החזר הלוואה בגין קצבת ניידות לקטין

בבית שהתה באותה העת רק אשת הבן וכלתו של מר ג'יטאן, היבה, וחלק מילדיה הקטינים.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה נדחית והריני קובעת כי התובעים לא היו תושבי מדינת ישראל משנת 2006 ואילך ובפרט בעת שהתקבלו החלטות המוסד נשוא הליך זה בדבר שלילת גמלת הבטחת ההכנסה מהתובע ושלילת קצבת הניידות מהתובעת והדרישה להחזר ההלוואה העומדת שקבלה.

...

הלכה ולמעשה חזרו על עצמם דברים אלה ובעיקר הקריאה לרואן להסדיר את התסבוכת אליה נקלעה גם במכתב הדחייה נשוא הליך זה. המסקנה המתבקשת היא אפוא כי ניתנה לרואן הזדמנות הוגנת לברר את הטעון בירור ולטעון כל טענה שתמצא לנכון עובר לגריעתה מרשימת המבוטחים במוסד וביטול גמלת הניידות, אולם היא לא ניצלה אותה.

לאמור, אין לרואן טענה כלשהי ביחס לנכונות גובה החוב ועל כן וגם לשיטתה אם יקבע שאינה תושבת בתקופה נשוא הליך זה ברור הוא שיש לקבל את התביעה שכנגד.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה נדחית והריני קובעת כי התובעים לא היו תושבי מדינת ישראל משנת 2006 ואילך ובפרט בעת שהתקבלו החלטות המוסד נשוא הליך זה בדבר שלילת גמלת הבטחת ההכנסה מהתובע ושלילת קצבת הניידות מהתובעת והדרישה להחזר ההלוואה העומדת שקיבלה.

ביום 28.12.2015 הודיע הנתבע לתובע על ביטול זכאותו להטבות לפי הסכם הניידות, בנימוק- "...מבדיקה שערכנו עלה כי למעשה לא היתקיימו מגורים משותפים עם בתך מלכתחילה. מכיוון שהגב' לירז דהן אינה עונה להגדרת מורשה נהיגה ע"פ סעיף 2 להסכם הניידות, אינך זכאי להטבות שניתנו מלכתחילה. בהתאם לכך, ביקשנו לעצור את התשלומים לאבזור וכן לא נערך חישוב סופי להלוואה מקרן הלוואות ולא שולמה קצבה כבעל רכב לאביזרים מיוחדים. בנסיבות אלו, אנו נאלצים לידרוש החזר הלוואה עומדת ומקדמה מקרן הלוואות ששולמו לך במוסד לביטוח לאומי שלא כדין (סעיף 12(א)(6) להסכם הניידות).

מתצהירה של לירז, בתו של התובע, עולות העובדות כלהלן – לירז, ילידת שנת 1988, הנה אם חד הורית לשני ילדים קטינים, עובדת בראשון לציון ושוכרת בה דירה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, בחינת הראיות ושמיעת העדים, שוכנעתי כי התובע ולירז לא התגוררו בקביעות באותו בניין, ועל כן יש לדחות את התביעה, ואפרט - לירז טענה, בתצהירה, כי מגוריהם המשותפים שלה ושל התובע, מתחלקים על פני שתי כתובות בשתי ערים שונות – אשדוד וראשון לציון.

לאור האמור, משגרסת התובע נסתרה בעדויות ובראיות מוצקות ומהימנות, ומשנמצא כי התובע ולירז לא גרו בקביעות באותו בניין, וכפועל יוצא - אין לראות בלירז "מורשה נהיגה" של התובע, כהגדרתו בסעיף 2 להסכם - בדין ביטל הנתבע, ביום 28.12.2015, את זכאותו של התובע להטבות מכוח הסכם הניידות, ודין התביעה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

מנישואיו השניים שני ילדים קטינים – תאומים בני 11.

כספי הלוואה עומדת שמתקבלים מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות, במסגרתו מוענקות זכויות והטבות שונות לנכים המוכרים כמוגבלים בניידות (לעיל ולהלן: הסכם הניידות).

עוד נטען בדו"ח המסכם (סעיפים 39-42 לדו"ח המסכם) שבבעלות החייב דירה שמשועבדת לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ, כאשר לצורך הבטחת החזר הלוואות משכנתא, נטען שאמו שילמה חוב הפיגורים שנוצר לבנק, כאשר אמו עמדה לאחר מכן בתביעת החוב גם על הכספים ששילמה ומכאן שהחייב יצר חוב חדש כלפי אמו ונוסף עוד מחדל במהלך ניהול ההליך.

...

נראה כי יישום המבחנים הרלוונטיים לענייננו מוביל למסקנה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו כי הסתבכותו הייתה בתום לב. החייב ציין שהוא ניסה לסגור את חובותיו עובר לצו הכינוס בהימורים.

באשר לפעילות ההימורים בתי המשפט התייחסו אליו כפעילות שיש בה פן כלכלי בנסיבות מחמירות במיוחד כאשר הנושים הם הקרבן של חובות אלה ועל כן חוב שנוצר בדרך זו הינו חוב שנוצר בחוסר תום לב. ראה לעניין זה ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, 6.10.2013 במסגרתו נקבע: "אל מערך השיקולים שמנינו דומה כי יש להוסיף את סוג הפעילות הבלתי חוקית. כך למשל בפעילות כלכלית כגון הימורים, ישנו פן כלכלי ב"נסיבות מחמירות" של מעורבות כסף "כשר" עם כסף "מזוהם". בתיק פש"ר 23924-12-16 עבאס נ' כונס הנכסים, נקבע: "חוב שנוצר בהימורים, כאשר הנושים הם הקרבן של חובות אלה הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב. ראשית, הימורים (למעט אלה שהותרו לפי הדין) הוא מעשה אסור על-פי החוק (לא ברור מחקירת החייב היכן הימר החייב הגם שהוא טען בשלב מסוים כי הדבר נעשה במפעל הפיס); שנית, וזה העיקר, החשבת חוב שנוצר בהימורים כחוב שנוצר בתום לב לצרכי הליכי פשיטת רגל מחטיאה את מטרת הליכי פש"ר שנועדו להושיט קרש הצלה לאלה אשר איתרע מזלם. מי שמהמר על 2,000 מדי יום (כפי גרסת החייב) (60,000 ₪ לחודש!), מהמר, למעשה, על כספי הנושים ועל כן, יש לקבוע, כעניין של מדיניות, כי חובות אלה הם חובות שנוצרים בחוסר תום לב." ובמקום אחר פשר (י-ם) 5007/08 שרון שבת נ' כונס הנכסים הרשמי – נקבע: "אבחנתו של החייב בין יצירת חובות בהימורים בלתי חוקיים לבין יצירת חובות בהימורים חוקיים, אינה מסייעת בידו. בחינת תום ליבו של החייב אינה מותנית ביצירת חובות באופן בלתי חוקי. בפסיקה נקבע אמנם כי לא ייתכן שחייב אשר חובותיו נוצרו כחלק מפעילות בלתי חוקית ייצא נשכר ועל אחת כמה וכמה, כאשר הפעילות הבלתי חוקית נוגדת את תקנה הציבור וגדרי המוסר (ראו: ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197), אולם מדובר בנדבך נוסף ולא בתנאי. אפרט." יוצא אפוא שהתנהלות החייב הן עובר לצו הכינוס בעת יצירת חובותיו והן במסגרת ניהול ההליך, כללה התעסקות בהימורים מה שמעיד על חוסר תם לב מצדו הן ביצירת החובות עובר למתן צו הכינוס והן להתנהלות במהלך ההליך שעליה יש לשים דגש רב. זאת ועוד ישנו ספק רב באם החייב חדל פירעון, כאשר אף דירת המגורים שבבעלותו החל הבנק בהליך מימוש לאחר שמשך תקופה החייב נמנע למשלם תשלומי.

לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים, ומצבו הרפואי של החייב אני דוחה את בקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל.

אשר להכנסות הצדדים, נטען כי הנתבע מקבל קִצבת נכות חודשית מהמוסד לביטוח לאומי על סך 6,000 ₪, הוא זכאי לסיוע חודשי בשכר דירה על סך 1,300 ₪ ולסיוע חודשי בניידות על סך 1,300 ₪.

אשר להוצאות הנתבע, הנתבע טען כי הוא נושא בתשלום שכר דירה על סך 2,100 ₪ לחודש (בסעיף 10 לתצהירו נ/1 בו הצהיר כי התשלום בגין שכר דירה הוא סך 2,500 ₪ לחודש), הוצאות מדור נוספות סך 500 ₪ לחודש, החזר הלוואה לבנק שניטלה לטובת התובעת סך 2,250 ₪ לחודש, דלק 1,300 ₪ לחודש, ביטוח רכב סך 240 ₪ לחודש, טיפולים לרכב סך 100 ₪ לחודש, הוצאות חינוך עבור הקטינים סך 890 ₪ לחודש וגם תשלום עבור שיעורים פרטיים לקטין י' סך 500 ₪ לחודש.

עדותה של התובעת בעיניין זה לא נתמכה במסמך כלשהוא ואמה של התובעת לא הובאה לעדות להוכחת טענתה כי נטלה הלוואה לצורך רכישת הרכב.

...

בהסתמך על נתונים אלו אני סבורה שסך 2,500 ₪ בגין שכר דירה המייצג את רמת החיים לה הורגלו הקטינים ומוסיפה על סכום זה סך 300 ₪ בגין הוצאות המדור.

מאידך, אני דוחה את טענת הנתבע בסעיף 74 לסיכומיו כי יש להפחית סך 8,000 ₪ ממשיכות הנתבע שנכללו בחוות הדעת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט סך 2,500 ₪ וסך 11,000 ₪ שכר טִרחת עו"ד. מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

מקורות הכנסתה עומדים על כ- 5,200 ₪ לחודש קצבת נכות קבועה, כ – 400 ₪ לחודש בגין קצבת ניידות, וכ- 340 ₪ לחודש בגין קצבת הילדים, ובסה"כ קרוב ל – 6,000 ₪ לחודש.

עוד טוענת האם כי האב יכול להקצות את משאביו לטוב מזונות הקטינות, גם בשים לב לחובותיו והתחייבויותיו השונות, במיוחד בשים לב לזמני השהות המצומצמים שלו עימן כמו גם בהיתחשב בהלוואות והתחייבויות השונות שהיא עצמה נטלה בעקבות פירוק התא המשפחתי.

ממילא, ולמעלה מן הצורך, בהקשר זה האב לא הציג טעם מבורר – במיוחד ככל שעסקינן בהתחייבויות לתאגידים בנקאיים – מדוע לא ביכר לנסות ולפרוס את מסגרת התחייבויותיו באופן שיאפשר לו החזר חודשי נמוך יותר.

כפועל יוצא, בהביאי בחשבון את גם את קצבת הילדים המשולמת לאם ; את הכנסתו הפנויה של האב לאחר תשלום המזונות לבן הבכור (העומדת על כ – 6,800 ₪ לחודש) ; את הדין החל ויישומו כמפורט לעיל בהיתחשב בהכנסות ההורים וזמני השהות המצומצמים עד מאד עם הקטינות ; ולאור מכלול שפורט לעיל אני סבור שעל האב לשאת במזונות הקטינות בשיעור גבוה מעט מזה שנפסק באופן זמני במסגרת ההחלטה, ובסה"כ בסך כולל כ – 3,100 ₪ לחודש.

...

בהקשר זה יוער כי כפי שאפרט עוד להלן, לא שוכנעתי בדבר תשלום דמי השכירות בשיעור לו טענה האם (במובחן אולי, מתשלומים ספורדיים בהם יכול ומשתתפת האם).

בשים לב לקביעותיי בתלה"מ ז.ב.ח הנ"ל, בשים לב לזמני השהות המזעריים שלו עם הקטינות, גם במקרה זה אני סבור שיש לחייב את האב לשאת במלוא צרכים הכרחיים אלה של הקטינות גם בעת שהחובה לפי הדין לא תהא אבסולוטית.

כפועל יוצא, בהביאי בחשבון את גם את קצבת הילדים המשולמת לאם ; את הכנסתו הפנויה של האב לאחר תשלום המזונות לבן הבכור (העומדת על כ – 6,800 ₪ לחודש) ; את הדין החל ויישומו כמפורט לעיל בהתחשב בהכנסות ההורים וזמני השהות המצומצמים עד מאד עם הקטינות ; ולאור מכלול שפורט לעיל אני סבור שעל האב לשאת במזונות הקטינות בשיעור גבוה מעט מזה שנפסק באופן זמני במסגרת ההחלטה, ובסה"כ בסך כולל כ – 3,100 ₪ לחודש.