החלטה בבקשת ביטול כתב אישום מחמת סעד מן הצדק

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 6861-03-19 מדינת ישראל נ' אגבריה עבד אלכרים תיק חצוני: 10251353065 מספר בקשה:5 בפני כבוד השופטת עידית פלד מבקש אגבריה עבד אלכרים ע"י ב"כ עו"ד עווידה גיהאד משיבה מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה החלטה

בפני בקשת הנאשם לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, מן הטעם שהתביעה נהגה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות כאשר תיקנה את כתב האישום (בדרך של הוספת עד תביעה) בעקבות פגישה בין הצדדים.

בתגובת ב"כ הנאשם נטען, כי תגובת המאשימה הוגשה באיחור, ויש לדחותה ולו מן הטעם הזה בלבד; וכן נטען כי לא מדובר בתיקון טכני או בתיקון טעות קולמוס, אלא בתיקון מהותי שלא היה נולד אילמלא הפגישה עם ב"כ הנאשם; וניצול הדברים שנאמרו בפגישה הנו פגם מהותי היורד לשורשו של עניין ופוגע באמון וביחסים בין התביעה לסנגורים ובתחושת הצדק וההגינות, באופן המצדיק מתן סעד מן הצדק.

...

בהקשר זה מקובלת עלי הגישה שבוטאה בתפ"ח (מחוזי ב"ש) 33171-05-14 מדינת ישראל נ' משה רובין (פורסם בנבו, 07.05.2015), שעל פיה "אינני מוצא כל מקום לטענות על כי הבקשה לתיקון באה לאחר הליך גישור ופגישות בין הצדדים. המבחן בשאלה אם לאפשר תיקון כתב אישום הינו במסגרת ההוראות המפורטות לעיל, ואין לטענות האמורות כל היבט אשר יהיה בו לכשעצמו כדי למנוע תיקון כתב אישום.". וראו גם ת"פ (מחוזי י-ם) 12158-06-15 מדינת ישראל נ' יונתן ברוכים, (פורסם בנבו, 18.01.2016) בפסקה 52-53.

שלב שני - האם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגם, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות בענייננו, אני סבורה, כי לא נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

לפיכך, אני דוחה את טענתו המקדמית של הנאשם להגנה מן הצדק.

בנסיבות האמורות מבקש הנאשם את ביטול כתב האישום מחמת "סעד מן הצדק" שעניינו בטענה בדבר "אכיפה בררנית". המאשימה מבקשת לדחות את הטענה ומציינת כי הנאשם לא העמיד בסיס מוצק לטענה בדבר "אכיפה בררנית". על פיה ובהתאם לחומר הראייתי, הנאשם חנה בנתיב נסיעה וחסם מספר כלי רכב במקום, לרבות את רכבה של מתלוננת שפנתה למוקד 100 של משטרת ישראל בניסיון לסייע לה באיתור הנהג, זאת לאחר שניסיונות שנעשו על ידה להשיגו כשלו.

תוכנה של ההחלטה יועבר לצדדים שימסרו בתוך 5 ימים הודעה בכתב אם ברצונם להוסיף ולטעון ביחס לעונש, שמא הם עותרים לקנס הקבוע לצד העבירה שבוצעה.

...

עוד נקבע כי טענת "הגנה מן הצדק", תתקבל לעיתים נדירות: "ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נגד ד"ר איתמר בורוביץ, פד נט(6), 776(31/03/2005).

כפי שיפורט להלן יישומו של הדין, מוביל למסקנה כי לא עומדת לנאשם הגנה זו. כאמור בסוגיית סעד מן הצדק, וליתר דיוק טענת הנאשם בדבר "אכיפה בררנית" נדרשת הנחת תשתית ראייתית מתאימה, ואין די בטעון הכללי שהובא ו/או בתמונות שהוצגו בפניי כדי להניח את אותה תשתית עובדתית נדרשת ביחס לטענה זו. יוסף, כי אכיפה חלקית הינה מותרת כשהמבחן בעניין זה נעוץ בשאלה האם הרשות הבחינה בין מעורבים על יסוד שיקולים ענייניים.

נסיבות אלו חורגות אל מעבר לטענת ההגנה בדבר "אכיפה סלקטיבית", ומבססות מסקנה כי רישום הדוח בסיטואציה האמורה אינו חריג, ויוצר שוני (ככל ואלו היו פניי הדברים) ביחס לכלי רכב אחרים שחנו בחניון.

סוף דבר: אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

בקשה חוזרת לביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק ובמקביל, לחיוב המאשימה לערוך עם הנאשם הסדר מותנה.

בקצרה, טענת הסניגור הייתה שלאור מקרים אחרים בהם הוצעו לחשודים הסדר מותנה בנסיבות דומות, היה על המאשימה להציע גם לנאשם סגירת התיק בהסדר מותנה ובהגשת כתב האישום נהגה כלפיו באופן מפלה המצדיק סעד מן הצדק.

המאשימה ביקשה שהות והודיעה בהמשך שיש לדחות הבקשה "אף מבלי לעיין בתיקים שניסגרו בעילה של נסיבות העניין אינה מצדיקה העמדה לדין", וזאת לאור כך שהיא פעלה במקרה זה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 2.38; הצביעה על נסיבותיו החמורות של תיק זה; הראתה מקרים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום בנסיבות קלות יותר; וכי נקבע בהחלטה הקודמת שהמקרים בהם נערכו הסדרים מותנים היו קלים יותר מענייננו.

...

בשל חשיבות הדברים לצורך הכרעה אף בבקשה זו, אביא את הדברים כלשונם: "שיקול הדעת אם להציע לנאשם הסדר מותנה אם לאו נתון למאשימה. החוק הגביל את האפשרות להציע הסדר מותנה במקרים בהם סבור התובע כי העונש הראוי כולל מאסר בפועל ולו בעבודות שירות. משכך, נושא זה הוא חלק משיקול הדעת של המאשימה הנהנית מחזקת התקינות המנהלית. כידוע, בנושא העמדה לדין אין בית המשפט נוהג להתערב בשיקול דעת המאשימה והדברים נכונים גם לעניין עריכת הסדר מותנה [...] אציין כי אין גם ממש בטענה לפיה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 2.38 מצוי המקרה ברף תחתון של חומרה אשר אינו מצדיק עתירה למאסר בפועל (וזאת להבדיל כמובן מהעונש שיוטל בסופו של דבר אם הנאשם יורשע, לגביו אינני מביע כל עמדה). המאשימה פירטה כי במקרה זה ניתן לזהות מספר נסיבות לחומרה ובהן העובדה שהנאשם השתלט על שני חשבונות של המתלונן; שהוא דרש בתמורה להשבת השליטה על החשבונות תכנים בעלי אופי מיני; וכי הוא לא השיב למתלונן את השליטה על חשבון הדואר האלקטרוני. משכך, אין לומר כי עמדת המאשימה לפיה העונש הראוי לשיטתה במקרה זה כולל מאסר בפועל הוא אינו סביר באופן קיצוני עד כי בית המשפט יתערב בכך ויכפה עליה לערוך הסדר מותנה". (להלן – ההחלטה הקודמת).

כן אציין שמדובר בהנחיה משנת 2018 כך שאפשר ונדרשה בחינה ממועד זה על מנת לגבש מסקנה בדבר האופן בו נוהגת המאשימה בעת יישום ההנחיה, ולא בשבע השנים האחרונות.

סיכומו של דבר: (-) אף לאחר חשיפת נתוני חוק חופש המידע, דבר לא השתנה ביחס לקבוצת השוויון הרלוונטית לנאשם שהיא קבוצת החשודים עמם נערכו הסדרים מותנים.

תנאים אלו נקבע כבר בהחלטה הקודמת שהתקיימו וכאמור, לא מצאתי בנתונים החדשים כמצדיקים שינוי מסקנה זו. הבקשה נדחית.

זוהי החלטה בבקשת הנאשם בבקשה לביטול כתב האישום מחמת סעד מן הצדק.

...

בית המשפט הניח בהלכת בורביץ מבחן תת שלבי לבחינה האם יש להיעתר לבקשת ביטול כתב האישום: בשלב הראשון יזהה בית המשפט את הפגמים שנפלו בהליך ויקבע את עוצמתם, במנותק משאלת אשמו של הנאשם.

בפס"ד בורביץ צוין כי במקרים בהם יבוטל כתב אישום מחמת רשלנות הרשות, אזי על העובדות לבסס בבירור את המסקנה כי "במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות". במקרה שלפני לא הוכחה פגיעה שכזו, למעט ציפייתו ותחושותיו הקשות של הנאשם עם הגשת כתב האישום נגדו.

במצב דברים זה לא מצאתי לקבל את הבקשה ואני מורה על דחייתה.

ביום 7.9.2023 הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב האישום, הבקשה נשוא החלטה זו, וזאת מהטעמים הבאים: כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר לאחר כשנה וחצי ממועד ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם כאשר מדובר בשיהוי בלתי סביר ללא כל הצדקה שכן מדובר במסכת עובדתית פשוטה ודלת מסמכים; כתב האישום לא נשלח אל הנאשם כאשר נודע לו על קיום הדיון שאמור היה להתקיים בעיניינו רק יום לפני כן עת מזכירות בית הדין הודיעה לו על כך; חומר החקירה על בסיסו הגישה המאשימה את כתב האישום דל מאוד וכולו עוסק בטענות מינוריות ובירוקרטיות אשר הוסרו מיידית על ידי הנאשם לאחר שהרשות לאכיפה הסבה את תשומת ליבו לכך; חודש לאחר הארוע זומן הנאשם לחקירה כאשר הובטח לו על ידי החוקר מר חלמסקי, כי התיק נגדו ייסגר מכיוון שהתנהלות המבקש הייתה בתום לב ומחוסר ידיעה ואינה עולה כדי עבירה פלילית; מדובר ב"הבטחה שלטונית" שניתנה לנאשם כאשר הוא התבסס עליה ושינה את מצבו בהתאם לאותה החלטה; הגשת כתב האישום כנגד הנאשם או ניהול ההליך הפלילי בעיניינו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; הנאשם זכאי לסעד של "הגנה מן הצדק" הן בשל ההבטחה השלטונית שניתנה לו והן בשל השהוי הבלתי סביר בהגשת כתב האישום.

יצוין, כי בדיון נישאל ב"כ הנאשם האם הוא מכיר פסיקה של בתי הדין לעבודה ארצית או אזורית שביטלה כתבי אישום עקב שהוי הוא השיב שהוא לא מכיר פסיקה כזאת[footnoteRef:5].

...

במקרה שלפנינו אף מבלי צורך לבחון בדיוק מתי נקלט התיק ביחידת התביעה ומתי התקבלה ההחלטה הסופית בדבר ההעמדה לדין, הרי שממועד הביקורת בעסקו של הנאשם בנובמבר 2021 ועד להגשת כתב האישום באוקטובר 2022 טרם חלפה תקופה של 18 חודשים ומן הטעם הזה בלבד דין הטענה לשיהוי בהגשת כתב האישום ולקבלת סעד מן הצדק מחמת שיהוי, להידחות.

[3: ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, נט(6) 776 (2005)] במקרה שלפנינו- לאור המפורט לעיל לא התרשמתי שמדובר במקרה קיצוני וחריג שיש בו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות המצדיקים את ביטול כתב האישום ואף מן הטעם הזה דין הבקשה להידחות.

] באשר לטענת הנאשם לעניין דלות ראיות הרי שמדובר בטענה שלא ניתן להכריע בה בטרם שמיעת הראיות בתיק, ולכן בשלב זה היא נדחית.

סוף דבר: הבקשה נדחית.