תובענה להחייאת חברה מחוקה והחזרת שמה למרשם רשם החברות, זאת על מנת להשלים פעילות מכירת נכס מקרקעין הרשום על שמה של החברה לצד ג', מכירה שנעשתה עוד בשנת 1963.
זהו שירות הניתן על ידי רשם החברות, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף והמתחייב בתשלום האגרות הקבועות בחוק (וכעובדה – נידרשת היתערבות רשם החברות וניהול רישומיו גם ביחס לענייניה של המבקשת דנן שהיא כאמור חברה מחוקה המבקשת לבטל את מחיקתה ומקבלת בדרך זו תמורה, אף אם עקיפה, מהרשם).
...
במצב דברים מיוחד זה זה סבורני שמדובר בפעולה מוסרית מצדם של המבקשים, המתחייבת מכח דין, שאינה רווחית לכשעצמה ומחויבת כפי שהוסבר לעיל מתוך מציאות הדברים שנוצרה, ושאין בה כדי להיטיב את מצבה של החברה ובעלי מניותיה.
על כן נראה לי שבמצב הדברים המיוחד שלפני, יש יסוד לסבור שהחייאת החברה עונה על דרישות סעיף הפטור מתשלום האגרה, ולפחות באופן חלקי, זאת אף ואולי בעיקר מתוך שיקולי צדק כלפי צד ג', ומתוך ההבנה כי זולת פעולה זו, אין בדעת בעלי המניות לבצע כל פעולה נוספת שהיא מעבר לפירוקה וחיסולה.
המסקנה אליה הגעתי, אין בה כדי לפגוע במדיניות המשפטית הרצויה להמנע ממצב של אי שוויון והפלייתן לרעה של חברות שפעלו באופן תקין ושילמו אגרות לאורך השנים בעוד שחברות מחוקות תוכלנה לבטל את המחיקה ולהמשיך בפעילות כאילו לא נמחקו מעולם ומבלי שישולמו חובותיהן, בבחינת יצא חוטא נשכר.
