בחקירה הנגדית, כאשר נישאל התובע לגבי נסיבות סיום העבודה, השיב כי בשיחה מיום 24.4.2017 "אני הודעתי אז שאם הוא נוגע לי במשכורת אני עוזב, זו הרעת תנאים, לא יכול להשאר כך."[footnoteRef:4] באופן דומה, כאשר היתייחס התובע לחזרתו מחופשת המחלה, ציין: "אחרי שחזרתי מחופש מחלה בערך 46 יום, חזרתי בחזרה ביום 25/7 והסיבה היחידה שחזרתי הרגשתי שמאשרים לי את ה-30 יום מהיום שאמרתי שאני מתפטר".[footnoteRef:5] גם בהמשך החקירה, כאשר נישאל התובע מתי התפטר, השיב תחילה כי התפטר ביום 30.4.2017 אולם לאחר מכן ציין: "התפטרתי ביום 24/4 כשקבלתי את המשוב".[footnoteRef:6] מעדותו הברורה של התובע הולה כי ההחלטה לסיים את יחסי העבודה היתה שלו, ולא של הנתבעת, וזאת בעקבות הקיצוץ בשעות עבודתו.
התובע טוען לתשלום דמי מחלה בגין שבעה ימי מחלה נוספים שכן היה על הנתבעת להמשיך בתקופה זו ולחשב את זכאותו לדמי מחלה על בסיס הקף משרה של ארבעה ימים בשבוע ולא על בסיס הקף המשרה המופחת.
הסתמכותו של התובע על קביעת בית הדין האיזורי בעיניין דרור כהן אינה רלוואנטית למקרה דנן, שכן באותו מקרה דובר בעובד שפוטר ללא שימוע במהלך תקופה בה קיבל דמי פגיעה בשל תאונת עבודה.
]
מעבר לנדרש יצוין, כי אף אם היינו מקבלים את טענתו של התובע כי היה על הנתבעת לשלם את דמי המחלה בהתאם להקף המשרה הקודם, הרי שלא ניתן היה לקבל את הסעד המבוקש על ידו שכן כלל לא ברור כיצד חישב התובע שבעה ימי זכאות שלא שולמו, בהיתחשב בכך כי חלק מימי המחלה אינם בתשלום (כגון היום הראשון למחלה) או בתשלום חלקי (כמו יום המחלה השני), וכן בהיתחשב כי התובע לא עבד שבוע עבודה מלא, אלא רק ארבעה ימים בשבוע, אשר אינם מצטלבים בהכרח עם ימי המחלה.
...
על כן, אין לאפשר לתובע להוסיף סעד חדש במסגרת סיכומיו, ולפיכך עילת תביעה זו דינה להידחות.
]
סיכום
על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה המועט, ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי הלנת פיצוי פיטורים בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת ההגנה ועד למועד התשלום בפועל.
מעבר לכך, מצאנו את התנהלות התובע בעייתית באופן ניהול ההליכים, כאשר נטענו טענות עובדתיות סותרות שוב ושוב, דבר אשר הקשה על קידום ההליכים בתיק.
