החזרת עובד שפוטר בשל חוסר מוטיבציה

בנסיבות אלה המחלוקת שבין הצדדים מצומצמת לשאלת סיבת הפיטורים; מקום שמחד טוענת התובעת כי פוטרה בשל היותה בהיריון, ומאידך טענת הנתבעת כי פיטוריה של התובעת נעשו משיקולים עינייניים על רקע חוסר מוטיבציה שגילתה התובעת בעבודתה, הפרות משמעת ואי עמידה בנהלים.

כך לדוגמא סיפר מר שבת בעדותו על חוסר קבלת מרות מצד התובעת ובהקשר זה נישאל והשיב: "ש. אתה כתבת שהיא הייתה מוקד היתקהלות ב

...

לטעמנו העובדה שהנתבעת פעלה להמשך הקשר בין הצדדים בתקופת היותה של התובעת בהיריון, בהסכמתה להעסיק את התובעת בתפקיד אליו לא התקבלה (כקופאית במקום כאחראית משמרת) ללא כל הסתייגויות מצידה וכשהיא מודעת לעובדה שהתובעת בהיריון - מחזקת ותומכת בטענת הנתבעת לפיה אין קשר בין היותה של התובעת בהיריון לפיטוריה.

] סוף דבר התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה תשלם התובעת לנתבעת הוצאות בסך של 7,500 ₪.

מנכ"ל הנתבעת ניתקל בבעיות אמינות ודיווח כוזב של התובע שביצע את עבודתו בחוסר מוטיבציה או רצון.

על רקע עדותו זו של מר גרינברג, שינה התובע את גירסתו בסיכומיו חלף טענתו כי לאחר שפוטר הפקירה אותו החברה לשוב לביתו במונית על חשבונו, וטען באופן מעומעם שהוא "התבקש להחזיר את הרכב שקבל" (סעיף 3 לסיכומי התובע).

אף לו היה התובע מוכיח שהוא היה עובד מצטיין בתקופה כלשהיא במהך שנות עבודתו הארוכות, משקיבלנו את גרסת הנתבעת לגבי נסיבות סיום העסקה, לרבות נושא אי שביעות רצונו של התובע מאי העלאת שכרו והתנהלותו המחאתית סביב כך, הרי שכאמור – אין מקום להעברת הנטל לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא פוטר על רקע גילו.

...

לפיכך, ובהתאם לדיוננו לעיל, אנו דוחים את טענתו של התובע לפיה הוא פוטר מחמת גילו.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,788 ₪ בגין אי פדיון ימי החופשה הצבורים לטובת התובע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,788 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

התובעת עותרת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב (20,000 ₪), פיטורים בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה (25,000 ₪), פיצוי בגין אי קיום שימוע כדין (5,600 ₪), הפסד שכר בקיזוז דמי אבטלה (8,166 ₪), הפסד שכר בעבור 60 ימים מתום חופשת הלידה (11,200 ₪), חלף הודעה מוקדמת (5,600 ₪), הפסד דמי לידה (8,947 ₪) הפסד ימי חופשה (1,904 ₪), פיצוי בגין שעות העדרות עקב הריון (1,120 ₪) ודמי הבראה (אילמלא פוטרה הייתה זכאית לסך של 1,890 ₪).

שוכנענו כי פיטורי התובעת נעשו בשל ירידה בתפוקותיה והתרשמותו של מנכ"ל הנתבעת כי התובעת נעדרה מוטיבציה בתפקידה.

התובעת נעדרה ואף לאחר שנערכו לתובעת מספר שיחות שמטרתן הייתה להחזיר את תיפקודה כפי שהיה בתחילת עבודתה, לא חל שיפור ולכן, נאלצה הנתבעת לסיים את העסקתה של התובעת (ס' 4 – 8 לתצהיר אוביל).

...

סוף דבר: התובעת לא פוטרה בשל הריונה אלא כיוון שהנתבעת לא הייתה מרוצה מתפקודה.

התביעה נדחית (מלבד רכיב הפנסיה כאמור בסעיף 33 לפסק הדין).

התובעת תשלם לנתבעת 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 750 ₪.

להלן הצעות הפשרה של התובעת: ההצעה הראשונה – "להשיב את מרשתי למקום העבודה לאלתר ולפצות אותה בסכום השווה לשכר ונלוות לתקופה מיום 31.10.18 עד למועד החזרתה למקום העבודה"; ההצעה השנייה – "לשלם למרשתי פיצוי בסכום של 75,000 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין בתקופה אסורה וללא היתר". התובעת הקציבה למקסימוס 7 ימים לענות למכתב.

ההחלטה לפטר את התובעת התקבלה מטעמים שונים- איחורים; חוסר מוטיבציה; בעיות להיתחבר ולהשתלב עם יתר עובדי החנות; התעסקות מרובה בטלפון; היעדרויות לפרקי זמן של 30-40 דקות כדי לחפש חניה; ממוצע מכירות נמוך מכל יתר עובדי החברה; ותלונות מלקוחות.

...

אלא שלטענת התובעת השותפה ביקשה ממנה לא להודיע למר בבילה וגב' כהן על האיחור עד חזרתם לישראל כדי "לא להציק להם".[footnoteRef:35] ממכלול הדברים והתרשמותנו מעדויות הצדדים אנו מקבלים את עיקרי הגרסה שהציג מר בבילה, על אף הקשיים הכרוכים בה והיותה גרסה כבושה, שכן היא מתיישבת עם עדותה הכבושה של התובעת בעניין.

] לאור כל האמור, התביעה לפיצוי עקב אי עריכת שימוע כדין נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפסדי השתכרות בסך 32,715 ₪.

בתביעתו עתר לסעדים הבאים (סעיף 4 בתצהיר התובע): להצהיר כי פיטוריו מיום 12.9.21 נעשו בנגוד לדיון ובחוסר סמכות; להצהיר כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב, בשרירות לב, ממניעים פסולים ומבלי שניתנה לו אפשרות אמתית להשמיע את טענותיו בטרם ההחלטה על פיטוריו, ובכלל זה להצהיר כי השימוע שנערך לו, נערך למראית עין; להצהיר כי פיטוריו נעשו בנגוד להנחיות ולכללים החלים על הנתבעות בהיותן גופים צבוריים; להצהיר כי פיטוריו הם בטלים ומבוטלים ואין להם תוקף; להחזיר אותו לעבודה ולתפקידו ולחייב את הנתבעת לשלם לו שכר ואת כל הזכויות המגיעות לו בגין עבודתו, מיום פיטוריו הבלתי חוקיים ועד בכלל; לחילופין וככל ובית הדין יקבע כי הוא לא ישוב לעבודה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את כל הזכויות המגיעות לו על פי דין ועל פי תנאי עבודתו, עקב סיום עבודתו; לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים על עצם הפיטורים ואופיים הבלתי חוקי השרירותי וחסר תום לב, לרבות הפסד מענק הפרישה לו היה זוכה אילו הייתה הנתבעת 1 פועלת כלפיו בתום לב. התובע עתר לפצוי בסך של 426,872 ₪; לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך, שכ"ט ומע"מ. לטענתו, הוא בן 56, אב ל-4 ילדים, מתוכם שני ילדים עיוורים, אחד מהם סמוך על שולחנו, והוא מתגורר באילת.

ביום 25.5.21 התקבלה החלטה על פיטורי התובע בשל אי התאמה לשירות (סעיף 27 בכתב ההגנה, מנימוקים של חוסר מוטיבציה; הערכות עובד נמוכות ותפוקות דלות; אי קבלת מרות לאחר שפעל בנגוד להנחיות מפקד המחוז ונעדר ללא אישורים; תפיסה מערכתית חסרה; העדר דיווח נוכחות כמתחייב והתייצבות לעבודה בתחנה שאינה מאושרת כמקום עבודתו הקבוע, כל זאת בשים לב לתפקידו הבכיר (סעיף 28 בכתב ההגנה).

בכל הנוגע לטענות התובע בדבר ההליך שהנתבעת נקטה לפיטוריו, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המדינה בעיניין זה. עיון במכתב הזימון לשימוע ילמד כי התובע זומן לשימוע טרם פיטוריו בשל נסיבות שונות, ביניהן גם נסיבות שעולות כדי אי התאמה (חוות דעת פיקודיות ומקצועיות נמוכות ותפוקות דלות, פעילות חוזרת ונשנית בנגוד להנחיות מפקד המחוז).

...

משלא מצאנו פגמים בהליך פיטורי התובע, אנו דוחים את סעד ההשבה לעבודה לו עתר התובע וכן את הפיצוי הכספי לו עתר, כאמור.

סוף דבר לאור כל שפירטנו לעיל, דין התביעה – להידחות.

לאור נסיבותיו של האישיות של התובע ובשים לב למשך תקופת העסקתו ברשות הארצית לכבאות ולהצלה ותרומתו למדינה שנים רבות, לפנים משורת הדין החלטנו שלא לחייבו בהוצאות.