החזקת נשק בלתי חוקי: מתחם ענישה

עוד, ובנוגע לשניים מפסקי הדין אליהם הפניתה המאשימה, ציינה היא כי אמנם עניינם בנשיאת ובהובלת נשק, "אך שם דובר על אקדחים ולא על רימון רסס שהנו מסוכן הרבה יותר". המשיכה המאשימה ועמדה על עקרי האמור בתסקיר שירות המבחן, ולבסוף עתרה היא לקביעת מיתחם עונש הולם הנע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל.

כך נקבע, בין היתר, "נוכח התפשטות ההתחמשות של קבוצות גדולות באוכלוסייה בנשק בלתי חוקי, ייחודיות התופעה והשלכותיה החמורות, ובפרט המחיר שהיא גובה בחיי אדם ..." (ראו דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 142 – הוראת שעה) (עונש מיזערי על החזקת נשק בלא רשות על פי דין), התשפ"א-2021, ה"ח הכנסת 872).

...

על רקע נסיבות ביצוע העבירה, הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, וכן בשים לב למדיניות הענישה הנהוגה, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם מצוי בטווח שבין 18 לבין 42 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

באמצעות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח למשך מספר רב של חודשים, בצירוף עונשי מאסר מותנים וקנס כספי, סבורני כי יוגשם עיקרון ההלימה.

סוף דבר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: · שמונה עשר (18) חודשי מאסר בפועל.

בשורה של פסקי דין תיארו בתי המשפט את הסכנה החמורה בזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך, את הסיכון המוגבר הגלום בהחזקת נשק בלתי חוקי ואת השלכות החזקת נשק כאמור על ביצוע עבירות חמורות נוספות, ובכלל זה עבירות בטחוניות (ע"פ 9702/16 אבו אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט מינץ (פורסם במאגרים 13.9.2017); ע"פ 2398/14 אלהזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט עמית (פורסם במאגרים 8.7.2014); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים 04.12.2011)).

אף אפנה לתיקון 140 לחוק העונשין, במסגרתו נקבע עונש מינימום של רבע מהעונש המירבי בעבירות של החזקה, נשיאה וסחר בנשק.

באיזון בין השיקולים שנימנו, מתוך היתחשבות בפוטנציאל לשקום של הנאשמת ובכברת הדרך שעברה, ומחמת כך ששליחתה למאסר תשיג לאחור הליך זה ותפגע משמעותי בנאשמת ובבני משפחתה, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולחרוג ממיתחם העונש ההולם מטעמי שקום ולהסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות, צו מבחן ומאסר מותנה.

...

לאור כל האמור, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני קובעת את מתחם העונש ההולם כנע בין 8 חודשי מאסר בפועל ל- 30 חודשי מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים שנמנו, מתוך התחשבות בפוטנציאל לשיקום של הנאשמת ובכברת הדרך שעברה, ומחמת כך ששליחתה למאסר תשיג לאחור הליך זה ותפגע משמעותי בנאשמת ובבני משפחתה, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום ולהסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות, צו מבחן ומאסר מותנה.

סוף דבר נוכח האמור, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרה, אשר ירוצו בעבודות שירות, במרכז לקשיש ראשל"צ, רמת אליהו, בכתובת אמיל זולא 23, ראשון לציון, החל מיום 2.6.24.

אודות המשקל שיש לתת לשיקולי ההרתעה במסגרת שקולי הענישה בתוך המיתחם צויין בת.פ.72031-02-19 מדינת ישראל נ' אבו עיידה [31.12.19] כי: "...נקבע כי משקלם של השיקולים האישיים פוחת למול יתר שקולי הענישה, בכללם גמול והרתעה. אשר להרתעה, חדשות לבקרים מובאים לפתחו של בית המשפט זה אירועים פלילים במהלכם נעשה שימוש בנשק לא חוקי לפיתרון סכסוכים בדרך של אלימות. לא אחת הנשק משמש הן לתקיפה והן להגנה עצמית ומוסלק לעת מוצא. מחוז הדרום סובל אף יותר מאשר מחוזות אחרים מהתופעה של החזקת נשק שלא כדין ויש לראות זאת גם כ"מכת איזור" [.

...

בהינתן האמור לעיל ובשים לב לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, סבורני כי על מתחם העונש ההולם לנוע בין 29 חודשי מאסר בפועל לבין 53 חודשי מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 31 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין התיק שבכותרת בהתאם לרישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו כל עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 ו/או כל עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים.

בהסכמת הצדדים, אני מורה על חילוט כלי רכב מסוג טויוטה לנדקרוזר מ.ר. 95-845-75 ועל חילוט סך של 1,900 ₪ במזומן שנתפס מהנאשם במעמד מעצרו.

עובדה זו מהוה השתקפות של תמונת האלימות והפשיעה בנשק הגואה בחברה הישראלית, ובחברה הערבית בפרט; של תמונת הקורבנות מעבירות הנשק המציגה גידול מידי שנה; ושל רמת האכיפה בכל המתייחס להחזקת נשק לא חוקי.

בפסיקה מן העת האחרונה ביקש בית משפט לתת סימנים בעבירה זו בקובעו, על יסוד רמת הענישה שנקבעה בפסיקתו של בית משפט זה, כי ככלל מיתחם ענישה ראוי לנאשם בגיר בגין עבירה של נשיאת נשק חם במרחב הצבורי, נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בפועל.

...

ביום 18.3.2024 קיימנו דיון בערעורים, במהלכו טען ב"כ הנאשמים לראשונה, כי יש לדחות את ערעור המדינה על הסף בשל הגשתו באיחור.

דיון והכרעה לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעור המדינה, וכפועל יוצא לדחות את ערעורו של נאשם 2.

כמוהם אף אני סבורה, כי לא היה מקום לערוך את ההבחנה שערך בית המשפט המחוזי, שעה שעל פי כתב האישום בעובדותיו הודו, שני הנאשמים נשאו והובילו בצוותא חדא את הנשק, בלא שנעשתה כל הבחנה ביניהם.

הודגש כי מיגור הנגע של עבירות החזקת נשק בלתי חוקי והשמוש בו, הפך למטרת על בקרב גורמי אכיפת החוק, ובתי המשפט ראו בעבירות הנשק כעבירות שיש להחמיר עם מבצעיהם על ידי הטלת מאסרים ממושכים, במיוחד מאחר שהפכו למכת מדינה.

כפי שנאמר בעפ"ג (חי') 23517-02-20 מדינת ישראל נ' אלכילאני [פורסם בנבו] (28.07.20): "מגמת החמרה זו ניכרת במיוחד בפסיקה מן התקופה האחרונה, החמרה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהסף התחתון של מיתחם הענישה בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, גם כאשר הנאשם נעדר עבר פלילי, עולה על תשעה חודשי מאסר, דהיינו, פרק זמן אשר אינו מאפשר ריצוי עונש המאסר על דרך של עבודות שירות." וכן בהמשך: "אם נסכם את הדברים: גזר-דינו של בית-משפט השלום, שהסתפק בהטלת ענישה של שמונה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אינו יכול לעמוד, וזאת בשים לב לחומרת העבירה של החזקת נשק שלא כדין, ופוטנציאל הסיכון הטמון בהחזקת הנשק ללא היתר, עבירה שהפכה ל"מכת מדינה", והביאה למגמת החמרה בפסיקה כשבית המשפט נקרא להירתם למאבק בעבירה זו."

...

במכלול הנסיבות, אני סבור כי העונש שהושת על המבקשים אף מקל עמם ואין בו כדי לבטא את החומרה שיש בהחזקת כלי הנשק המאולתרים.

לאור האמור בנסיבות אלה, אני קובע שמתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם בהליך זה שלפני, בהתחשב בעובדות הסיוע וכן בעונש המינימום הקבוע בחוק, נע בין 8 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועד ל – 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.