נטען, כי בסמוך לאחר פטירת אביו, פנו מר יליזרוב, אמו ואחותו למחלקת ניידות במשרדי המוסד לביטוח לאומי באשדוד, בבקשה כי ימסרו להם את המידע הדרוש לצורך מכירת הרכב שבבעלות אביו, ואשר נרכש בסיוע של המוסד לביטוח לאומי, באמצעות הלוואות שניתנו.
עוד מוסיף המוסד לביטוח לאומי, כי במהלך התקופה, גם ירד סכום ההחזר הנידרש בגין ההלוואות שקבל המנוח.
לבסוף יש לומר, כי אף שהטענה לא נטענה במפורש, הרי שניתן להסיק, שמתוך טיעוני התובע עולה לכאורה טענה נוספת, ולפיה, על אף ערך השוק של הרכב בהתאם למחירון של השמאי לוי יצחק, נמכר הרכב בפועל במחיר נמוך יותר העומד על סך של 165,000 ₪, ולכן, כפועל יוצא מכך נגרמו למשפחת המנוח נזקים, היות שבכך ירד לטמיון מלוא ההון העצמי שהושקע על-ידי מישפחת המנוח לרכישת הרכב, וזאת בשים לב שמלוא התמורה שהתקבלה הופנתה לכסוי יתרת ההלוואות שניתנו למנוח על-ידי הנתבע.
...
היות שהסך של 80,560 ₪ עולה על סכום הנזק המקסימלי שהיה מקום לפסוק לתובע אילו התביעה היתה מתקבלת (ראו בסעיף 50 לעיל), אזי בפועל לא נגרם לתובע ומשפחתו כל נזק ודין התביעה להידחות, ולו מטעם זה.
האם הוכח כשל בהתנהלות הנתבע
כאמור, טענת התובע היא שהנתבע כשל במתן מענה לפניותיו, וניתן לתמצת טענה זו באמור בסעיפים 6 ו- 7 לתצהיר עדותו הראשית, שם נרשם כך:
"הנזקים וההפסדים שנגרמו לי הם תוצאה של מחדליו ו/או רשלנותו של הנתבע, בעיכוב ניכר ובלתי סביר הן במתן מענה, הנחיות והוראות וקבלת אישור והסכמה למכירת הרכב, לפניותיי החוזרות ונשנות, בתקופה הנפרסת על פני שנה וחצי מיום פנייתי אל הנתבע לראשונה ועד ליום מתן אישור למכירת הרכב.
סוף דבר
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.
