התובע הוסיף וטען שהחלטה להשיב טלפון נייד שנתפס ממנו ניתנה כבר ב-7.7.15 אך לא מולאה, כי נאלץ לרכוש מכשיר חלופי בעלות של 5,000 ₪, וכי הטלפון הושב ביום 16.2.20 "כשהוא תקול ולא ניתן להפעילו". התובע טען שהנתבעת היתעלמה מפניותיו ומהחלטות שיפוטיות, תיאר את המאמצים להם נידרש כדי לקבל חזרה את התפוסים, אל מול הנתבעת ובמסגרת הליכים שיזם, והוסיף ותיאר את מורת רוחו מהתנהלות הנתבעת ומהחלטות שניתנו במסגרת ההליכים האמורים.
בא-כוחו של התובע באותו הליך הציג הסכמה של הצדדים, לפיה "כל התפוסים בתיק שנתפסו על ידי המישטרה יוחזרו... (כולל פנקסי חשבוניות וטלפון נייד)". בית המשפט הורה בהתאם (עמודים 14 ו-16 לפרוטוקול, נספח 1 לכתב התביעה).
...
מבלי לפגוע בתובע הנכבד, אין מנוס ממתן משקל בהקשר זה גם לתרומתו להארכת התקופה הנדונה.
טרם הצגתו, אדון בשני נושאים נוספים:
תחילה, איני מקבל את טענת הנתבעת כי החלטה שניתנה בהליך הפלילי, ואשר דחתה את בקשת התובע מיום 3.3.20 לחייבה בהוצאות, יצרה השתק המונע ניהול הליך זה.
הגם שיש דמיון מסוים בין הבקשה האמורה ובין טענות התובע בהליך זה, הרי שאין מדובר בהשתק עילה.
הנתבעת תשלם לתובע סכום זה בתוך 45 ימים, אחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
