישראל נגד סיונוב (01.05.2016); ת"פ (י-ם) 5565/14 מדינת ישראל נגד סולימאן (19.07.2015); ת"פ (י-ם) 2054/13 מדינת ישראל נגד סיאם (08.04.2014); ת"פ (י-ם) 8622/13 מדינת ישראל נגד טל (27.07.2013).

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מהאישום הראשון: בעבירת הפרעה לשוטר מחמת הספק; בעבירת תקיפת שוטר מחמת הגנה מן הצדק.

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי אני מודיע בפתח הכרעת הדין כי החלטתי לזכות את הנאשם מאישומו בבצוע עבירות של הסעת שב"ח, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר.

...

בהדגמה שביצע בעת החקירה החוזרת הודגם כי המרחק המרבי של נוסע שכזה מהנהג בטרקטור מעין זה שבו נהג הנאשם, הוא כ-90 ס"מ. טיעוני הצדדים בסיכומיו, טען ב"כ המאשימה, עו"ד פאדי אסעד כי עובדת היותו של הנוסע על גבי הטרקטור שב"ח, הוכחה באמצעות תעודות עובד ציבור (ת/7 ו-ת/8), הנאשם אף העיד כי הוא מכיר את השב"ח. בכל הנוגע למודעותו של הנאשם לכך שהסיע שב"ח, הרי שזו המסקנה היחידה שיכולה להתקבל לנוכח נסיבות האירוע.

הסתרה זו של עובדה משמעותית באירוע , יש בה על מנת להביאני להטלת ספק בתיאור שמסרו בכל הנוגע להתנהלות אירוע זה. איני שולל את האפשרות כי במהלך האירוע בעט הנאשם בשוטר, כפי שהנאשם עצמו מודה כי ייתכן ורגלו פגעה בשוטר, אך על מנת להגיע למסקנה שמדובר בתקיפתו של השוטר יש להבין את מלוא התמונה של האירוע ומרגע שחלק משמעותי ביותר מוסתר על ידי השוטרים שהשתתפו בו, יש בכך על מנת להטיל ספק באופן התרחשותו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי קיים ספק בכל הנוגע לביצוע העבירה המיוחסת לנאשם ומורה על זיכויו מביצוע עבירה של תקיפת שוטר.

סוף דבר לסיכום האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט ומזכה אותו מביצוע עבירות של הסעת שב"ח, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר.

בפתח הדברים אציין, כי מכוח סעיפים 182 סיפא ו-186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, החלטתי לזכות את הנאשם מעבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274(1)(2) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין), משתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)(2) לחוק העונשין, מעבירה של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ומעבירת ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

...

שנית, אני סבור כי בנסיבות העניין, לא הייתה דרך אחרת למנוע מן הנאשם לחדול ממעשיו, זאת בפרט כאשר דורון פעל למעשה לבד מול הנאשם, הואיל ואלחנן המתנדב התקשה לסייע לו בזמן אמת.

לאור האמור, אני סבור כי בנסיבות העניין, דורון פעל בהתאם להנחייה ולא חרג מסמכותו לשימוש בנשק, לפיכך אני דוחה את הטענה.

סוף דבר אני מחליט לזכות את הנאשם מעבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, משתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, מעבירה של הפרעה לשוטר ומעבירת ואיומים.

כאמור לעיל, לאחר שבחנתי את הראיות לעומקן הגעתי למסקנה שהן אינן מוכיחות הן את האישום בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובהפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, והן את האישום בהתנגדות למעצר, והן אף לא מוכיחות עבירה של הפרעה לשוטר שלא בנסיבות מחמירות שלא נזכרה בכתב האישום, ולכן החלטתי לזכות את הנאשם מעבירות אלה.

...

במצב ראייתי זה אני קובע שהתביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם התנגד למעצרו כטענתו של השוטר יגאל, ואני מזכה את הנאשם גם מן העבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

כאמור לעיל, לאחר שבחנתי את הראיות לעומקן הגעתי למסקנה שהן אינן מוכיחות הן את האישום בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובהפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, והן את האישום בהתנגדות למעצר, והן אף לא מוכיחות עבירה של הפרעה לשוטר שלא בנסיבות מחמירות שלא נזכרה בכתב האישום, ולכן החלטתי לזכות את הנאשם מעבירות אלה.

לסיכום: אני מזכה את הנאשם מן העבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בנסיבות מחמירות והתנגדות למעצר.

עוד עולה כי קודם להרשעתו בעבירת האינוס ביום 20.12.12, הורשע הנאשם בעבירות שעיקרן איומים, תקיפה, הסגת גבול, גרימת נזק לרכוש, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר, התפרצות וגניבה.

בית המשפט העליון ציין כי כל אחד מן העונשים נקבע "על הצד הגבוה" וכי מאחר שבמסגרת העירעור הוחלט לזכות את הנאשם מאחת מעבירות האינוס בהן הורשע, הופחת עונשו והועמד על 12.5 שנות מאסר בפועל (לפני צירוף עונשי מאסר מותנה שהופעלו).

...

קיימת, אם כך, חשיבות מכרעת באכיפה דווקנית של צווי פיקוח על עברייני מין מורשעים, על מנת להרתיעם מהפרת הצו.

על אלו נוסיף את הצורך בהרתעת הנאשם עצמו מפני הפרה נוספת של צו הפיקוח אשר ניתן כנגדו לאחרונה, כאשר מדבריו האחרונים וגם מן העובדה שביצע את העבירה בהיותו נתון בטיפול עולה כי נדרשת ענישה מרתיעה, ואת החשיבות שבהעברת המסר לעברייני מין מורשעים כי הפרת צו פיקוח תוביל לענישה מוחשית.

על כל אלו, החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 25.7.22.