החלטה לא מנומקת של ועדה רפואית

טענות הצדדים – המערער טוען, כך: - בתחום הנפשי – הוא מסר לוועדה חוות דעת רפואית, פירט את תלונותיו בפני הוועדה בעל-פה ובכתב, ומסר לה על הפגיעה הנפשית שגרמה לו התאונה; הוא תיאר את קו השבר שהתאונה גרמה לחייו; הוא אף תיאר את הפגיעה שארעה לו בתחומים הבאים: תעסוקתי, חברתי, בין-אישי; בבדיקה שנערכה לו נימצאו סימנים חרדתיים באופן "קל", וסעיף ליקוי 34(א)(2) לרשימת הליקויים מעניק נכות בשיעור 10% בגין פגיעה נפשית בשיעור "קל"; חרף זאת, נקבע לו סעיף ליקוי מותאם בגובה 5%; מדובר בהחלטה לא מנומקת; בחירה בסעיף מותאם מחייבת הנמקה מוגברת שכן הוועדה בוחרת לסטות מסעיפי החוק שבספר הליקויים; מימצאי הוועדה הולמים הענקת נכות גבוהה יותר; בחינת הקריטריונים הנזכרים על ידי המחוקק לגבי התחומים התעסוקתי, החברתי, הבין-אישי, לא זכו לכל היתייחסות של הוועדה; - בתחום האורתופדי – טענותיו לגבי שבר בחוליה לא זכו לכל היתייחסות של הוועדה; גם בדיקת ה-EMG שנערכה לו ביום 14.11.2021 לא זכתה להתייחסות מנומקת; הוועדה גם לא התייחסה לממצאים שהצביעו על מיגבלת תנועה משמעותית בגב תחתון; - תקנה 15 – הוועדה כלל לא התייחסה להפעלת תקנה 15 .

...

המשיב טען, כך: דין הערעור להידחות; הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, עיינה במסמכים ובבדיקות הדימות, והיתה ערה לשינויים הניווניים מהם הוא סובל ושנמצאו בבדיקות סמוך לאחר התאונה; הועדה ציינה את המבחנים האובייקטיביים אשר לא העידו על קיומה של הגבלה, היעדר כיווץ שרירים בזמן הבדיקה בעת התלוננות על הגבלה או הפרעה; קביעת אחוזי נכות וכן תרגום הממצאים לנכות הינם עניין שברפואה; החלטת היועץ הפסיכיאטרי אומצה על ידי הועדה; מדובר בקביעות רפואיות של הועדה אשר ניתנו לאחר בחינה ודיון ושנמצאות בתחום שיקול דעתה הרפואי והמקצועי, ולאחר שהועדה בחנה ושקלה את כלל השיקולים הנדרשים ממנה.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בכל הקשור לתחום הפסיכיאטרי, הועדה ניתחה לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער, ביחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 30.4.2023, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הועדה תנמק מדוע "ההגבלות בתנועות הגב התחתון" שהפגין המערער בבדיקתה מיום 15.1.2023 אינן מזכות אותו באחוזי נכות כלשהם; הועדה תתייחס ותכריע ביחס לטענת ב"כ המערער בפניה "לשקול נכות בגין שבר הדחיסה הקל שאובחן ב-L5"; המערער ובא-כוחו יוזמנו לועדה לטעון טענותיהם; החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

בנוסף לכך טענה המערערת כי שגתה הוועדה הרפואית עת לא נימקה את החלטתה ומסקנותיה בדבר כושרה להישתכר, בזמן שהיא סובלת ממוגבלויות רפואיות בשיעור גבוה לצד נתונים אישיים מוגבלים מאוד.

כך סברה הוועדה כי המצב הנפשי של המערערת קשור לאירועים שהתרחשו בחו"ל. מדובר בהחלטה חלוטה לטענת המשיב, וזאת במיוחד כאשר הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי מועד תחולת הנכות בתחום הנפשי הנה משנת 1999 וכאשר התובעת לא הלינה על מועד זה. כמו כן טען המשיב כי אין במכתב של פקיד התביעות המבשר למערערת על דחיית הערר כדי להוות פגם משפטי של הוועדה לעררים, וכי ככל שהיא מעוניינת לתקוף מכתב זה הדרך לכך אינה באמצעות ייחוס פגם משפטי להחלטת וועדת העררים.

...

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נוהל בשנת 2003 הליך שבו נדון עניין התושבות כאשר בסופו של דבר ההליך נמחק והמערערת הודיעה, כי בכוונתה "להתמקד בערעור על הוועדה הרפואית בעניין אחוזי הנכות שנקבעו". בתאריך 19/6/16 המערערת עברה תאונה בדרכה לעבודה באוטובוס ואז היא אובחנה בין היתר בשבר בעצם הזנב ועוד בעיות אורתופדיות ואז החלה גם התדרדרות במצבה הנפשי.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל מהטעמים הבאים: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שנוסחה כך: כאן המקום לשוב ולהדגיש כי פסק דין זה ניתן בתובענה בה תקפה המערערת דנן את החלטת פקיד התביעות מיום 29.1.18, בה נקבע, כאמור, כי אי כושרה של המערערת להשתכר לא נגרם בהיותה תושבת ישראל.

המשיב ישלם הוצאות בסך 5,000 ₪ למערערת תוך 30 ימים מהיום.

טענות הצדדים: המערער טוען כי הועדה לא בדקה אותו כדבעי ולא בדקה את המסמכים הרפואיים כראוי, לא בדקה היטב את תלונותיו ונתנה החלטה לא מנומקת שהתבססה לטענתו על בדיקה שטחית, קצרה ולקויה.

" על יסוד ממצאיה ולאחר עיון בדו"ח פקידת שקום קבעה הועדה, כי – "אין מניעה שהתובע ישתלב בהקף חלקי בעבודות קלות שאינן כרוכות בהגבלות שצוינו לעיל .עבודות אשר מתאימות לתובע הנן עבודות משרדיות פקידותיות זוטרות , מענה טלפוני , ואף טלמרקטינג כפי שהדבר מומלץ ע"י עובדת השקום בדוח כושר מיום 11.7.22 . התובע הנו בעל 12 שנות לימוד ולדבריו אמור להשלים בחינה באנגלית והוצע לו לחפש הכון לימוד אקדמי כהליך שקום (יש לציין שבדוח עובדת השקום מצוין שלתובע תעודת בגרות מ(ל)אה)." מדובר בקביעות מקצועיות מובהקות, ברורות, סבירות ומנומקת הנסמכות על שיקול דעתה הרפואי־מקצועי של הועדה, וכן על התעוד הרפואי שהונח בפניה, בפרט נוכח נתוניו האישיים של המערער.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

משלא נפל פגם משפטי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

טענות הצדדים – המערערת טוענת, כך: הוועדה היתעלמה מכך שהיא זכאית לקיצבת שירותים מיוחדים בשיעור 100%, ומהיותה תלויה במידה רבה בעזרת הזולת בבצוע פעולות היום-יום, לרבות ניידות בתוך הבית, רחצה, הלבשה, אכילה, הגיינה אישית וניהול משק בית, וכן זקוקה להשגחה למניעת סכנת חיים; הוועדה גם היתעלמה ממצבה הבריאותי שבא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שהוצגו לפני הוועדה; הוועדה חזרה על קביעת הוועדה הרפואית שהתעלמה מהנתונים האובייקטיביים שהיא הציגה בפניה ובפני ועדת הערר ושמאששים את מצבה הקשה ביותר; היא לא יכולה לעמוד ברשות עצמה באף עניין – לרבות ניידות בתוך הבית, רחצה, הלבשה, אכילה, הגיינה אישית וניהול משק הבית; הוועדה היתעלמה מטיעוניה בערר, לרבות מהמסמכים הרפואיים אשר מאששים קבלת הערר, וכן מקביעת קצבה לשירותים מיוחדים בשיעור 100%; הוועדה טעתה עת היתעלמה מכך כי מצבה היתדרדר באופן מוחשי בעת האחרונה ואף הוצגו בפני הוועדה מסמכים רפואיים שמאששים זאת; החלטת הוועדה לא מנומקת כראוי.

טיעונים נוספים של המערערת – יש לדחות טיעון המערערת בכל הנוגע לתקופת הזכאות הזמנית לשירותים מיוחדים בהיותו טיעון רפואי מובהק אשר חותר תחת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה.

...

בסיכומו של דבר, המערערת צברה 35 נקודות, תוך שהועדה קבעה כי נכותה הרפואית משפיעה במידה בינונית על יכולת התפקוד היום-יומי שלה, וערעורה נדחה.

מקובלת עליי טענת המשיב כי מדובר בטיעון רפואי, וכי לא מוטלת על הועדה חובה לעיין בחומר הרפואי ו"ללקט" טיעונים שלא נטענו בפניה.

סוף דבר – החלטת הועדה איננה ברורה ואיננה מנומקת בכללותה, באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל חלקית.

ביום 19.6.2023 ניתנה החלטת בית הדין כדלקמן: "לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעיניין דוד קדוש ספק אם השאלות אותן הגדירו הצדדים ככאלו שבמחלוקת עדיין רלוואנטיות שכן לפי הקביעה של הועדה הרפואית מיום 19.5.19 שדנה בתביעת המנוח לצרוף נכויות נקבעה למנוח נכות משוקללת לפי המבחנים לפגימות השונות כתוצאה מארבע הפגיעות בעבודה שהוכרו בשיעור 61.69% ורק לאחר שהובאה בחשבון תוספת הנכות/הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 הרי שרק אז הוגדלה נכותו של המנוח לנכות בשיעור 93% מיום 1.8.17.

בעיניין מויאל קבע בית הדין הארצי כך: "...גם בעיניינו של המערער יש לפעול בדרך המלך – קבלת החלטה מנומקת על ידי רופא המוסד ופקיד שקום ועריכת ביקורת שיפוטית על החלטת המוסד." בעניינינו, רופא הנתבע קבע, כי המנוח אינו יכול היה להשתמש בתחבורה ציבורית, על כך אין מחלוקת ואין צורך בבקורת שיפוטית על החלטה זו. בהתאם להלכה כאמור, השאלה אם מדובר "במידה רבה" או "בקביעות" היא "שאלה רפואית עובדתית מעורבת, שכן המענה לה תלוי גם במצבו הרפואי של נפגע העבודה (כגון – אם קיימות תנודות במצב הרפואי המונע שימוש בתחבורה ציבורית) וגם באורח חייו, מקום מגוריו ועוד. עניין זה הוא החלטה מקצועית בעיקרה, שאמורה להיתקבל במשותף על ידי רופא המוסד ופקיד השקום הדנים בעיניינו של נפגע העבודה וזכאותו לקיצבה מיוחדת, וכאמור החלטתם נתונה לבקורת שיפוטית." עיון בהחלטת הנתבע על כך שאושר לתובעת קצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ב) מלמד כי ההחלטה לא מנומקת כנדרש.

...

טענת ב"כ הנתבע כי התובעת זכאית לקצבה מיוחדת רק 12 חודשים ממועד הגשת התביעה לפי סעיף 296(ב) לחוק - נדחית, מהסיבות המפורטות לעיל.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כדלקמן: 64.1.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.