החזרת כסף שניתן להורים לרכישת דירה

נטען כי הנתבעים עצמם מנהלים הליכים משפטיים אחד כנגד האחר וכי תלויה ועומדת גם תביעת הנתבע 2 כנגד הנתבעת 1 לפירוק השתוף בדירה שנרכשה בבאר שבע באמצעות תמורת מכירת הדירה שנרכשה בפתח תקווה וקיים חשש שאם לא תנתן הוראה בעיניין השבת כספי ההלוואה, יחולקו כספי התמורה בין הנתבעים ובין הבנק הממשכן.

נטען כי בשנת 1993 שיפץ הנתבע את דירת הורי הנתבעת ברח' Y בפתח תקווה באמצעות כספי קרן הישתלמות שלו ובדירה זו, התגוררו הצדדים מאמצע שנת 1993 עד חודש נובמבר 2010 כאשר במהלך כל תקופה זו, לא שילמו ולו שקל עבור דמי השכירות, כאשר המגורים בדירה ניתנו להם במתנה וכי אביה המנוח של הנתבעת אמר לנתבע כי דירה זו תישאר לנתבעת.

...

יתר על כן סבורני כי בתוך מערכת יחסים משפחתית יש מקום לציפיה סבירה מהמלווים לגמישות ביחס למועד קיום החיובים, באופן שגם אם נקבע שבעת מכירת הדירה או גירושי הלווים יוחזר הסכום, הרי ששעה שנרכשה דירה חלופית אחד מתנאי הקיום יהיה מכירת הדירה בחלופית שנרכשה מבלי שהדבר יהווה ויתור מוחלט על כספי הלוואה.

במובנם המשפחתי של סעיפי הסכם ההלוואה סבורני כי המלווים נהגו בצורה מתחשבת מאד כלפי הלווים וזאת כל עוד חיו יחד כבני זוג וכל עוד לא התקיים מועד הקיום הנוגע לאפשרות גירושין.

לא יכולה להיות מחלוקת כי הועבר סכום שמגיע כדי כמעט מיליון שקלים, ההפרש בין הסכום שאסמכתאות בכתב מוכיחות על נקלה ובין הסכום המצוין בהסכם ההלוואה, הוא הפרש מינורי שאין בו כדי להביא למסקנה מרחיקת הלכת של הנתבע כי ההסכם היה "לכאורי". גם ביחס לגירסה המשתנה של הנתבע כי חלק מהסכום פרח מזכרונו, הנתבע לא הצליח להניח כל יסודות או להציג כל הגיון לגרסתו לפיה הורי אשתו בחרו להעניק להם מתנות בסך מיליון שקלים כאשר לפחות מחצית מהסכום "פרח מזכרונו" במועד שערך את כתב ההגנה שלו.

העברת הסכום בפעימה אחת לא מצאתי אף לקבל את הטענה כי יש לדחות את התביעה בגין הפרש של 42,000 ₪ בין הסכום שצוין בהסכם ההלוואה בסך מיליון שקלים ובין סכום שהוכחה העברתו בסך 958,000 ₪, שכן אף אין מחלוקת כי חוץ מהסכומים הגדולים שהועברו בשתי פעימות של מאות אלפי שקלים הועברו גם סכומים נוספים, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים שלמעשה בהיקפם הכולל עולים גם על הסכום שצוין בהסכם ההלוואה.

עוד יש לתמוה על כך שלמעשה הנתבע מצפה מבית המשפט להתעלם ממסמכים בכתב שהוא ויתר הנוגעים בדבר חתומים עליו, חתימה שאינה מוכחשת, על יסוד טענות שלו בעל פה, לפיהן כל המסמכים שנחתמו ונערכו בכתב, דינם להימחק אל מול הציפייה שלו שהלוואה תהפוך להיות מתנה.

מכל האמור והמקובץ לעיל אני מוצאת לקבל את התביעה על כל רכיביה.

בין התובע לנתבעים הוסכם בעל פה כי מדובר בהלוואה שיש להשיב לתובע, התובע זקוק לכספים והסתמך על כך שיושבו לו. כאשר העביר התובע את הכספים לנתבעים, ציין בהערה אישית בפעולת העברת הכספים כי מדובר בהלוואה לנתבעים עבור רכישת הדירה.

אין שחר לטענה כי הכספים הוענקו לנתבעים כהלוואה ולא עלה בידי התובע להציג ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה זו. לצורך רכישת הדירה קיבלו הנתבעים סך של 300,000 ₪ ממשפחתו של הנתבע, סך של 110,500 ₪ העבירה הנתבעת ויתרת הסכום שולמה באמצעות משכנתא.

זאת, מאחר שניסיון החיים מלמד כי הורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות.

...

בנוסף, נמנע התובע לזמן את ספקי השירותים לעדות, באופן הפועל לחובתו של התובע, ומוביל למסקנה כי הוא לא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו שעה שבן משפחה מקרבה ראשונה טוען בע"פ לקיומה של הלוואה.

₪ מעבר לכך, סבורני כי התובע כלל לא הוכיח כי העביר לנתבעים סך של 400,000 התובע צירף לתצהירו תדפיסי חשבון עו"ש בהם מופיעה העברה בסך של 49,000 ₪ ביום .

8.4.4 ראוי להדגיש ולציין , כפי שיתברר בהמשך פסק הדין, שבפועל שירה לא שילמה כימעט דבר על חשבון רכישת הדירה כיוון שהסכום הראשון ששולם הוחזר לבנות הזוג והסכום השני היה כספי המשכנתא אשר חלקו הועבר על ידי הורי דקלה לבנות הזוג תוך היתחייבותן לעמוד בהחזרי המשכנתא, כשאף בהחזרי המשכנתא בנות הזוג לא עמדו והורי דקלה נאלצו לשלם את החזרי המשכנת של הדירה שנמכרה על ידן לבנות הזוג.

"₪ יעניקו לקונה הלוואה עומדת על מלוא הסך של 640,000 9.7.7 מיסמך הבנות זה מאשר את ההסכמות להן היו בנות הזוג צד, בו הוסכם שהורי דקלה קיבלו רק סך של 330,000 ₪ מתוך כספי התמורה וכי מגיע להורי דקלה עוד 640,000 ₪, סכום אשר בנות הזוג תצטרכנה להחזיר רק בהתקיים אחד או שני המקרים הבאים; ראה סעיף 5 למסמך ההבנות: "5.

...

8.5 מכל האמור לעיל עולה שאכיפת החוזה היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין" הן מכוח העובדה שההסכם לחיים משותפים שערכו בנות הזוג הולדתו בהטעיית הורי דקלה והינו נגוע בתרמית והן מכוח העובדה שההסכם לחיים משותפים נחתם תוך ניצול תלותה של דקלה בשירה ומצבה הנפשי של דקלה והן מכוח העובדה ששירה עצמה הפרה, ברגל גסה, את התחייבותה המפורטת בסעיף 43 להסכם לחיים משותפים בדבר תשלום החזרי המשכנתא ולא מלאה את חלקה בהסכם ועל כן אין ביכולתה לדרוש את אכיפתו.

9.11.2 לאור האמור לעיל אני דוחה את תביעת הורי דקלה לגבי סכומים אלה.

10.2 בנסיבות דנא, משחויבה שירה רק ב 1/6- מהסכום, אין כל בסיס לתביעתה לשיפוי ודין תביעתה זו להידחות.

האב טוען כי כל ההעברות הכספים לעיל ניתנו לבן ולאשה כהלוואות לצורך רכישת הדירה, וכעת הוא עותר להשבתן.

עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנותן, ועליו להוכיח כי היה ברור לכולם שמדובר בהלוואה שיש להחזירה, ולא במתנה: "הראציונאל מאחורי חזקת המתנה הוא כי כאשר עסקינן ביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים יתבצעו העברות של כסף או נכסים בין הנותן, לבן חסותו. הנסיבות וטיב היחסים בין הצדדים מצביעים לרוב על כך שהעברות אלו נועדו להיות מתנה, אלא אם תיסתר החזקה [...] למעשה, הכלל משלב בין סטאטוס משפטי לבין מציאות החיים. אם נדייק, ונצעד רק לפי אמות המידה של חובה לדאוג לצרכיו של המקבל – כי אז החזקה לא תחול גם בין הורה לבנו הבגיר. במצב האמור, אין חובה משפטית לאב לדאוג לבנו. אלא הניסיון ומציאות החיים מלמדים כי לא פעם הורה לא משחרר עצמו מהדאגה לבנו, גם אם החובה המשפטית אינה בנמצא מחמת גילו של הבן" ראו: רע"א 8068/16 קטן נ' כהן סעיף 4 לפסק-דינו של כב' השופט הנדל (25.1.2018) (ההדגשות בקוו – הוספו).

...

סיכום אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבעים חייבים לו סך כולל של 1,714,222 ₪ (510,000 ₪ בגין ההעברה הראשונה, 525,000 ₪ בגין ההעברה השניה, ו-679,222 ₪ בגין יתרת ההעברות עבור המשכנתא).

ריבית והצמדה – מאחר שהצדדים סיכמו ביניהם כי ההלוואה תישא הצמדה למדד המחירים לצרכן בסעיף 3.2 להסכם ההלוואה, כאשר מדד הבסיס יהא מדד המחירים לצרכן ביום 22.8.2013 (מדד חודש 7/2013), הריי שאני קובעת כי יתווסף סך של הצמדה בלבד לסכום החיוב עד למועד הגשת התביעה.

חלוקת החבות בין הצדדים – מאחר שמדובר בהלוואות שנטלו יחד בני הזוג מהאב, אני מורה על חיוב כל אחד מהם במחצית מהסך הכולל לו נעתרתי.

עם זאת הצדדים חלוקים ביניהם אשר למהות הכספים שניתנו על ידי הורי האיש לצורך רכישת הדירה בYYY.

האיש טוען לסעד הצהרתי הקובע כי מגיעות לו 50% מזכויות האשה בדירה ב"XXX" שנרכשה על ידי האשה ואחיה עוד טרם הנישואין וזאת מכוח שתוף ספציפי בדירה זו. כן טוען הוא שלצורך צימצום המשכנתא ששולמה על דירה זו, הלוו הוריו לצדדים סך של 330,000 ₪ אשר בהם השתמשו הצדדים לקטנת חוב המשכנתא בגין הדירה ועל הצדדים להחזיר להוריו הלוואה זו. האיש טוען כי האשה הבריחה חלק מזכויותיה בדירה בxxx בכך שהעבירה חלק מהזכויות לאימה.

...

לנוכח כל האמור נקבע כי חלקה של האישה בזכויות בדירה בxxx יאוזן בין הצדדים בחלקים שווים.

הצדדים במסגרת כתבי טענותיהם הסכימו לפירוק שיתוף בדירה בYYY, משכך ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה זו ואני ממנה את ב"כ הצדדים ככונסים לצורך מכירתה לכל המרבה במחיר.

לא מצאתי לקבל טענה זו של האישה והיא נדחית.

נדחית טענת האיש לדמי שימוש בדירה בYYY לא מצאתי להיעתר לתביעת האיש לדמי שימוש ראויים.

סוף דבר לעניין התביעה הרכושית מועד הקרע נקבע ליום zz ואני ממנה בזאת את המומחה xxx כאקטואר לצורך עריכת חוות דעת במסגרתה יאוזנו, בהתאם להוראות פסק הדין, כלל זכויות ונכסי הצדדים מכל סוג ומין ללא קשר לאופן רישומם (למעט שתי הדירות) בחלקים שווים.

ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות בעניין שיעור חלקה של האישה (ובהתאמה האיש) בדירה בxxx, ולא יוגש על הליך כמפורט לעיל הליך בתוך 6 חודשים אני קובעת כי חלקו של האיש הוא מחצית מחלקה הרשום של האישה כיום ובהתאם לכך ייערך פירוק השיתוף כמפורט לעיל.