החלטת ביטוח לאומי להפחית רטרואקטיבית גמלת הבטחת הכנסה

לפנינו תביעת התובעת נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (המוסד) לשלול לה את גמלת הבטחת ההכנסה (הגימלה) רטרואקטיבית.

כך שלשיטתה היא צברה את התקופה המינימאלית לזכאות לפי החריג לכלל השולל גמלה ממבוטח שלומד במוסד להשכלה גבוהה, בהיותה "הורה עצמאי שהשתלמה לו גמלה בעד 16 חודשים לפחות מתוך 20 החודשים שקדמו לחודש שבו החל להיות תלמיד במוסד כאמור..." (סעיף 3(4)(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה).

החלטת הועדה להפחית 20% מהחוב ולקזזו בשיעורים קטנים בגובה קצבת הילדים הנה סבירה בנסיבות העניין.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. מצבו הכלכלי של החייב ויכולתו לעמוד בתשלום החוב הינם שיקול מהותי שעל הוועדה לבחון.

משכך, ומשלא נמצא פגם בהחלטת הוועדה, נדחות טענות התובעת בעניין זה. סוף דבר התביעה נדחית.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 9982-12-11 רגב מאגד המערער המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קרא, נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה נוימן בשם המערער - עו"ד באסם כרכבי בשם המשיב - עו"ד שלומי מור פסק דין

מכאן, שגם הזכאות לתוספת קצבת הילדים, שהזכאות לה קמה מכוחה של הזכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף 68(ג) לחוק, שולמה למערער למעשה "שלא כדין". משכך, פעל המוסד בהתאם לסמכותו שבדין, הן כאשר ניכה מתשלומי קצבת הנכות הכללית הרטרואקטיבית ששילם למערער את גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו בעד אותה תקופה, בהתאם לסעיף 321(א) לחוק, והן כאשר החליט לנכות את החוב שנוצר כתוצאה מתשלום תוספת קצבת הילדים שלא כדין, מקיצבת הילדים השוטפת המשתלמת למערער, בהתאם לסעיף 315 לחוק, ולא מצאנו כי נפל פגם כלשהוא בהחלטתו.

אשר לסעיף 321 ייאמר, כי העובדה שהתווספה בו הוראה ספציפית הנוגעת לסמכות המוסד לערוך ניכוי מקיצבה שהוענקה למבוטח למפרע בעד תקופה שבה שולמה למבוטח גמלת הבטחת הכנסה, אין משמעה פגיעה בסמכות המוסד לערוך ניכוי של התוספת לקיצבת הילדים, שהזכאות לה נשענת על הזכאות לגימלת הבטחת ההכנסה, מכוח סמכותו החוקית לערוך ניכוי שכזה באופן כללי, כאמור.

כמו כן יש לציין את שהתברר במהלך הדיון, כי הועדה למחיקת חובות הפחיתה למערער שליש מחובו בגין התוספת לקיצבת הילדים, וכי יתרת החוב קוזזה מקיצבת הילדים ששולמה לו, כך שכיום לא נותר למערער חוב למוסד.

...

נוכח האמור, לא מצאנו פגם בהתנהלות המוסד באופן גביית החוב שנוצר למערער.

נוכח כלל האמור, לא מצאנו מקום כי נפל פגם בהחלטת מוסד בעניין ניכוי התוספת לקצבת הילדים מקצבאות הילדים ששולמו למערער, בהתאם לסעיף 315 לחוק.

סוף דבר - הערעור נדחה.

תביעה זאת עניינה החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להפחית רטרואקטיבית את גמלת פהבטחת ההכנסה ששולמה לגברת ורה בנימין (להלן – התובעת) עבור החודשים יולי 2010 ועד מרץ 2012 מן הטעם שהכנסותיה מעבודה לא נילקחו בחשבון.

סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 (להלן – החוק ) קובע כדלקמן – "(ב) הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה." סעיף 20 לחוק קובע – "המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה או על שיעורה". התובעת ואמה טענו לפנינו כי הציגו לנתבע את כל המסמכים ותלושי השכר הרלוונטים במועד, אלא שבחקירתה הנגדית של התובעת וכן מעדותה של הגב' מור חיים עולה כי התובעת לא מילאה את חובתה על פי חוק ולא הודיעה לנתבע על השינוי בהכנסותיה בזמן אמת אלא רק בחודש מאי 2012, למרות שחזרה לעבוד בחודש יולי 2010.

...

לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהפעלת שיקול הדעת ביחס להפחתת גמלתה של התובעת שנעשתה בהתאם להכנסותיה בפועל.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בטרם נסיים, מצאנו להפנות את התובעת לדברי ב"כ הנתבע ולדברי גב' מור חיים בסיום הדיון שהתקיים ביום 21.10.13, בדבר העברת תלושי שכר של התובעת לחודשים מרץ 2013 עד ספטמבר 2013 למוסד לביטוח לאומי, על מנת שתיבדק זכאות התובעת לתשלומים בגין הבטחת הכנסה.

ביום 14.6.18 הועדה דחתה את בקשת התובעת לביטול חוב שנוצר לה בשל ביטול רטרואקטיבי של מעמדה כאם יחידה וכפועל יוצא, ביטול רטרואקטיבי של זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה (הגימלה).

להלן החלטת הועדה: "נסיבות הווצרות החוב: המבוטחת התגרשה מבעלה ב-2/00 וקיבלה גמלת הבטחת הכנסה מ-10/05 ועד 9/15 כגרושה עם ילדים. בחקירה שנערכה ב-11/15 למבוטחת ולגרוש נמצא כי הם חיים במשק בית משותף כל השנים וכי בעצם לא נפרדו מאז גירושיהם. בנוסף, בן הזוג עובד כנהג מונית והמבוטחת במשק בית, מידע שלא דווח קודם לכן. מחלקת הגבייה הכירה בבני הזוג כידועים בציבור מאז 1/03.

לועדה לבחינת חובות נתונה הסמכות המנהלית ושיקול הדעת להחליט על הפחתת חובות גמלה לנתבע, וככלל אין בית הדין מיתערב בה אלא במקרים חריגים, כאשר ההחלטה שהתקבלה חורגת מכללי הצדק הטבעי, ניתנה בחוסר סמכות או שהיא לוקה בחוסר סבירות קיצונית: "מכוח העקרון הכללי של תחולת כללי המשפט המינהלי על המוסד לביטוח לאומי, נפסק כי על הפעלת סמכותו של המוסד על פי סעיף 315 לחוק, המקנה למוסד שיקול דעת לעניין עצם ניכוי החוב, קביעת שיעור הנכוי, פריסתו, וחיוב בהפרשי הצמדה וריבית, חלים כללי המשפט המינהלי, והחלטתו נתונה לבקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה.

...

הגרוש נושא ב- 20% מהוצאות הכלכלה, התובעת מבשלת עבור שניהם ומכבסת את בגדי בעלה לשעבר, בני הזוג מקימים ארוחות שישי משותפות (אם כי לטענת התובעת כל אחד מהם יושב בצד, ואינם יושבים יחדיו), והתובעת ובעלה לשעבר נוסעים יחדיו לחו"ל. נוכח הסתירות בגרסאות התובעת ובעלה לשעבר, בכל הנוגע לניהול משק הבית במשותף כפי שמצאו ביטויים בגרסתם לחוקר הנתבע ובעדותם לפנינו , ומשעה שלא ניתן כל הסבר לנסיעות המשותפות של התובעת ובעלה לשעבר לחו"ל, באנו לכלל מסקנה כי הנתבע הרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר ניהול משק בית משותף במועדים הרלוונטיים להליך זה".

בבואה להחליט אם יש מקום להפחית חוב על הוועדה לתת את הדעת לא רק למידת אשמתו של הנתבע ומצבו האישי והכלכלי של המבוטח, אלא גם לעצם העובדה שבסופו של דבר המבוטח קיבל גמלה לא לו. בתוך כך, על הוועדה לנווט עצמה בתוך מים לא שקטים, בין זרמים המושכים כל אחד לכיוון אחר.

לאור כל האמור תביעת התובעת כנגד החלטת הוועדה לבחינת חובות שלא להפחית מחובה בשל מכלול נסיבותיה – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

זקיפה זו הפחיתה את גובה גמלת הבטחת ההכנסה שהתובעת הייתה זכאית לה בחודשים 1/20-5/20 ויצרה לתובעת, רטרואקטיבית, חוב למוסד עקב קבלת גמלת הבטחת הכנסה ביתר.

ב-10/20 הגישה התובעת בקשה לביטול חובות עקב יצירת החוב, כדלקמן: "... עליתי ארצה ב-4.10.18 עם בעלי ו-3 ילדים קטינים. לצערי בעלי נכה מילחמה, לא הצליח למצוא עבודה בישראל וחזר לאוקראינה ואני הגשתי תביעת גירושין דרך סיוע משפטי. בתור עולה חדשה... למדתי באולפן עברית... והייתי מקבלת הבטחת הכנסה בסך 3,400 ₪. בסיום הלימודים קבלתי גם החלטה של בית הדין על גירושין. לא הגשתי תביעה למזונות כי ידעתי שאין לגרושי הכנסות באוקראינה חוץ מקיצבת נכות. גם לא קבלתי ממנו מזונות במשך כל התקופה הזאת. עכשיו קבלתי מכתב שיש לי חוב בביטוח לאומי בסך 13,600 ₪ ואני לא מבינה למה? ניסיתי ליצור קשר עם נציגי המוסד ולא קבלתי תשובה ברורה. שלחתי כל המסמכים הנדרשים... אני לא מבינה... אין לי אפשרות לשלם. אני אם יחידנית ורק לפני כחודש הצלחתי לצאת לעבודה עם שכר צפוי של 1,800 ₪. אני מבקשת להיתחשב בנסיבות האמורות ולבטל את החוב". ביום 26.11.20 דחתה הועדה את בקשתה כדלקמן: "במענה לפנייתך מיום 21.10.20, החליטה הועדה לבחינת חובות בישיבתה מיום 15.11.20 שלא לבטל את החוב. הועדה הסתמכה בהחלטתה על הנסיבות המפורטות מטה ועל המסמכים אשר צורפו לבקשה: נסיבות: 1. האחריות להווצרות החוב; 2. משך תשלום הגימלה שלא כדין; פרק הזמן שחלף מיום הווצרות החוב ועד לפעולת המוסד בנושא; 4. מצב כלכלי". עם זאת, פרוטוקול הועדה צוין כי הבקשה נדחתה משיקול אחר – אי נכונותה של התובעת להגיש תביעת מזונות נגד בעלה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שעניינה של התובעת ישוב לוועדה לבחינת חובות.