החזרת מוצר לחנות: גובה הזיכוי

ביום 8.5.15, השיב המבקש 1 את המוצר לחנות ובקש לבטל את העסקה.

ברור, איפוא, כי הוראות החוק המתייחסות לזכות הביטול ולדמי הביטול המשולמים מאת הצרכן ל- "עוסק" בגין ממושה, נועדו לחול על עיסקאות מסחריות-צרכניות, המבוצעות "במהלך העסק". גם בעיניין צמח, עמד בית המשפט על התכליות שביסוד זכות הביטול, ביניהן – ריסון כוחו של העוסק מול הצרכן; הגברת האמון בין הצרכן לעוסק; צימצום השפעותיו של העומס ההכרני בו מצויים צרכנים במעמד הרכישה והגברת היציבות והודאות בשוק הצרכני (ראו עניין צמח, בפיסקה 63-64 לפסק דינו של כב' המשנה לנש' (כתוארו דאז), השו' ס' ג'ובראן).

על כך נקבע: "טענת המדינה להעדר יריבות בין הצדדים מוקשת לטעמי, וספק אם ראוי היה להעלותה. כפי שציינה א.ב.א בתגובתה, המדינה הנחתה את בתי הדיור המוגן לגבות מע"מ מהדיירים וכך נהגו ונוהגים בתים לדיור מוגן לאורך השנים. אכן, החייב במס לפי סעיף 16 לחוק הוא המוכר או נותן השרות, אך תכליתו של החוק היא "לגלגל" את הערך המוסף על הצרכן הסופי, במקרה דנן הדייר, כאשר המוכר או נותן השרות הוא מעין גובה המס עבור המדינה" (ראו בג"ץ 438/10 עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל נ' שר האוצר (7.3.12), כהפניית המבקשים).

...

ולאור המקובץ, סבורני כי התובענה הייצוגית שמבוקש לנהל בענייננו, אינה מקיימת אחר התנאי הקבוע בהוראת סעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, במובן זה שלא ניתן לקבוע כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות שבעובדה או משפט, תוכרענה לטובת הקבוצה.

הבקשה נדחית בזאת.

על אף התוצאה אליה הגעתי, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובסוגיה שהובאה לדיון - לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

על יסוד ממצאיו אלו הביע דעתו כדלקמן: "אני סמוך ובטוח כי אחוז הפגומים שחזרו לחנות לאחר מכירתם, הנו גבוה לעין שיעור, מעל המקובל, כך שהחלפת נעל בנעל אחרת לא תפתור את הבעיה, מכיון שהבעיה קיימת בכל פס הייצור. לכן אבקש לציין בודאות, כי כל הנעלים שנבדקו על ידי, אינן ראויות למכירה כלל! עקב הניסיון הרב הקיים בראשותי בתחום ההנעלה לרבות עיסוקי בחומרי הגלם השונים ובהתאמתם לטכניקות הייצור השונות של מוצרי ההנעלה, אוכל לומר בודאות כי חוות דעתי מנומקת ומדויקת באופן חד משמעי". נותן חוות הדעת הוסיף כי לאור ניסיונו הרב הוא מזהה את הליקויים בבדיקה ראשונה, ולכל היותר בתוך ימים בודדים.

החזרת סחורה לא פגומה לתובעת וזיכוי בגין הפחתה במחיר הנעליים נוסף לטענה בדבר פגמים במוצר, טענה הנתבעת שהיא רשאית להחזיר לתובעת את כל הסחורה, גם זו שאינה פגומה, וכן לקבל כזיכוי את גובה ההפחתה במחיר מכירת הסחורה ללקוחותיה.

...

גם אם היה הסכם ההחזרות חל בענייננו, לא שוכנעתי שבגדרו של אותו הסכם הייתה הנתבעת זכאית להחזיר לתובעת את כל הסחורה של 2,000 זוגות, כפי שטענה.

סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה הנגדית.

בשים לב להיקף ההליכים בתיק, ולסכום התביעה הנגדית, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 50,000 ₪.

התובעת השיבה כי אכן ביצעה רכישה עצמית של מוצרים שנכללו במסגרת המבצע ובחלוף מספר ימים ביטלה את העסקה והשיבה את המוצרים לחנות.

לשאלת בית הדין מהו הנזק הכספי, מעבר למקרה הברור של כרטיס המתנה, השיב: "הנזק שלי פה הוא בכמה מישורים: פעם אחת במישור הכספי. גיפטקראד או זכוי שהשתמשו בו פעם אחת לקחו מוצר מאותה תחרות על מנת להרים את המכירות ולמעשה לקדם את עצמם בתחרות. ברגע שהתחרות נגמרה יום למחרת מוציאים זכוי ומתחילה תחרות חדשה ולוקחים את אותו זכוי וכך מתגלגלים מתחרות לתחרות. מבחינת הנזק ההתנהלות הזאת הם זכו בתחרויות במירמה באופן שאני שלמתי בונוס שלא הייתי צריך לשלם אילמלא הם נהגו כך. יש עוד נזק כספי בנוסף לתחרות יש את הנזק הכספי על הבונוס שהן קיבלו על עצם המכירה שגם את זה הם לא היו צריכות לקבל כי המכירה בוטלה וניתן זכוי בגינה. היו עוד נזקים ואפרט: מעבר לנזק הכספי יש נזק תדמיתי בתוך הרשת עצמה וגם מול הספקים שלי. כי מדובר על מוצרים של הספקים." (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מול שורה 33 עד עמ' 9 מול שורה 7).

בהמשך עדותו כשנשאל באופן פרטני על סכום של 154 ₪ שנוכה משכרה האחרון של התובעת, השיב כי זה מכסה רק חלק מהנזק וכי הנתבעת הייתה רשאית, בהתאם לאמור בהסכם ההעסקה, לנכות סכום גבוה יותר וכי זה הסכום שהוא חישב (עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 31 עד עמוד 11 מול שורה 6).

...

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) מלוא פיצויי הפיטורים בסך 25,016 ₪.

כפועל יוצא מן האמור לעיל, תביעת הנתבעת בתיק פ"ה 16099-08-19 – נדחית.

אשר להוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט עו"ד, בשים לב לתוצאה אליה הגענו, לפיה תביעת התובעת התקבלה בחלק הארי שלה ואילו תביעת הנתבעת נדחתה, ובשים לב לכך שהנתבעת עמדה על זכותה לנהל את התיק, חרף העובדה שבית הדין הפנה את באי כוחה בישיבת קדם המשפט להלכה הנוהגת, והובהר במהלך דיון ההוכחות כי הנזק הכספי המוכח שנגרם לנתבעת קטן מאוד, והנתבעת כבר שיפתה את עצמה בגינו (אף בסכום גבוה יותר) באמצעות קיזוזו משכר העבודה האחרון של התובעת, הנתבעת תשלם לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

בקשת הצדדים לאישור הסכם פשרה על פי האמור בהסכם הפשרה הצדדים הגיעו לכדי הסכמה כי הקבוצה המיוצגת לצורך הסכם הפשרה תיכלול את: "כל מי שרכש בשבע שנים עובר להגשת התביעה מוצרים מהמשיבות בעסקת "מכר מרחוק" והופר כלפיו חוק הגנת הצרכן, ונמנעו ממנו זכויות צרכניות באשר לתנאי ביטול עסקה, לתנאי החזרת מוצרים, לתנאי קבלת החזר כספי או זכוי, וכיוב', בשל הטעייה או אי גילוי נאות של זכויותיו, ו/או בשל הפרתן.

המדובר בהגבלות הבאות אשר היו קבועות בתקנוני המשיבות: גביית דמי ביטול (5%) כתנאי לקבלת החזר כספי (עסקה עד 50 ₪) ללא תלות בסיבת הביטול, הגבלת זכות לביטול עסקה ל-14 יום מקבלת הפרוט וכן אי יידוע שהזכות לביטול 14 יום מקבלת הפריט או מועד גילוי נאות (לפי המאוחר), גביית דמי ביטול בגובה דמי המשלוח, וכן אי קבלת החזרתו של פריט ללא אזיקון.

..באה לצמצם את הקשיים שצרכן עלול להתקל בהם בבואו להחזיר מוצרים לחנות, לאחר ששילם עבורם.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך של 15,000 ₪ וכן שכר טרחה לבא כוחו בשיעור של 50,000 בתוספת מע"מ על רכיב שכר הטרחה.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

המבקשת ציינה כי היא סורבה על ידי המשיבה לקבלת החזר כספי בגין ביטול עסקה שביצעה למרות שטרם חלפו 14 ימים ולמרות שהביאה את המוצר עמה לחנות כשהוא באריזתו המקורית ואינו פגום לפי דרישת תקנות ביטול עסקה, אך הוצע לה זכוי או ביצוע החלפה במקום החזר כספי.

ביום 2.2.2022 הגישו הצדדים תשובה להודעת היועמ"ש בה טענו כי הפצוי שמציעים הצדדים גבוהים וגדולים יותר ממידת הנזק שנגרמה לחברי הקבוצה – תקופת הביטול המוארכת גדולה מתקופת הביטול המקוצרת, קבוצת הנהנים מההטבה גדולה מקבוצת הניזוקים לכאורה, שכן הפצוי ניתן לכלל לקוחות המשיבה ולא רק ללקוחותיה שסיבלו נזק, והתקופה שניתנת ההטבה ארוכה מהתקופה שלאורכה בוצעה ההפרה.

לגבי יתר הלקוחות שקבלו זכוי במקום החזר כספי, הרי שהיה צורך בבירור אינדיבידואלי בעיניין נסיבות הנפקת הזיכוי ועמידתו בסייגים אחרים של תקנות הביטול, לדוגמה – האם המוצר שבקש הלקוח להשיב היה באריזתו המקורים ולא נעשה בו שימוש; האם לא נפגם; האם הוצגה הוכחת קנייה כנדרש וכד'.

...

כמו כן, מקובלת עליי עמדת היועמ"ש כי יש לחלק את תשלום שכר הטרחה, כך שמחציתו תשולם עם אישור ההסדר והמחצית השנייה לאחר תום יישומו, וארחיב.

על כן, אני סבור שיש להסתפק בגמול לתובעת המייצגת בסך של 20,000 ₪, ובשכר טרחה לב"כ המייצג בסך של 70,000 ₪ (כולל מע"מ).

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, ולאחר ששוכנעתי כי הסדר הפשרה משקף את טובת הקבוצה, הוא הוגן וסביר, כדרישות החוק, אני מאשר את הסכם הפשרה ואת התחייבויות המשיבה כפי שצוינו לעיל, למעט התיקון האמור בסעיף 48 לעיל ביחס לגמול ולשכר הטרחה.