החזרת תפוס עקב אי הגשת כתב אישום תוך זמן סביר

האופנוע נתפס עקב ארוע בתאריך 19.10.23 בו נהג לא נענה להוראות שוטרים לעצור במחסום וברח מהמקום תוך כדי שהוא נוסע בנגוד לכיוון התנועה, ובהמשך האופנוע ננטש בתחנת דלק; ומיוחס חשד לעבירות של אי ציות להוראת שוטר, נהיגה בנגוד לכיוון התנועה, נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים, ונהיגה בזמן פסילה.

עוד נטען, כי החשדות של אי ציות להוראות שוטר ונהיגה בקלות ראש אינם מצדיקים תפיסת האופנוע, גם לא לצרכי חקירה, ובמיוחד לא לתקופה כה ארוכה, כאשר פעולות החקירה נסתיימו.

סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי מסמיך שוטר " ...לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". בהתאם לכך, מוקנית לשוטר סמכות לתפוס חפץ בהתקיים אחת מן החלופות המנויות בסעיף זה. כמו כן קיימת עילת תפיסה נוספת - תכלית של הבטחת חילוט עתידי בסיום המשפט, כפי שמורה סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי.

סעיף 34 לפסד"פ מאפשר לבית המשפט להורות על שיחרור התפוס, בין מועד התפיסה לבין סיום הליכי החקירה או המשפט, והחזרתו לבעל הזכות בו בתנאים שיקבע להבטחת תכלית התפיסה.

מכל האמור עולה, כי קיימת למישטרה במקרה שלפנינו סמכות תפיסה עקרונית; ואני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, נוכח פרק הזמן בו האופנוע מוחזק בידי המשיבה, ופעולות החקירה הרבות שבוצעו בתיק; ובהיתחשב בשלב המתקדם של החקירה – בשלב העברה לתביעות; - באיזון בין הזכויות השונות – זכותו הקניינית של המבקש לבין האנטרס הצבורי שבהגשמת תכלית ההליך הפלילי והעובדה כי הרכב עשוי לשמש כראיה בהליך משפטי, ודרוש לשם הבטחת חילוט עתידי; אני סבורה כי תפיסתו של האופנוע עודנה הכרחית להגשמת המטרה לשמה הוא נתפס; ובשלב זה, כאשר טרם התקבלה החלטה בעיניין הגשת כתב אישום ועתירה לחילוט, יש מקום לקבוע דיון נוסף על מנת לבחון אם ניתן להשיג את מטרות התפיסה תוך פגיעה פחותה בקניינו של המבקש, ולשקול האם ניתן לשחרר את האופנוע באופן ובתנאים מידתיים.

...

מכל האמור עולה, כי קיימת למשטרה במקרה שלפנינו סמכות תפיסה עקרונית; ואני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, נוכח פרק הזמן בו האופנוע מוחזק בידי המשיבה, ופעולות החקירה הרבות שבוצעו בתיק; ובהתחשב בשלב המתקדם של החקירה – בשלב העברה לתביעות; - באיזון בין הזכויות השונות – זכותו הקניינית של המבקש לבין האינטרס הציבורי שבהגשמת תכלית ההליך הפלילי והעובדה כי הרכב עשוי לשמש כראיה בהליך משפטי, ודרוש לשם הבטחת חילוט עתידי; אני סבורה כי תפיסתו של האופנוע עודנה הכרחית להגשמת המטרה לשמה הוא נתפס; ובשלב זה, כאשר טרם התקבלה החלטה בעניין הגשת כתב אישום ועתירה לחילוט, יש מקום לקבוע דיון נוסף על מנת לבחון אם ניתן להשיג את מטרות התפיסה תוך פגיעה פחותה בקניינו של המבקש, ולשקול האם ניתן לשחרר את האופנוע באופן ובתנאים מידתיים.

תחילה יאמר כי אין חולק על העובדות הבאות: החקירה בעיניינו של המבקש הסתיימה; כתב אישום לא הוגש; המישטרה לא פנתה לבית המשפט במהלך ששת החודשים בהם הייתה רשאית להחזיק בתפוסים בבקשה להאריך את התקופה וגם לא הגישה בקשה מסוג זה לאחר שהסתיימה תקופת ההחזקה ביום 11.4.20; המבקש הוא שפנה לבית המשפט בבקשה להחזרת התפוסים.

אמנם, כתב האישום לא הוגש והתיק נגנז, אך זאת בשל אי מתן אישור להגשת כתב האישום תוך חריגה מהמועדים הקבועים בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 לאור חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 87), התשע"ט-2019 (להלן – "הנחיית היועמ"ש").

המשמעות היא, כי אילמלא הזמן שחלף מיום פתיחת החקירה ועד למועד בו היה בכוונת יחידת התביעות להגיש כתב אישום, ככל הנראה היה מוגש כתב אישום כנגד המבקש.

הינה כי כן, לא רק שהמבקש לא טען לבעלות קניינית בתפוסים שהרי לגירסתו מצא אותם, אלא שכלל הראיות בתיק מצביעות על קיומו של חשד סביר בעוצמה גבוהה כי התפוסים אשר השבתם מתבקשת על ידי המבקש הם רכוש גנוב אשר החזקתם היא עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

לאור האמור אני מורה כדלקמן: המשטרה תעשה כל מאמץ לאתר את הבעלים של התפוסים וזאת בתוך שלושה חודשים.

אני מורה על המשך החזקת התפוסים על ידי המשטרה עד להחלטה אחרת.

נוכח החלטתי לא מצאתי צורך לדון בשלב זה בבקשת המשיבה להורות על חילוטם/השמדתם של התפוסים.

מדובר בתפיסה בשווי, ולפיכך אין לתפוס רכוש העולה על הקף העבירה, ובעניינו שווי התפוסים עולה עשרות מונית על סכומי העבירה, בגינה נחקר.

בע"ח 15577-09-22 חי רל השקעות ומימון בע"מ ואח' נ' יחידת תביעות להב 433 ואח' (12.10.2022) נקבע על ידי כב' השופט צפריר, עוד בטרם התקיימות חקירות ההטחה, כאשר כיום אנו בשלב שלאחר חקירת ההטחה של המשיב: "... כך גם ביחס להתקדמות קצב החקירה, אמנם חלפה תקופה ארוכה, אולם בוצעו מספר רב של פעולות ואף כי העוררים לא זומנו לחקרה, הרי מתברר ממה שנשמע היום בדיון שניתן כבר לראות באופק הקרוב את סיום החקירה וחקירות ההטחה המסמנות את סופה". דברים דומים, נקבעו גם על ידי כב' השופט טאהא בהחלטתו בע"ח (נצ') 45816-11-22  עלי אבו נסרה נ' משטרת ישראל -להב 433 (28.11.2022), היפים לענייננו: "אכן, החקירה מיתנהלת בגלוי מזה כשנה וצו החזקת התפוסים הוארך מספר פעמים. ברם, משך החקירה הוא רק פקטור אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון עת הוא בא להכריע בבקשה להארכת תוקף הצוו. בין היתר, על בית המשפט להיתחשב במורכבות החקירה, בהתקדמותה, בפעולות החקירה שבוצעו, באופן ניהול החקירה והאם החקירה מיתנהלת ביעילות ובקצב ראוי, בפעולות החקירה שנותר לבצע, בשלב שבו מצויה החקירה, בשווי הרכוש שנתפס לעומת הקף העבירות המיוחסות לעוררים ובעוצמת החשדות העולים מחומרי החקירה. שיקולים אלה מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה להארכת תוקף הצוו להחזקת התפוסים. כפי שציינתי קודם, מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת, כאשר במשך פרק הזמן שחלף מאז הפכה לגלויה בוצעו עשרות ואף מאות פעולות חקירה מורכבות ולא פשוטות. חומר החקירה מצביע על מעורבותם הלכאורית של העוררים בעבירות המיוחסות להם ועוצמת החשד נגדם היא גבוהה ואף גבוהה מאוד. שווי העבירות הקשורות לפעילות העבריינית המיוחסת לעוררים מסתכם בעשרות רבות של מיליוני שקלים, סכום העולה באופן ניכר על שווי התפוסים. החקירה נימצאת בשלב מיתקדם מאוד ויש  להניח כי בשבועות הקרובים היא תושלם ותוצרי החקירה יועברו לעיון הפרקליטות על מנת שזו תיבחן אותו ותקבל החלטה אם יש מקום להגשת כתבי אישום נגד העוררים או נגד מי מהמעורבים האחרים בפרשה. שיקולים אלה מלמדים כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא עת הורה על הארכת תוקף הצוו ועל כן, דין הערר להדחות". [הדגשה לא במקור] בעניינינו ובדומה למה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, באיזונים שראוי להפעיל במקרה דנן, מצאתי כי בשלב זה, לאור עוצמת החשד המבוסס על איכות חומרי החקירה שהוצגו לעיוני (חשד סביר בעוצמה גבוהה); בהנתן קצב היתקדמות החקירה שהנו משביע רצון תוך שנתתי דעתי למועד הפיכת החקירה לגלויה (יום הפרוץ, 16.11.21) ולפעולות החקירה שנותרו לבצוע; בהיתחשב באפשרות להגשת כתב אישום ובסכויי הרשעה וחילוט בתום ההליך, ראוי לאפשר למבקשת להחזיק תפוסים בשווי מלוא העבירות המיוחסות למשיב.

חובת השמירה על ערכו של הנכס התפוס קשורה לזכות הקניין של הבעלים של החפץ וברור כי על המדינה לעשות ככל יכולתה לשמור על ערכם של התפוסים, הן לצורך חילוט בערך ריאלי בסיום ההליך או לחילופין השבת התמורה הריאלית לבעלים, ככל ויוחלט על אי הגשת כתב אישום או במידה והנאשם יזוכה (ראו רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.8.2008)).

...

הבקשה למימוש נכסים – מכירת הרכבים משהגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להאריך תוקף החזקת התפוסים וכי אין מקום להשיבם, אדון בבקשה למכירת הרכבים שהוגשה מטעם המבקשת.

כמו כן, איני מקבלת את הצעתו של המשיב לבצע מכירה עצמאית של רכב המרצדס, בניגוד למקובל בפסיקה, שכן דרך המלך לפיה נכסים תפוסים נמכרים על ידי יחידת החילוט (ראו ע"ח (מחוזי-מרכז) 16453-09-17 יגמור סאמר נ' מדינת ישראל (28.11.17)).

סוף דבר אני מורה על הארכת תוקף החזקת התפוסים, למשך 180 ימים, שמניינם מתאריך 11.11.22.

קבעתי כי נוכח אי בהירות שהתעוררה במסגרת הדיון באשר לעבירות המיוחסות למשיב, הקפן ומועדיהן, יוחזר התיק לבית משפט השלום, לצורך קבלת תשובות על ידי פרקליט מלווה.

עוד טענו, שיש לאפשר לפרקליטות זמן סביר לעיין בתיק ולקבל החלטה אם להגיש כתב אישום.

הטענה לפיה לא ניתן לתפוס עוד "רכוש בשווי", הואיל ולא מיוחסות עוד עבירות מיסים, נדונה ונדחתה הן על ידי (בע"ח 57091-06-22) והן בבית המשפט העליון (בבש"פ 5419/22), נוכח עבירות המירמה והזיוף המיוחסות לעורר; גם הטענה לפיה אין כל עילה להמשך תפיסת המחשב כבר נדונה (בע"ח 57091-06-22 ובע"ח 25297-11-22), תוך שנקבע כי הוא נידרש לחקירה וכראיה במשפט, ככל שכתב אישום יוגש, ומכאן שאין כל פגם בתפיסתם, וכן כי ככל שהעורר יעביר ססמה לפתיחתו, ניתן יהיה לשוב ולבחון את בקשתו לשחרורו.

לו ביקשה להתייצב לדיונים נוספים, יכולה היתה לעשות כן, אולם היא לא התייצבה וגם לא הגישה בקשות נוספות בקשר לתפוסים.

...

סוף דבר – אין כל ממש בטענות העורר, ולא נפלה כל שגגה בהחלטות בית משפט השלום, לפיהן הוארך תוקף התפוסים.

על-פי סעיף 190 (א) לפקודה, "טובין שנתפסו בתור מחולטים ולא הי[ה] הבעל נוכח [ים] בשעת התפיסה, חייב התופס למסור [...] לבעל או לסוכן של התפוס, הודעה בכתב על התפיסה ועל סיבתה, בין במסירה אישית ובין במכתב אליו שנשלח בדואר, או שנימסר, למקום מגוריו או עסקו הידועים לאחרונה; וכל [...] טובין שנתפסו יראו כמוחרמים. אם האדם שמידו נתפסו או בעל התפוס לא מסר לגובה המכס במקום הקרוב ביותר, תוך חודש מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס". ראשית, מצאתי לדחות את טענת המשיבה, לפיה אין למבקש זכות עמידה משאין הוא הבעלים של הסחורה.

נפקותה של ההודעה בתחילת מירוץ הזמנים להגשת תביעה להשבת התפוס.

כזכור, המבקש טען כי על אף שנחקר בקשר לאמל"ח, לא ננקט נגדו הליך פלילי ולא הוגש נגדו כתב אישום, ויש להניח כי אם אכן הוברח אמל"ח במכולה או שהמבקש נחשד כבעל נגיעה, זיקה או קשר להברחה הנטענת, הרי היו ננקטים נגדו הליכים מתאימים במישור הפלילי.

יתרה מזאת, לעניין מבחן הסבירות של ההחלטה המנהלית, אף לאחר עיון בחומר הסודי החסוי שהגישה המשיבה לעיוני בלבד, וכן כפי שעולה מעדות המבקש לפניי, לא ניתן לקבוע כי מדובר בהחלטה שניתנה מבלי שהתקיימה התשתית העובדתית הדרושה לכך.

...

יחד עם זאת, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל לעניין הצהרת היבוא, בשים לב לאבחנה בין ההליך הפלילי להליך האזרחי, ובהינתן הקביעה, בשלב זה של ההליך, כי בידי המבקש היתה לכאורה השליטה בסחורה בכל שלביה - מימון, רכישה, הובלה ובקרה בטורקיה, בעלות בסחורה שנותרה על שם המבקש עד לפריקתה בנמל בארץ, ורק לאחר שחרורה מהמכס מתבצע למעשה שלב המכירה ללקוחות, וכי עד לשלב זה, המבקש הוא הרוכש, המממן, המוביל ומבצע הבקשה על תהליך ההובלה והוא הבעלים של הסחורה, נראה כי הדרך הראויה היא מכירת הטובין ע"י המכס כדי לאפשר קבלת תמורה הולמת עבור הסחורה וצמצום נזקי המבקש, בעוד שזה האחרון רשאי להיפרע מן המשיבה, אם תתקבל תביעתו, לאחר בירורה.

מה עוד, שבאותו מקרה עיקר הדיון שם התמקד בשאלת תום הלב של המעשה הפסול ומיצוי החקירה בהקשר זה. סוף דבר על יסוד כל הטעמים שמניתי לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.