רקע והליכים:
הורי הקטינה עלו לישראל עם בני משפחותיהם, חוו מספר משברים, לקו בסכיזופרניה, צרכו סמים ואלכוהול, נעצרו וריצו עונשי מאסר בשל עבירות שונות, אושפזו במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, ושם נפגשו דרכיהם.
במקביל, נמשכו ניסיונות גורמי הרווחה להעניק טפול וסיוע להורים, על מנת לשלבם בהליך של גמילה מסמים ואלכוהול ואף קבלת טפול נפשי מתאים, אך הדבר לא צלח, בהיעדר שתוף פעולה מצדם.
ביום 2.3.22 היתקיים דיון שלישי שהתקיים חרף העידר חוו"ד בעיניין האבהות והיעדר חוו"ד המומחית, ניתנו הוראות לגבי חובת התייצבות המשיבים למפגשים הנדרשים לשם השלמת חוות הדעת ולגבי שתוף פעולה עם גורמי הרווחה לשם שיקומם.
גדר המחלוקת
שלוש שאלות עומדות על הפרק, ואלה הן:
השאלה הראשונה היא האם יש מקום להכריז על הקטינה בת אימוץ כלפי הוריה;
השאלה השניה היא מה טובת הקטינה לגבי הקשר עם ההורים הביולוגיים;
והשאלה השלישית היא מה טובת הקטינה לגבי הקשר עם שתי הסבתות;
להלן תתבררנה השאלות כסדרן, תוך בחינת המצב המשפטי והעובדתי גם יחד.
"יחד עם זאת, ראוי לשוב ולהדגיש את שכבר הדגשנו ולא אחת כי כל העוסק בדיני אימוץ עוסק בדיני נפשות. על כן, מחויבים אנו להיות קשובים ולבחון בחינה מתמדת את המודלים האפשריים לאימוץ, תוך היתייחסות להתפתחותיות ולשינויים בתפישות החברתיות המסורתיות וכן תוך שימת הלב למחקרים חדשים ולניסיון הנצבר בנושא בארץ ובעולם".
סיכומו של עניין, אין מקום לקביעת זמני שהות בין הילדה להורים הביולוגיים, לא כיום ואף לא בעתיד, גם אם ישולבו בהליך שקום ויסיימו אותו.
לאור דברים אלה, מצאתי כי יש להגיע בהדרגה למפגשים שיתקיימו אחת לחדשיים, בלווי הדרכה, לצד מתן שיקול דעת לעו"ס לחוק האימוץ, באופן הבא:
בחדשיים שעד סוף תשפ"ג (אוג' וספט'), ימשיכו המפגשים להתקיים אחת לחודש;
בשנת תשפ"ד יתקיימו המפגשים עם הסבתות אחת לחודש וחצי (9 פעמים בשנה);
ובשנת תשפ"ה יתקיימו המפגשים עם הסבתות אחת לחדשיים (6 פעמים בשנה).
...
באשר לצלע הראשונה, טובת הילדה:
לפי חוות דעת המומחית, הסבתות מסייעות לקטינה בבניית זהותה (עמ' 18 לחוות הדעת):
"באשר לקשר עם הסבתות, אני סבורה כי לטווח הארוך המפגשים עם הסבתות חיוביים ויעזרו לילדה בבניית הזהות. עוד התרשמתי כי המפגשים יכולים להוסיף לתחושה כי היא אהובה על ידי הסבתות, כי הן לא שוכחות אותה והן יהיו החוליה המחברת בין ההווה לעבר. עם זאת, סבתא מ' חייבת לקבל הדרכה אינטנסיבית יותר כדי שהמפגשים עם נכדתה יהיו עבור הילדה נעימים יותר ופחות מרוכזים בצרכי הסבתא. על כן אני ממליצה לקיים ביןהילדה לשתי הסבתות שלה שלושה מפגשים בשנה, בליווי ופיקוח, כשאחד מהם יתקיים מדי שנה בסמוך ליום הולדתה"
בחקירתה הנגדית הסבירה המומחית (בעמ' 10):
"החיבור לסבתות הוא לדעתי חיבור לעבר וכשהילדה תגדל מעט הסבתות יוכלו להגיד שאחת היא אמא של האמא ואחת היא אמא של אבא והם היו חולים ולא יכלו"
בהמשך הסבירה כי מדובר בתדירות מינימלי, ואלה דבריה (עמ' 17 לפרוטוקול):
"אני חושבת ש- 3 מפגשים זה מספר מינימלי כדי שלידה יהיה זכרון בין מפגש למפגש, אחד יהיה סמוך ליום ההולדת כפי שהצעתי, כדי לכוון את המפגש לעבר, ללידה, שיהיה מקום לדבר על מאיפה היא באה לעולם ושנים, על מנת לשמור על קשר מינימלי ובסיסי שפחות מזה יהיה מאוד קשה לילדה לזכור ממפגש למפגש מיהן הדמויות לכן, זה המינימלי, כל 4 חדשים"
בחוות הדעת מציינת המומחית כי הסבתא א' (מצד האב) מכבדת יותר את העדפותיה של הילדה, בעוד הסבתא מ' (מצד האם) אשר כמהה למגע עם הילדה, חוזרת ומבקשת ממנה חיבוק ונשיקה, גם כאשר הילדה אינה מעוניינת בכך.
באשר לצלע השלישית: עמדת ההורים המיועדים לאמץ
המומחית העידה בחקירתה הנגדית כי הורי האומנה רואים בחיוב את הקשר עם הסבתות ומבחינתם ניתן לקיים המפגשים בתדירות משמעותית ואלה דבריה (עמ' 11 לפרוטוקול):
"התרשמתי שההורים האומנים יתנו לזה מקום כמו שנותנים מקום לסבתות וכשהילדה לובשת בגד שהסבתא הביאה, הם אומרים לילדה שזה בגד של סבתא מ' או סבתא א' והם מכינים אותה למפגש. אני סבורה שכן יוכלו להתמודד ברגישות רבה. הם אפילו אומרים שיכולים לשאת תדירות גבוהה יותר כגון 5,6 מפגשים בשנה ואני סברתי שזה הרבה מדי וגם ניהלתי שיחה איתם על זה".
הדברים עולים גם מהודעת העו"ס מיום 22.5.22 (עמ' 2, בפסקה שלפני האחרונה):
"כיוון שהמפגש המתואר הינו המפגש שלאחר חג הפסח ומשפחת האומנה שלחה עם (הילדה) מתנות לכל סבתא לכבוד החג. כבר בתחילת הביקור הסבתות התרגשו לקבלן והניחו אותן בצד החדר ויש התפנו אל נכדתן.
סוף דבר, נפסק בזאת כדלקמן:
הקטינה היא בת אימוץ כלפי שני הוריה הביולוגיים.
