עוד מצהיר כי יעקב ביצע רישום ידני ומעולם לא הקליד" וגם "שהיומנים מולאו כדי להראות יום עבודה מלא, ולרוב מבלי לדייק על מה שנעשה בפועל, ללא ציון חלקים, חומרים וכמויות" (ההדגשות אינן במקור – א.י).
בת/6 פורטו תמחירים, שם כלי, שעות וענף אך אין בו פירוט של חלפים/חלקים, ענין שיכול ,אם כי בדוחק, להישתלב עם טענת התובע שזה פירוט הכלי עליו עבד אלא שבדו"חות אחרים שלו, כגון של ספטמבר ושל נובמבר אין פירוט של כלי אלא רק תמחיר ענף ופירוט שעות - עובדה המחזקת את עדותם של מר שי ושל שירה כי התובע נידרש למלא שעות עבור ענפים.
בבוא בית הדין לבחון האם נעברה עבירת משמעת חמורה או עבירת משמעת, יש לבדוק את נסיבות המקרה בכללותן: חומרת הנזק שניגרם למעביד, ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת ההעסקה, טיב היחסים בין הצדדים במרוצת השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל, תוך הבאה בחשבון של העובדה שפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור (ע"ע 300075/96, 300080/96 אבלין (מימון) אליה - בן-ציון קליין, מיום 02.07.01).
" התובע הוסיף, כי: "בהודעת הפיטורין ובמכתב דלעיל, נטענו ע"י הנתבעות עובדות ודברים שהינם פרי דמיונם ומהוים שקר גם שאין לו אחיזה במציאות. הנתבעות טענו כי כביכול נערך לי שימוע וכי סיבת פיטוריי הינה היתנהלות בלתי תקינה בנושא הרכש. זאת כתבו הנתבעות מבלי לציין ולפרט מה היא אותה היתנהלות בלתי תקינה כטענתם" וכי: "... לא רק שלא נערך לי שימוע כדין כטענת הנתבעות בהודעת הפיטורין, אלא אף סיבת הפיטורין הנטענת, לא הייתה ולא נבראה והיא הומצאה ע"י הנתבעים בכדי להיתחמק מתשלום הזכויות המגיעות לי על פי כל דין".
מר שי היתייחס בתצהירו, בסעיפים 58-81, באריכות להשתלשלות האירועים שקדמה לפיטורי התובע; כאשר הוא הצהיר כי "מדי פעם הייתי פונה אל הנתבע, בקשר להוצאות גבוהות של כלים ורכבים, אך הוא היתחמק מלתת תשובות מספקות." והפנה למיילים ששלח בקשר לכך (צורפו כנספחים יג', יד ו- טו' לתצהירו), כן הפנה למיילים ששלחו מינהלי ענפים אל התובע לגבי שיוכים לא סבירים של הוצאות לתמחירי הענף שלהם (נספחים טז', יז' ו- יח' לתצהיר).
מר שי המשיך והצהיר באותו העניין, כי: "ביום 30/12/15 נשלחה לנתבע, למייל האישי שלו, הזמנה לשימוע על ידי חדווה, מנהלת משאבי האנוש של התובעות, בה פורט כי הנושאים שיידונו בשיחה הם: (1) חשדות לאי סדרים כספיים והתנהגות לא תקינה מצד הנתבע; (2) חוסר האמון שנוצר עקב חשדות אלו והתנהגות הנתבע." וכי: "נכתב בהזמנה לשימוע שהנתבע רשאי להביא לשיחת השימוע נציג מטעמו". עוד הצהיר מר שי כי: "לאחר שליחת המייל מסרה לי חדווה כי אישרה את קבלת המייל ואת מועד השימוע מול הנתבע טלפונית".
עוד הצהיר מר שי בתצהירו כי: "בעקבות הדיון שהתקיים בתיק זה ביום 12/1/17, וטענת הנתבע בדיון כי לא קיבל ההזמנה לשימוע וההבטחה שלי לבית הדין כי אבדוק כיצד נשלחה לנתבע ההזמנה לשימוע, בדקתי ומצאתי כי ההזמנה לשימוע נשלחה לנתבע במייל על ידי חדוה" "בנושא המייל כתוב 'לשיחת שימוע- מעודכן- תמחק את הקודם הזמנה'".
"ההזמנה לשימוע המעודכנת (לאחר שתאריך קודם לשימוע לא אושר ע"י הנתבע) נשלחה לכתובת המייל האישית של הנתבע- ...- וזאת מכיוון שבאותם ימים, עקב מצבו הבריאותי של אביו של הנתבע, היה נוכח פחות במקום העבודה".
התובע בכתב ההגנה שהגיש ביחס לתביעה שכנגד שהוגשו כנגדו, אישר בסעיף 61 כי הזמנה לשימוע נשלחה אליו במייל אלא שבתצהירו השני, שינה גירסתו והכחיש כי קיבל הזמנה לשימוע והצהיר בסעיפים 298-302 , כי: "...מעולם לא קבלתי הזמנה לשימוע מר קליין הצהיר לפרוטוקול המשפט שזה נימסר לי אישית וכי ידאג ליידע - על ידי מי. עתה הוא משנה גרסה וטוען שזה לא נימסר אישית אלא במייל גרסה שונה לחלוטין. עוד עולה מהצהרת קליין שנשלחו שתי הזמנות, היכן הראשונה? לא ברור מה זאת אומרת לשיחת שימוע מעודכן- תמחק הקודם ומה היה הקודם? ועוד לא ברור למה חדווה לא מצהירה במשפט על העובדה ששלחה מייל כביכול? ושאני אשרתי הראשונה. וכי כביכול דברה איתי טלפונית". ועוד הוסיף והצהיר, כי: "... היכן תשובתי ומעניין שמייל זה לא נשלח למחשבי בעבודה ולא ברור כיצד קליין יכול לטעון שלא נכחתי בעבודה ללא צירוף ימי נוכחות." .
...
ובהתאם לכך קבע, כי:
"... ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות המשיבות בענין מנהלי הענפים, הריני דוחה את בקשת המשיב לגרום להן להזמין עדים אלו להחקר על המידע ו/או הנתונים ו/או ההודעות שמסרו ו/או שלכאורה מסרו לחוקר ואשר הופיעו ו/או צורפו לדו"ח שהכין ומהטעמים שצויינו לעיל, אינני נעתרת לבקשתו להוציא מהתיק, מסמכים ו/או נתונים של גורמים אלו ו/או שמיוחסים להם."
"הבקשה ככל שהיא מתייחסת לגרום למשיבות לדאוג להגעת עד כזה או אחר נדחית מכל וכל.
אי יכולתו של התובע לספק תשובה פשוטה לשאלה פשוטה ותשובותיו המסורבלות מטים את הכף אל עבר המסקנה כי אכן נשלח לו זימון לשימוע כפי שהודה בהזדמנות הראשונה - במסגרת כתב ההגנה לתביעה שכנגד.
לסיכום-
משמצאנו כי הנתבעות הוכיחו כי התובע גנב מהן באופן שיטתי ומשדחינו את תביעת האחרון כמעט במלואה ומשקיבלנו את תביעת הנתבעות בחלקה הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות את הסכומים שלהלן:
סכום של 323,669.4 ₪ בגין הזמנת סחורה פיקטיבית שלא סופקה.
מנגד ישלמו הנתבעות לתובע הסכומים הבאים:
סכום של 1,701 ₪ בגין דמי הבראה.