בקשת ההיתנתקות נעשתה בשני מופעים: הראשון - שיחה שנעשתה בשמו על ידי עובדת הדיור המוגן; השני - החזרת ציוד הקצה שהיה ברשותו לידי נציג הוט, תוך טיפולו של האחרון, למול מטה החברה, בניתוק התובע מהשירותים.
עוד נכתב בכתב התביעה, כי רק לאחר שנים ארוכות, נודע לתובע במקרה (לאחר שארנקו נגנב והוא נאלץ לבטל את כרטיס האשראי שברשותו) כי הוא ממשיך להיות מחויב בתשלומים חודשיים על ידי הנתבעת, והוא פנה אליה בטענות בעיניין - נודע לו כי נעשתה מצידו פנייה נוספת ואף קודמת לפנייה באמצעות הטכנאי כנ"ל. בפניה זו, מחודש אוקטובר 2015, מתועדת אצל הנתבעת, אך - כך השיבה לו הנתבעת - הפנייה לא נכנסה לתוקף מאחר והתקבלה במוקד "שירות מוסדי" ואילו התובע הנו לקוח פרטי.
אישורה של הנתבעת כי קיבלה פניה לצד טענתה כי אין די באופן שבו נעשתה הפנייה כדי לבסס הוראת נתוק, היא למעשה טענת הודאה והדחה.
גם אילו הדרישה לשיחה "עצמאית" על ידי המנוי הייתה מעוגנת בהסכם בין הצדדים (ויש מקום לתהות אם דרישה כזו היא מקובלת וסבירה, כשמדובר בלקוחות בן הגיל השלישי, אשר מרבים להעזר בגורמים שונים בהתקשרות טלפונית עם ספקים ונותני שירות (ראו, באנלוגיה לכך, ההגנה הנתנת לבני הגיל השלישי שאינם עושים כן, בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 בסעיף 14(ג)1, ובתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשס"א-2010) - אין הנתבעת יכולה להיבנות ממנה ללא הפנייה להסכם בכתב הגנתה, ומצירופו - חתום בידי התובע - כראיה לטענתה זו.
יתרה מזאת, לא רק במישור הראייתי אלא גם במישור המהותי - התעלמותה של הנתבעת מההוראה שקבלה, מבלי לעצור את הגבייה ומבלי להביא כלל לידיעת המנוי כי נעשתה פנייה כזו בשמו, על מנת לבדוק את כוונותיו, היא היתנערות בלתי סבירה.
...
כמו כן טענה הנתבעת כי לכל הפחות התביעה הוגשה בשיהוי ניכר מאד, אשר הקשה על הנתבעת לנהל את הגנתה מפני התביעה, וכי גם מטעם זה, דינה להידחות.
אפילו הייתה טענת השיהוי מתקבלת - התביעה הוגשה שבע שנים לאחר שנמסרו הודעות הניתוק.
התוצאה
מכל הטעמים המנויים לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 14,414 ש"ח בגין גביית היתר מחשבונו, וסך של 645 ש"ח בגין הוצאות משפט (לרבות אגרת בית המשפט, כפי ששולמה).