השופט סאאב דבור
מבוא
עבירה של החזקת ערך טבע מוגן, עבירה בנגוד לסעיפים 33(ד) + 57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורת טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח –1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים"), תקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים ושמורות הטבע (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד – 1983 (להלן: "התקנות") וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), היא העבירה המיוחסת למערערים כאן.
...
על אף היותה עבירה נבדלת ועצמאית, עבירת ההחזקה מהווה חוליה חשובה ומרכזית הממוקמת בלב שרשרת ההתרחשות העבריינית שמביאה לפגיעה בצמח המוגן, עקירתו ו/או הסחר בו. מכאן, מסקנתנו הינה, כי אין מקום להתערב במתחם העונש כפי שנקבע על-ידי בית-משפט קמא שהינו נכון ומשקף את מדיניות הענישה הראויה והנוהגת במקרים כגון דא, בנסיבות ביצוע העבירה כאן.
משכך, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו מעמידים את גובה הקנס, ביחס לכל אחד מהמערערים, על סך של 3000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.
ברם, הוראת סעיף 221 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי הנ"ל אין בה כדי למנוע, הגשת כתב אשום בהינתן נסיבות שמחייבות את בירור המשפט (כפי המקרה המונח בפתחנו) - כנלמד מהוראת סעיף 225 לחוק סדר הדין הפלילי הנ"ל.
לאור כל האמור, על רקע מגוון הנימוקים שמנינו לעיל, נסיבות ביצוע העבירה והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אנו מקבלים את הערעור על חומרת העונש, ומעמידים את גובה הקנס על סך של 3000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו ביחס לכל אחד מהמערערים.