החזר כספים שנמשכו בכרטיס אשראי גנוב

לטענתו, בכתב התביעה היתייחס אך ורק לעובדה שבניגוד להוראות החוק ובנגוד למובטח, נימנעה הנתבעת 1 מהחזר כספי של הסכומים שנמשכו מחשבונו, בתוך 10 ימי עסקים ממועד ההודעה על גניבת הכרטיס.

התובע בתיק דנן, עותר להשבת כספים שחויבו בחשבונו המתנהל אצל הנתבע 2, וזאת בשל "שימוש לרעה" כמשמעותו בסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, שנעשה בכרטיס האשראי שהונפק לתובע על-ידי הנתבעת 1, לאחר שלטענתו, נגנב ממנו ונמשכו באמצעותו במזומן כספים ממכשיר בנק ממוכן בחו"ל. לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק והתרשמות בית-המשפט מהעדים שהובאו לפניו, עולה המסקנה, כי יש לקבל את גרסת התובע, והכול כמפורט להלן.

...

יתר על-כן, המסמך שהובא על-ידי התובע בכתב התביעה מטעמו, אינו מהווה ראיה מספקת לצורך קביעת רכיב פיצוי נפרד, ועל-כן דין סעד זה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בגין אגרת בית-המשפט ששולמה (מחצית ראשונה ושנייה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום תשלום האגרה ועד התשלום בפועל, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ביום 25.9.20 ליוותה הנאשמת את המתלונן לכספומט, כדי למשוך כסף באמצעות כרטיס אשראי שהחזיק ברשותו.

: "דעתנו היא כי לא ניתן בעבירה מסוג זה להסתפק בענישה שאינה כוללת רכיב של מאסר. הטלת מאסר - היא האמירה הנורמאטיבית ואמירה זו מן הראוי שתאמר ... העבירה של גניבה ממעסיק היא עבירה קשה, הן בשל ההיבט הרכושי הגלום בה והן בשל המעילה באמון. קל יותר להיתגונן כנגד גנבים מבחוץ, קשה להיתגונן כאשר הגנב מצוי בביתך שלך" מעשיה של הנאשמת בוצעו בצורה מתוכננת ונמשכו לאורך פרק זמן של כחודשיים ימים, שבמהלכם היא חזרה שוב ושוב על אותם מעשי גניבה תוך שימוש בכרטיס האשראי של המתלונן.

על פי טענת המאשימה, המתלוננים קיבלו החזר מהבנק בגובה הכספים שנגנבו על ידי הנאשמת, תוך התחייבות מצידם להעביר לבנק כל סכום שייפסק כפצוי לזכותם.

...

מתחם העונש ההולם שני הצדדים התייחסו אל כלל המעשים והעבירות שביצעה הנאשמת כאל אירוע אחד לצורך קביעת מתחם הוענש ההולם, ואף אני סבורה כי יש לעשות כן לנוכח הסמיכות של מועדי ביצוע העבירות והעובדה שמדובר באותם קורבנות.

אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרה 3.11.20.

למרות פניות התובע פעמים רבות אל הנתבעת, היא המשיכה לסרב לעזור ולא פיצתה אותו והוא תובע את החזר החיוב בתוספת 1500 ₪ בגין טירחה ועוגמת נפש.

סעיף 5ב) לחוק קובע כי "הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה" ושימוש לרעה מוגדר – "שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך לפי חוזה כרטיס חיוב, בדרך של רכישת נכסים או משיכת כסף, ובכרטיס תשלום – גם טעינתו;" כיוון שהתובע טוען כי השמוש בכרטיסו נעשה תוך מירמה, מוטל עליו כמקובל בפסיקה, נטל מוגבר בהוכחת מעשה המירמה, על מנת לחייב את הנתבעת בכיסוי העיסקאות שנעשו שלא על ידו כנטען על ידו [ראו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח (פורסם במאגרים) [פורסם בנבו] וכן תא (שלום ת"א) 15890/03 שפירא נ' ישרכרט (פורסם במאגרים) [פורסם בנבו]) .

התובע צירף אישור לכתב התביעה על הגשת תלונה למישטרה בבודפשט ובה תיאר כי נגנב ממנו כרטיס האשראי, ותיאר כי הכרטיס היה בכיסו של הג'קט אותו לבש, באופן העולה בקנה אחד עם עדותו.

...

בהמשך הטיול של התובע הוא ניסה לבצע עסקאות בכרטיס ישראלי מקומי ותוהה הנתבעת כיצד ייתכן כי כרטיס אחד ייגנב והכרטיס השני לא. נטל ההוכחה לכך שבוצע שימוש לרעה בכרטיס מוטל על התובע, כיוון שהתובע טען שהשימוש בכרטיסו נעשה תוך מרמה, ועל כן סבורה הנתבעת כי נטל זה לא הורם ויש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס ללא רשותו וללא דעתו של התובע.

כאמור, שוכנעתי כי התובע ככל הנראה כויס על ידי אדם שראה אותו עושה קודם שימשו בכרטיס ויכול היה לראות את הקשת הקוד הסודי.

לאור האמור שוכנעתי כי מדובר בשימוש לרעה בכרטיס ועל כן אני מחייב את הנתבעת לזכות את התובע בסך 700.58$ כפי ערכם ביום בו חויב התובע בחשבונו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 400 ₪.

בתקופת עבודתה בבית המנוח גנבה הנתבעת סכומי כסף גדולים מחשבונות הבנק שלו באמצעות משיכת כספים במזומן, שימוש בכרטיס האשראי של המנוח וכן שימוש בשיקים.

עוד עומדת לבירור שאלת חבותו של בעלה (הצדדים בהליכי גירושין) בפרשה והאם יש להשית עליו אחריות למעשיה של הנתבעת ולחייבו לשאת בהחזר הגניבה ביחד עימה.

בהתאם לנטען בסיכומי התובע, לכל הפחות יש לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים: נוסף על הסכום בו הודתה הנתבעת בהליך הפלילי בסך 550,000 ₪ , יש לחייב אותה בסכום נוסף בסך 119,221 ₪- הסכום שגנבה התובעת מהמנוח בשנה הראשונה לעבודתה באמצעות שימוש בכרטיס אשראי (46,000 ₪) וההפרש בין המזומנים שנמשכו ב-26 חודשי עבודתה של הנתבעת לבין המזומנים שנמשכו ב-26 החודשים שקדמו להם בסך 73,221 ₪.

...

סוף דבר במשך כשלוש שנות עבודתה אצל המנוח עשתה הנתבעת בחשבונותיו כבשלה, וגנבה כספים בהיקף ניכר תוך מעילה בוטה באמון שניתן לה וניצול של קשיש מוגבל.

על כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 206,019 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

זהו פס"ד בתביעת התובעים - א.ז. שפע השקעות בע"מ (להלן גם: החברה) ויוסף פיליפ זרקא (להלן : מר זרקא), כנגד מר יונה אמיתי (המכונה גם יוני), (להלן גם: הנתבע או מר אמיתי) - וכנגד הנתבעת הפורמלית, וזאת בגין פגיעה כלכלית של נושא משרה בתאגיד; גניבה ממעסיק ושימוש לרעה במסמכי תאגיד – וכן ניצול האמון שניתן בו כמנהל בתובעת, תוך שימוש רצוף וקבוע בכרטיס האשראי של התובעת לצרכיו הפרטיים, החזרת כספים שנמשכו מהחברה שלא כדין ועוד.

במסגרת התביעה עותרים התובעים לקבל לידיהם את הסכומים הבאים: החזר כספים שנמשכו לצרכים פרטיים של מר אמיתי מכרטיס האשראי שקבל ממנו כמהל החברה, אך לצרכי העבודה - בסך של 611,834 ₪; משיכות מזומן בכרטיס העיסקי: 60,000 ₪; צ'קים שנמשכו מהחשבון העיסקי של החברה בסך של 553,550 ₪; עגמת נפש – 100,000 ₪; וכן פיצוי בגין הפרת חובת אמון שהופרה – 100,000 ₪.

...

כך גם לחיובים לבית הדירות בת"א בשם "הרברט סמואל", בסך של 54,000 ₪ כפי שפורט לעיל ושלטעמנו יש מקום לקזז סכום זה מחובות החברה למר זרקא.

אעפ"כ, משברור כי סכומים אלו הוצאו מחשבון הנתבעת על ידי מר אמיתי כמנהל – מצאנו כי יש מקום לקזז סכומים אלו מהתביעה.

סוף דבר: מר אמיתי זכאי להפרשי שכר וזכויות סוציאליות (בנטו) כדלקמן: סך של 233,867 ₪ כהפרשי שכר 76,092 ₪ ₪ בגין קרן השתלמות 16,885 ₪ בגין דמי הבראה 20,545 ₪ פדיון חופשה סך של 75,000 ₪ כפיצויי פיטורין סך של 2,500 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.