החזר כספי על קורס עקב אי השגת עבודה

המחלוקת בהליך זה סבה על הסכום שעל הנתבעת להשיב לתובעת בגין אי קיום התחייבות של הנתבעת לתקופת עבודה מינימלית אצל התובעת לאחר סיום לימודי הנתבעת, שהתובעת הישתתפה במימונם בדרך של הכרה בהעדרות התובעת לצורכי לימודיה כימי עבודה.

בחודש 7/2013 פנתה הנתבעת לתובעת והודיעה שלקראת שנת הלימודים תשע"ד היא נרשמה ללימודי פסיכותרפיה בקורס תלת-שנתי באוניברסיטה העברית, כי הלימודים יתקיימו בימי ג' בשעות 8:30-13:30 וכי היא מבקשת שהנתבעת תכיר בשעות הלימודים כשעות עבודה.

אני מצהירה ומאשרת כי מובן לי ומוסכם עלי כי ככל שלא אשלים את תקופת ההיתחייבות, קרי עבודה בבית חולים במשך 30 חודשים מלאים, הרי אני מתחייבת להשיב לבית החולים בתווך 14 יום ממועד סיום עבודתו בבית החולים, את מלוא כספי ההלוואה שניתנו לי בגין התחייבותי לעבוד בביה"ח 30 חודשים מלאים עפ"י הריבית הנהוגה בבנק ישראל בעת החזרי ההלוואה והפרשי הצמדה מהמועד בו קבלתי כל תשלום בגין ההלוואה ועד למועד השבת הכסף בפועל לביה"ח בהתאמה ליתרת התקופה שאני מחוייבת עפ"י חוזה זה. .

אף מקובלת על בית הדין טענת התובעת שעוד מראשית ההתכתבות בין הצדדים, קודם להגשת התביעה, הנתבעת לא העלתה, בין טענותיה כנגד דרישות התובעת לתשלום החוב, השגה על הטענה בדבר ניצול 72 ימי העדרות לצורך לימודים.

...

התוצאה אליה הגענו הינה שהתביעה מתקבלת חלקית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך 20,046 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.16 עד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת שכר טירחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

בהסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה (דיון בבקשה מיום 6.6.2019) אוחד ההליך הזמני עם התביעה העיקרית, תוך שהוסכם כי "עבודתה של המבקשת תסתיים בהתאם להודעת סיום העסקה שנמסרה". בנתיים, השתלבה התובעת בהוראה במכללה אחרת ולפיכך, צו המניעה שהתבקש התייתר ובמסגרת פסק דין זה נותר לידון ולהכריע בסעדים הכספיים להם עותרת התובעת.

למען הסר ספק מובהר בזאת כי אינך זכאית לתשלום ו/או גמול צבירה בגין שנת שבתון, קרן קשרי מדע, החזר הוצאות רכב, מילגות ו/או גמול אחר שאיננו מופיע בכתב המינוי.

התובעת עותרת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 50,000 ₪ ברכיב זה. לתובעת השגות בנוגע לטעמים לפיהם הוזמנה לשימוע ולכך שבמכתב ההזמנה לשימוע הועלתה טענה שקרית לטענתה, בנוגע לסיבה שבגינה פוטרה.

ובהמשך ישיבת השימוע (עמוד שני) מוסיפה לעניין האידיאולוגיה המקצועית שאוחזת בה כך: "מרגו: פוגשת אנשים שלא מוכנים ללמוד , אם היו מדרבנים אותם ללמוד היו מוציאים אותם יותר טוב. בואו נעשה את זה כמו שצריך, למדו אותם עברית כדי שיוכלו ללמוד אח"כ באקדמיה. אני מבטיחה שהתוצאות יהיו טובות. מגויסת חברתית מדברת מרחשי ליבי, אבל כשסטודנטים מתחצפים מזלזלים מניחים את התיקים...לא מפחיד אותם מבחן כי הם יכולים לקבל במקום זה להכין עבודה. אז אתה לא יכול להתייחס אליהם, אז אני מחויבת רק לסטודנטים שרוצים ללמוד". כלומר, מהתמונה שהצטיירה בפנינו אודות הרקע שהוביל לפיטוריה של התובעת עולה כי התובעת ידעה, מבעוד מועד, על הנסיבות אשר הובילו לסיום העסקתה ועל רקע אי התאמתה להוראת הסטודנטים שבבסיסו עומדים חילוקי דיעות במישור האידיאולוגי מקצועי בנוגע להוראת הסטודנטים.

לטענתה היא פוטרה בשל אי יכולתה להשלים עם הורדת רף הדרישות האקדמיות לסטודנטים שלימדה ומוסיפה כי הנרשם בסיכום השימוע אינו אלא "כסות בלבד לפיטורים שנעשו ללא הצדקה ובחוסר תום לב עקב אי קבלת הנחיות של ראשת החוג...שדרשה שסטודנטים (בעיקר סטודנטיות) יהיו זכאים לקבל ציון עובר בקורסים בהם לימדה התובעת בנגוד לאמות מידה האקדמיות המקובלות..." (סעיפים 6-7 לסיכומיה).

בכנסת חוק הסטודנט אישר כי זכאי כל סטודנט להבחן פעמיים על כל קורס שהוא ניכשל, היה ונכשל פעמיים הוא צריך לחזור על הקורס, היה ויש לו סיבה מוצדקת והוא לא ניגש לאחד המועדים כמו לידה/מילואים הוא זכאי למועד ג'.

...

זאת ועוד, ככל שהיתה נדרשת הנתבעת להתגונן מפני טענה לפיה סיכום השימוע הינו בבחינת לשון הרע הרי שיכול שהיתה עומדת לנתבעת הגנת "אמת הפרסום" מכוח סעיף 14 לחוק אסור לשון הרע הקובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". ולמעלה מן הנדרש, נציין כי אף אם היינו נדרשים לטענת התובעת כפי שמופיעה בכתב התביעה, הרי שהמסקנה המתבקשת היתה כי גם בהקשר לטענות שהעלתה שם, התובעת לא הוכיחה כלל את רכיב ה"פרסום" ואינה מציינת מפורשות את האמרות שמבחינתה מהוות "לשון הרע". כך למשל, בכל הנוגע לטענה כי הפרטים שנמסרו בדוא"ל ל"עובדים אחרים" מהווים לשון הרע – התובעת לא מפנה לאותן התכתבויות שמבקשת להתייחס אליהן ככאלה שפורסמו ל"עובדים אחרים" אשר אינם ממעגל מקבלי ההחלטה על פיטוריה ומהווים לשון הרע.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי התובעת.

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 5,000 ₪ יתרת שכר לימוד קורס אליו נרשם ואותו התחייב הנתבע לשלם בהסכם עליו חתם ביום 4.7.2019 (להלן: "הסכם ההיתקשרות").

סעיף 1.5 קובע כדלקמן: "מועד פתיחת הלימודים – מאחר ומדובר בקורס האון ליין ועל כן שהלקוח חשוף לכל תכני הקורס מהרגע הראשון לשליחת הלינק, לא תנתן אפשרות לביטול העסקה לאחר שליחת הלינק למייל ו/או כל אמצעי אלקטרוני אחר. במקרה של קורס ללא חומרים אינטרנטים, לצורך עניין זה יחשב כל שיעור במסלול (גם אם הלקוח הצטרף רק מהשיעור השלישי לדוגמה או רכש מסלול אישי) וגם אם הלקוח קיבל מפגש השלמה אישי לפני השעור הכיתתי." סעיף 1.6 קובע: "תנאי ביטול עסקה: במידה והלקוח יבטל את הרשמתו למסלול, בין אם הישתתף בשיעורים או בחלקם ובין אם לאו, מכל סיבה שהיא, לא יהא זכאי לכל החזר כספי בגין מחיר המסלול בין אם שולם ובין אם לאו, למעט החזרים כמפורט להלן:

באיזו אריזה מדובר? מאחר ואין כל פירוט בגוף הסכם ההיתקשרות באיזה סוג של קורסים מדובר, און ליין, פרונטאלי או אחר לא ניתן להבין מה רלוואנטי בעניינינו ומה לא. לצורך בירור הנושא הובא עד ראשון של התביעה הוא אותו יועץ לימודים, צבי דה האס החתום לכאורה על הסכם ההיתקשרות.

יצוין כי בהמשך חקירתו התברר כי עבודתו אצל התובעת הופסקה במרץ 2020 כאשר התובעת סגרה את שעריה, כלומר, לפני מעט יותר משנתיים שאינו מצדיק העדר זכרון או העדר בקיאות בחומר כפי שהפגין במהלך עדותו כמתואר בהמשך.

לפיכך, ניתן לייחס משקל לעדותו של עד זה רק לתשובותיו לשאלות כלליות לגבי ההיצע המוצע לתלמידים פוטנציאלים ופרשנות הסכם ההיתקשרות, כך שאין בעדותו כדי לסתור את דברי הנתבע באשר לתוכן המו"מ והסיכום שהושג עם סוכן המכירות אשר שוחח עמו בכל הנוגע לדברים שאינם רשומים בהסכם ההיתקשרות כגון אופן לימוד הקורסים.

...

אם בנוכחות פיזית בכיתה ואם בזום או במשלוח בדואר אלקטרוני ואף במשלוח מרצה באופן אישי לביתו של התלמיד ללא כל קשר לסיכום שהושג בפועל עם התלמיד.

גרסתו של הנתבע לפיה עלות הקורס השני 5,000 ₪ מתקבלת על דעתי בהעדר עדות וראיה סותרת ולפיכך, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת להשיב לנתבע את שגבתה ממנו בתיק הוצאה לפועל 513241-08-20.

כמו כן תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

שוב, התובע נימנע מלהגיש את ההסכמים בגין ההתקשרויות כיוון שלטענתו "הרשויות לא מחזירות" את ההסכמים או כיוון שלטענתו ההסכמים לא נתנו לו (עמ' 11, ש' 7-11) וכן תהינו – ככל שהתובע היתנדב ועזר ולא היתקיימה בינו לבין הגופים הנ"ל היתקשרות עסקית, מדוע נחתמו הסכמים? כך גם הטענה שנימנע מהתובע להשיג את הסכמי ההיתקשרות לא הוכחה ולא מהימנה.

בהתייחס לעיסוקיו במכון לחו"ד מומחים ובוררויות, העיד התובע (עמ' 6, ש' 7): "אנשים התקשרו אליי להתייעץ דברתי איתם בחינם לא לקחתי על זה כסף". בהתייחס לפרסומים (מטעם התובע) לפיהם הקים 8 מועדוני לחימה, העיד התובע שלא עבד במועדונים אלו, אלא: "מדובר במועדונים שעזרתי לאנשים, לא היה לי אפילו קשר כלכלי אליהם. אני זוכר אותם ובכיף אני עוזר לאנשים". גם כאן התרשמנו שמערכת התמורה שהתקיימה בין התובע לבין גורמים אחרים הוסתרה מבית הדין.

תימוכין לפירכות טענותיו של התובע מצאנו גם בחוסר הסבירות העולה מכך שהתובע עמד על קוצו של יוד והתנהלותו העסקית מול הנתבעת הייתה קפדנית (בקשר להחזר כספים ממבטלי חוגים בתקופת הקרונה (נספח ו לתצהיר הנתבעת בהתייחס למש' בלונדר).

בכך בחר התובע להציג עצמו כמי שאינו קשור לנתבעת ד. חתימת התובע בסיום הודעות דוא"ל נשאה את שמו וכן כתובת כדלקמן: "חוגים אומנויות לחימה, פייסבוק ביה"ס לקרטה בי"ס NLP קורסים סדנאות הסמיכה אימון NLP וקואוצ'ינג אישי בקליניקה ויקיפדיה אלדד בן חורין". החתימה לא כללה זהוי של הנתבעת בסיום הדוא"ל. מתנות ופעילויות משותפות: בהודעות מהימים 16.04.08, 22.10.08, 11.11.10, 20.09.11, 01.05.12, 10.12,12, 30.12.12 (נספח 4 לתצהיר התובע) הוזמן התובע לפעילויות משותפות של העובדים – הרמת כוסית, מסיבת עובדים ("לעובדים בלבד") והוזמן לקבל מתנות .

...

3- בצוות המורים נמצאים: אלדד בן חורין, איתי ניר ואלכס גרונוביץ 4- מוסכם כי ישמר הסטטוס קוו באשר להדרכת אומנויות לחימה במועדון, כלומר ישארו 2 שיעורי קפוארה (או שיעור חליפי באומנויות לחימה למעט, גודו, קראטה, טקוואנדו, הגנה עצמית וגיוגיטסו) ללא תשלום לילדים, ושיעור טאקוונדו (או שיעור חליפי באומנויות לחימה למעט גודו, קראטה, הגנה עצמית וגיוגיטסו) למבוגרים" בהתאם לסיכום, התובעת גבתה את דמי ההשתתפות ממשתתפי החוגים וחלקו של התובע מהגבייה הועבר לו כנגד חשבונית מס. לטענת התובע חלקו בהכנסות החוגים עמד בממוצע חודשי ע"ס כ-9,000 ₪.

לנוכח האמור טענת התובע לפיה הוא זכאי לזכויות מתוקף היותו "מעין עובד" נדחית.

סוף דבר משלא מצאנו כי יש לקבל טענות התובע, דין תביעתו להדחות.

התובע ישלם הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

...