הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון דיוני, בבצוע עבירה של החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) וסעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג–1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים)
כחלק מהסדר הטיעון הדיוני התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר שיבחן את נסיבותיו האישיות, נסיבות ביצוע העבירות ויעביר המלצותיו לבית המשפט.
במהלך החיפוש נמצא כי הנאשם החזיק 5 מכשירי פלאפון וכן החזיק הנאשם בתוך מסגרת עץ שנמצאה מחוץ לדירה ובסמוך לדלת הכניסה בשקית זבל ובתוכה 100 גרם של סם מסוכן מסוג קאנבוס המחולק ל-8 שקיות.
...
לפיכך, וככל שהדבר נוגע בתנאי הראשון, מבלי לטעת מסמרות מקובלת עליי טענת ההגנה שלפיה סוג העבירה בנסיבותיה מאפשר ביטולה של הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה נוספים, ולא מדובר בסוג העבירות שחומרתן משמשת מחסום בלתי עביר מפני הימנעות מהרשעה.
גם העובדה שהחברה מודעת לכאורה לקיומו של הליך פלילי מתנהל ולא פעלה להשהות את הנאשם מעבודתו ולא הודיעה לו כי עומד בפני סכנת פיטורין באם חלילה יורשע בדין, תומכת במסקנה שלפיה הרשעה לא תביא לפיטורין ולא תפגע בעבודתו.
בסופו של דבר, המלצתו של שירות המבחן לעניין ביטול ההרשעה אינה הולמת את נסיבות המעשה והעושה.
תוצאה
לנוכח האמור, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ובאיזון בין הנסיבות לזכותו של הנאשם לבין הנסיבות העומדות לחובתו אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:
4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.
