החלטה אם להגיש כתב אישום במקום הטלת קנס מנהלי

בנוסף, ביום 18.5.2008 פורסם עידכון של ההנחיות הפנימיות לעניין הגשת כתבי אישום בעבירות מנהליות במקום הטלת קנס מינהלי.

גם כאן, מדובר ברשימה בלתי ממצה; (5) החלטת רשויות התביעה להגיש כתב אישום תחת הטלת קנס מינהלי נתונה לבקורת שיפוטית לפני בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, (6.2.2006)).

...

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הנאשם ולתגובת המאשימה, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, ולהלן טעמיי.

אחרית דבר הבקשה נדחית.

לאור העובדה שכתב האישום הוגש בחודש 08/2018, אני מורה לסנגורית להגיש בתוך 30 יום מהיום את תשובתו המפורטת בכתב של הנאשם לעובדות כתב האישום.

לקביעתי, האחד אינו רלבאנטי לעניין ההחלטה אם להגיש כתב אישום או להסתפק בקנס מינהלי; השני – גם אם ניתן לקבל את הטענה שמדובר בנימוק לגיטימי, הרי שהוא אינו נימוק בעל משקל, ובודאי שאינו מטה את הכף לטובת הגשת כתב אישום.

זאת ועוד: לשיטתי הפגם שנפל בהתנהלות המאשימה הוא בעצם ההחלטה להגיש כתב אישום, במקום להטיל קנס מינהלי.

...

טרם נמסר מענה לכתב האישום, והנאשם העלה טענה מקדמית במסגרתה עותר לביטול כתב האישום, מטעמי "הגנה מן הצדק". אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין עתירת הנאשם – להתקבל, וכי יש להורות על ביטול כתב האישום נגדו.

על פי המסלול האחד, החלטה להגיש כתב אישום בהעדר נימוקים בני משקל – כמוה כפגם ממשי בכתב האישום, אשר לאור הוראת סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי – מוליך למסקנה כי דין כתב האישום להתבטל.

אשר על כן, ובהתאם להוראת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, מתבקשת המסקנה כי דין כתב האישום להתבטל.

סוף דבר: מהטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום בעניינו של הנאשם.

לטענת הנאשם, חומר החקירה שהועבר להגנה כולל תעוד לטעמים אשר עמדו בבסיס החלטת המאשימה להעמיד את הנאשמת לדין פלילי בעוד שהוא נעדר תעוד שעמד בבסיס ההחלטה להעמיד את הנאשם לדין פלילי כעולה ממסמך מיום 18.1.12 שכותרתו "שקולי התביעה לגבי נסיבות שישקלו עובר להגשת כתבי אישום במקום הטלת קנס מנהלי בעבירות מנהליות לפי חוקג עובדים זרים, התשנ"א -1991 ובהמשך להנחיית היועץ המשפטי לממשלה : נוהל והנחיות להפעלת חוק העבירות המינהליות התשמ"ו – 1985" שהועבר לעיונו במסגרת חומרי חקירה.

...

להלן אדון בכל אחת מטענות הנאשם: באשר לטענת הנאשם כי העבירה שיוחסה לו הקבועה בסעיף 5 לחוק עובדים זרים הוחרגה בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - עובדים זרים), התשנ"ב -1992) אינה מוגדרת כעבירה מנהלית - הרי שכעולה מתגובת המאשימה זו אינה חולקת על האמור אולם יובהר כי אין בכך כדי לאיין את יתר סעיפי כתב האישום וטענות המאשימה לפיהן נעברו על ידי הנאשם עבירות בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1), 2 (א)((2), 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א -1991- לפיכך, דין טענה זו להידחות.

לפיכך, דין טענת הנאשם לפיה נסיבות ביצוע העבירה אינן מחייבות לכאורה העמדה לדין – דינה להידחות.

לאור זאת אני דוחה את טענת הנאשם כי נפל פגם או פסול בהגשת כתב אישום חלף השתת קנס מינהלי.

לאור, האמור נדחית אף טענת הנאשם כי נפל פסול בהגשת כתב אישום יזום.

לאור האמור לעיל, נדחית טענת הנאשם לפיה הגשת כתב האישום פוגעת בתחושת הצדק וההגינות ולאור זאת נדחית טענת הנאשם כי יש לבטל את כתב האישום בשל טענה מקדמית של הגנה מן הצדק (סעיף 149 לחסד"פ) כל זאת מבלי לגרוע מחזקת החפות המוקנית לנאשם בשלב זה של ההליך.

הגנה מן הצדק – בחירה במסלול הפלילי טענות הצדדים הנאשמים טענו כי המאשימה לא הפעילה את שיקול דעתה באופן מידתי עת הוחלט להגיש נגדם כתב אישום במקום להטיל עליהם קנס מינהלי.

...

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, דהיינו העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, דהיינו העסקת עובדת זרה ללא ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

אי לכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו הפרת החובה למנוע את ביצוע העבירות על ידי הנאשמת, עבירה לפי סעיפים 5, 2(א) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

כך או כך, השלב המתאים לבחון את הסוגייה הוא שלב הראיות, ולא כעת; (4) חוקרי משרד הכלכלה ערכו חקירה רחבה וכך גם באי כוח המאשימה, והגישו את כתב האישום לאור מכלול הראיות העומדות בפניה, לאחר בחינתם לעומק; (5) ההחלטה אם להגיש כתב אישום או לערוך הסדר מותנה לנאשם ביחס לעבירות המיוחסות לו, נימצאת במיתחם שיקול הדעת של המאשימה, ובית הדין לא ייטה להתערב בהחלטה, אלא במקרים חריגים בלבד, שמקרה זה אינו נימנה עליהם.

בנוסף, ביום 18.5.2008 פורסם עידכון של ההנחיות הפנימיות לעניין הגשת כתבי אישום בעבירות מנהליות במקום הטלת קנס מינהלי.

גם כאן, מדובר ברשימה בלתי ממצה; (5) החלטת רשויות התביעה להגיש כתב אישום תחת הטלת קנס מינהלי נתונה לבקורת שיפוטית לפני בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, (6.2.2006)).

...

לפניי 2 בקשות מטעם הנאשמים 1 עד 3: האחת – להורות על מחיקת כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק; והשנייה – להורות למאשימה להמציא מסמכים בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לנימוקים שבבסיס כל אחת מהבקשות ולתגובות המאשימה, החלטתי לדחות את שתי הבקשות, ולהלן טעמיי לכך.

(6) במסגרת תיקון חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007 (להלן: התיקון לחוק), בגדרו הוסף לחוק סעיף 149(10), לפיו נאשם רשאי לאחר תחילת משפטו לטעון טענות מקדמיות ובכללן, כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; (7) עיגונה של הדוקטרינה כטענה מקדמית, אף חידדה את נפקות קבלתה של טענה להגנה מן הצדק, בכך שהחילה לגביה את הוראות סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי המקנה סמכות לבית המשפט להורות על בטלות כתב האישום; ומן הכלל אל הפרט בפי הנאשמים טענות עובדתיות ומשפטיות רבות, ומקובלת עלי טענת המאשימה, לפיה מן הראוי שטענות אלה תידונה במסגרת ניהול ההליך, אגב חשיפת המותב שיישב בדין לחומר הראיות הקיים בתיק, לרבות אותם מסמכים אליהם הפנו הנאשמים.

אין בידי לקבל את טענת הנאשמים, לפיה הנתונים שהתקבלו מהממונה על חופש המידע, מהווים את דרישת המינימום המוטלת עליהם.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ. אחרית דבר הבקשה למחיקת כתב האישום נדחית וכך גם הבקשה להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ, והכל מהנימוקים שצויינו לעיל.

בשים לב למועד בו הוגש כתב האישום, ובהתאם למדיניות בית הדין, אני מורה לסניגורית להגיש עד ליום 03.10.22 את תשובתם המפורטת בכתב של הנאשמים לעובדות כתב האישום.