אני סבורה כי הסבירות לאפשרות תיקון התביעה הייתה גבוהה נוכח העובדה שהתובע כאמור ציין זאת במספר הזדמנויות שונות וכי במהלך הדיון בבקשה לעיקול לא נותר מקום לספק כי סכום המכירה הנו גבוה מ-2.6 מיליון ₪ שהוא גובה התביעה כיום.
לטעמי, יש ממש בשימוש בסעיף זה בעניינינו, שאם לא כן, אנו מצויים במצב ביניים בו התובע נאלץ להמתין עד למתן החלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה, שעה שכבר ניתן עיקול בגין התביעה המקורית כלומר נקבע כי ישנו חשש להברחה והכבדה על קיום פסק דין ומאזן הנוחות נוטה לטובת התובע, אך סכום העיקול נמוך משמעותית מגובה התיקון המבוקש, כך שבשעה שממתין התובע להחלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה, עשויים הנתבעים להבריח את הנכס.
...
טענה זו אינה ברורה לי ואין בידי לקבלה שכן הנתבעים לא הסבירו כיצד בדיוק יחמוק התובע מתשלום האגרה בגין סכום התביעה המתוקן ככל ויאושר, ומדוע לא ישלמה.
סוף דבר;
במכלול השיקולים – בין היתר, העובדה כי ישנם מספר צדדים מעורבים, כאשר כל אחד מהם טוען שאינו יודע או מכיר או מעורב בפרטים הרלוונטיים וכל אחד מהם מטיל את האחריות על האחר באופן בו לא ניתן לקבל מענה לשאלות העולות; נכס שנמכר כאשר הצד המוכר לא מספק פרטים אודות המכירה (ראו הימנעותו של העד מר ינילביץ להשיב על שאלת גובה התמורה – עמ' 20 ש' 8-9); העברת מניות בחברות שלגביהן נטען על ידי צד אחד כי יש לראות בה ככיסוי החוב בעוד נציג החברות הנוכחי טוען כי הוא "מחזיק מניות עם ערך שלילי" (עמ' 18 ש' 23-24); סיכויי הבקשה לתיקון כתב תביעה להתקבל – אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת התובע, ועל כן יש להיעתר לבקשה לרחבת צו העיקול על הסכום הנקוב בבקשה לתיקון כתב התביעה.
מהטעמים המפורטים לעיל אני נעתרת לבקשה להגדלת סכום העיקול הזמני אצל המחזיקים עד לסך של 17,146,670 ₪.
