החלטה בדבר אי הרשעה וצו מבחן בעבירת איומים

המנעות מהרשעה הנה חריג לכלל, שהינו מוצדק רק במקרים נדירים וחריגים, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, אשר יש לקבוע כי הוא ממשי וחריף, לבין העדר חומרתה של העבירה, שניתן להמנע מהרשעת מבצעה, מבלי שהדבר יפגע באנטרס הצבורי ובערך המוגן.

הכלל המנחה לגבי המנעות מהרשעה, נקבע בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (21.08.97), שם נקבע כי המנעות מהרשעה תהיה מוצדקת רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה.."  בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נגד ויקטור שמש (02.09.96), נקבע כי ניתן להסתפק במבחן בלי הרשעה, רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

ת"פ (רח') 25152-05-11 מדינת ישראל נ' פלוני (6.2.12) – הנאשם, ללא עבר פלילי, הורשע בשתי עבירות איומים שנעברו בשני אירועים כלפי בת זוגו, ובעבירה של תקיפת בת זוג, לאחר שבעט בה, הכה אותה באגרוף ואיים להרוג אותה.

עניין כהן שלעיל (ראה סעיף 21), שבו הרשיע בית המשפט המחוזי את הנאשם, והתערב בהחלטת בית משפט השלום שלא להרשיע, חמור משמעותית מהמקרה שבפנינו בכך ששם הכה הנאשם אדם באופן מפתיע וללא כל הכירות, וגרם לאותו מתלונן חבלות קשות בהרבה מאלה שנגרמו למתלונן כאן.

סוף דבר לפיכך, אני מאמצת את המלצתו המנומקת של שרות המבחן, מורה על ביטול הרשעתם של הנאשמים בדין, ומטילה עליהם את העונשים הבאים: צו של"צ בהקף של 160 שעות, שירוצו בהתאם לתכנית שתוכן ע"י שירות המבחן ותוגש לאישור בית המשפט בהקדם.

...

יחד עם זאת, במקרה זה שבו התלבטתי לא מעט בסוגיית ההרשעה בדין, החלטתי, בסופו של דבר, לבטל את הרשעתם של הנאשמים.

אציין כי אין מדובר בהודאה שבאה בהזדמנות ראשונה, והודאתם אף לא חסכה את עדות המתלונן, אשר העיד בפניי במסגרת ישיבת הוכחות אחת שהתקיימה בתיק, ואולם נראה כי חילופי הייצוג של השניים תרמו לכך שהנאשמים שינו עמדתם והודו בסופו של דבר הודאה כנה.

סוף דבר לפיכך, אני מאמצת את המלצתו המנומקת של שרות המבחן, מורה על ביטול הרשעתם של הנאשמים בדין, ומטילה עליהם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 160 שעות, שירוצו בהתאם לתכנית שתוכן ע"י שירות המבחן ותוגש לאישור בית המשפט בהקדם.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.2007): "המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להווצר מצבים קצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאנטרס הצבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין." וראו גם: "דרך המלך היא כי יש להרשיע מי שנקבע כי ביצע את העבירה שבגינה הועמד לדין. יחד עם זאת, הדין מכיר במפורש גם באפשרות של אי-הרשעה חרף הקביעה שנאשם ביצע עבירה (סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לא מדובר בכלל אלא בחריג, לפחות ביחס לבגירים (רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל נ' מדינת ישראל, פסקה ל"ח (23.10.2012)). עניין זה בא לידי ביטוי בהלכה הפסוקה לפיה האפשרות של אי-הרשעה מותנית בשני תנאים מצטברים: ראשית, העניין רלוואנטי רק כאשר סוג העבירה שביצע הנאשם מאפשר שלא להרשיעו מבלי לפגוע בשיקולי הענישה הרחבים. לשון אחר, המבט צריך להיות מופנה כלפי האנטרס הצבורי הרחב, שמתבטא גם בצורך בהרתעת הרבים, ולהשפעת אי-ההרשעה עליו. שנית, יש לבחון עד כמה עלול הנאשם להפגע כתוצאה מעצם ההרשעה" (ע"פ 8169/20 חיים שלום נ' מדינת ישראל (26.8.2021); להלן – עניין שלום)).

בעיניין זה אפנה לפסקי הדין הבאים: ת"פ 16482-07-13 מדינת ישראל נ' המסלם (18.5.2015), בו הורשע נאשם בעבירת איומים כלפי שכניו וכלפי שוטרים, היתנגד למעצר ונידון לצוו של"צ ומאסר על תנאי; ת"פ 7705-03-18 מדינת ישראל נ' אמסאעד (25.2.2020), בו הורשע הנאשם בשתי עבירות איומים, בשני כתבי אישום שצורפו.

על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו הארכת עונש מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים, צו מבחן למשך שנה והתחייבות; ע"פ 16194-07-15 מדינת ישראל נ' ברזני (5.11.2015), בו היתקבל ערעור המדינה בעיניינו של נאשם שיחסו לו מספר עבירות איומים כלפי שוטרים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

נסיבות אלו, על רקע המלצת שירות המבחן, מביאות למסקנה לפיה ניתן להסתפק בעונש מותנה המצוי בתחתית המתחם, בשילוב צו של"צ ופיצוי, אשר יהוו ענישה מוחשית-שיקומית.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 אני מחייב את הנאשם לבצע 80 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שיגבש שירות המבחן ויגישה לאישור בתוך 30 יום.

נאשם 2 אני מחייב את הנאשם לבצע 120 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שגיבש שירות המבחן.

החלטתי לבטל את הרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ בהקף של 180 לצד התחייבות.

המחוקק קבע, כי בסמכותו של בית המשפט שלא להרשיע נאשם גם אם מצא כי ביצע עבירה, ראה סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי, תשל"ז- 1977 המאפשר גם לבטל הרשעתו של נאשם אם יש מקום לתת צו של"צ, צו מבחן או התחייבות.

להשמעת דברי האיום לא נלוו עבירות נוספות.

...

החלטתי לבטל את הרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 180 לצד התחייבות.

במכלול נסיבותיו של תיק זה, העובדה כי אינו נמנה על אותם עניינים בהם מצא בית המשפט כי לא ניתן לוותר על הרשעה ומאידך התרשמותו של בית המשפט מעצם הפגיעה בנאשם מעצם הרשעתו תגרום לפיכך לנזק בלתי מידתי ביחס לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים ובנסיבות חריגות אלו יש להעדיף אי ההרשעה בעניינו של הנאשם על פני הרשעה.

לאור כל האמור, מוצאת אני כי יש להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם בדין ולהטיל עליו: צו של"צ בהיקף של 180 שעות בהתאם לתוכנית של"צ שיגיש שירות המבחן.

מהלך הדיון במהלך הדיונים התבררו לי נסיבותיו האישיות של הנאשם, צעיר כבן 20 בלבד, והתברר כי אותה עת היה מצוי בהוסטל "בית עלם" בירושלים, ועבר תהליך משמעותי המכוון לסיום 12 שנות לימוד וגיוס לצה"ל. ביום 13.9.2021 הוריתי לבקשת הסנגור על פסילתו מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד להחלטה אחרת.

שירות המבחן שיקלל את רשומו הפלילי של הנאשם ואת נטייתו האימפולסיבית מחד, וכן את תהליך ההתבגרות שעבר הנאשם בשנה ומחצה האחרונות, את השיפור ביכולות התיפקוד שלו ואת רצונו להתגייס לצה"ל מאידך, ומצא להמליץ על ביטול הרשעתו, והסתפקות בצו מבחן למשך שנה והתחייבות להמנע מבצוע עבירה.

ראיות לעונש ורישום פלילי לנאשם שני רישומים פליליים מבית משפט לנוער בחיפה בעבירות של גניבה, איומים וסיוע לתקיפה חבלנית (אחד מהם הרשעה).

אני סבור שצרוף כלל הנסיבות הקונקרטיות של הנאשם עליהן עמדתי, מוביל למסקנה כי הותרת ההרשעה על כנה תיפגע בו במידה חמורה מהרגיל ותחבל בסכוייו לשקום ארוך טווח, שכן אם לא יגוייס כתוצאה מהותרת ההרשעה על כנה, הדבר עלול להניב תגובת שרשרת שתשפיע על עתידו.

...

אני סבור שצירוף כלל הנסיבות הקונקרטיות של הנאשם עליהן עמדתי, מוביל למסקנה כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע בו במידה חמורה מהרגיל ותחבל בסיכוייו לשיקום ארוך טווח, שכן אם לא יגוייס כתוצאה מהותרת ההרשעה על כנה, הדבר עלול להניב תגובת שרשרת שתשפיע על עתידו.

גזירת הדין נוכח כל האמור, מורה על ביטול ההרשעה, תוך הותרת הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. בנוסף, מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום.

בנושא זה אף יש להפנות לקביעתה של כב' הש' חיות (כתוארה אז), ברע"פ 5206/03 גוסיינוב נ' מדינת ישראל (14.7.03) את הדברים הבאים: "בית משפט זה חזר וקבע, כי לגבי נאשמים בגירים יופעל האמצעי של הטלת שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן לא מיתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה". על כללים אלו חזר בית המשפט לאורך שנים בעקביות (למשל ראו רע"פ 841/20 אלדין נ' מדינת ישראל, בפיסקה 8 (4.2.2020) ורע"פ 6496/20 ורבר נ' מדינת ישראל (21.9.20) בפיסקה 10).

בעניינינו ההגנה אף מבקשת כי הרשעת הנאשם תבוטל מבלי שהאחרון יצטרך לבצע עבודות של"צ. לעניין התנאי הראשון, על אף שאני מסכימה עם ההגנה, שעבירת האיומים יכולה לעמוד בתנאי הראשון שנקבעה בהילכת כתב, הרי שבסיווג היתנהגות מאן דהוא כעבירת איומים- לא סגי ויש לבחון את נסיבות ביצועה על מנת לצקת לתוכה את המאפיינים המקלים או המחמירים תוך בחינת הערכים המוגנים ורף הפגיעה בהם.

נכון הוא, שישנן החלטות, בהן נימנע בית המשפט מלהרשיע נאשם גם בעבירות איומים נגד עיתונאים, ראו לדוגמה ת"פ (חיפה) 51412-05-10 משטרת ישראל – תביעות חיפה נ' דוד עדי, להבדיל ממקרה זה, שם דובר היה במקרים אשר עמדו בשני התנאים המצטברים אותם קבעה הלכת כתב.

ערעור שהוגש על קולת העונש היתקבל והנאשמת הורשעה והוטלו עליה 3 חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן של 18 חודשים והתחייבות שנותרה על כנה.

...

מכל האמור, בהינתן כי מדובר באיום בהודעת טקסט, חד פעמי, ללא שימוש באמצעי מדגים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם מתחיל ממאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות.

לפיכך, אני דוחה את הטענה ועל כן לא מצאתי לבחון תוצאה של ביטול הרשעת הנאשם מכוחה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מורה על הטלת צו עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של בהיקף של 100 שעות על הנאשם, זאת בהתאם לתכנית אותה יעביר שירות המבחן בתוך שלושה שבועות מהיום.