הזכות לייצוג משפטי בישראל

זכותו של אדם לייצוג משפטי הנה זכות יסוד במשפט הישראלי.

...

אשר על כן, אני דוחה את טענת הנאשמים בעניין זה. על חוק לימוד חובה חוק לימוד חובה קובע כי לכל ילד חייבת להיות מסגרת לימודית מוכרת החל מגיל 3 ועד לכיתה י"ב. על פי הוראות החוק הרי שיש חובת רישום למוסד חינוכי, חובה זו מוטלת על הורי הילד, זהו הכלל הקבוע בהוראות החוק.

סיכום אשר על כן, נוכח כל האמור אני דוחה את טענת הנאשמים לביטול כתב אישום בשל טענות של הגנה מן הצדק.

ביום 2.9.2020 הוסיף המערער ופנה לבית המשפט בבקשה מודפסת על פני 8 עמודים, למינוי מייצג פרטי במימון צבורי שלא מהסניגוריה הציבורית, ולחילופין למנות לו סנגור מלווה ולא מייצג מהסניגוריה הציבורית, כפי שנפסק בהחלטתה של הרשמת עבדיאן בע"פ 394/20 חן נ' מדינת ישראל (16.6.2020) (להלן: עניין חן).

תומכת בכך אף חשיבותן של הזכות לייצוג משפטי בהליכים פליליים ושל הזכות להליך הוגן כזכויות יסוד מרכזיות בשיטתנו המשפטית.

...

בבקשה נטען כי המערער הורה לסניגוריה הציבורית שלא להגיש את נימוקי הערעור בשמו וכי "נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצידו של המערער, ועל אף שהסניגוריה הציבורית עשתה כל מאמץ לאפשר למערער ייצוג איכותי מטעמה, אין מנוס, לעת הזו, מהגשת הבקשה שבכותרת". המערער מצידו הודיע בתגובתו מיום 21.3.2018 כי אין לו אמון בסניגוריה הציבורית והוא מבקש כי הסניגוריה הציבורית תשוחרר מהייצוג וכי תינתן לו הארכת מועד להגשת נימוקי הערעור באמצעות סניגור אחר שישכור לשם כך. בהמשך לכך, ביום 26.4.2018, הוגשה בקשה על-ידי עורכי הדין מרדכי נחום וזוהר הלוי למינויים כבאי-כוח של המערער.

בהודעה נאמר כי אין מנוס משחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער, וכי בשיחה עימו לא ניתן היה להבין באופן ברור מהי עמדתו ביחס לייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית בעת הנוכחית, וכי המערער נמנע מיצירת קשר עם סניגוריו עד למועד כתיבת שורות אלה.

אשר על כן, אנו דוחים את בקשת המערער למנות לו סניגור פרטי על חשבון המדינה.

וכלשונה של ב"כ הסניגוריה הציבורית בדיון שלפנינו: "מה ההגדרה של סנגור מלווה? מה מצופה שהוא יעשה? [...] זה בעייתי. האם הכוונה שסניגור מלווה לא כותב את הטענות אלא רק מייעץ לו? הרי הוא דוחה את העצות שלנו, הוא לא מעוניין בהם. האם הוא רק יהיה מורה שיסביר איך מגישים ערעור ומה המסמכים של הגשת ערעור, יש לכך מחלקה בבית המשפט של לא מיוצגים". למרות זאת, אנו סבורים כי גם זו הפעם אין לנעול דלת בפני המערער ואנו מאמצים את שהורתה הרשמת עבדיאן בעניין חן כלהלן: "הסניגוריה הציבורית תעמיד לרשות המערער סניגור עמו יוכל להתייעץ טרם הגשת נימוקי ערעור ועיקרי טיעון בהליך. סניגור זה לא יירשם כמייצגו של המערער בהליך אולם המערער יוכל, כאמור, להיוועץ בו טרם הגשת כתבי הטענות וההופעה בדיון, ועל סניגור זה להתייצב לדיון שיתקיים בערעור". במצב דברים זה, איננו משחררים את הסניגוריה הציבורית.

בארצות הברית, לעומת זאת, כאשר עלתה שאלה דומה באשר לפרשנותו של התיקון הששי לחוקה האמריקאית, בית המשפט סרב להכיר בזכות החוקתית לייצוג משפטי בעת החקירה הפלילית (ראה למשל: U.S. v. Gouveia, 467 U.S. 180 (1984)), והשאלה באשר למעמדה של זכות הייצוג בהליכי החקירה הפלילית בארצות הברית, אינה לגמרי ברורה, וקיימות פסיקות שונות של בתי המשפט הפדראליים (ראה: Alexis Berglund, Turner-ing over a New Leaf: Pre-Charge Plea Negotiations as a Critical Stage for the Purpose of the Sixth Amendment Right to Counsel, 59 B.C.L. Rev.

נוכח רקע זה, לא ראה בית המשפט העליון בחקיקה זו כחלק מעיקרי הצדק הטבעי או כחלק מהזכות להליך מינהלי תקין, בדומה לזכות השימוע במשפט המינהלי, אלא כבאה להבטיח היתנהלות ראויה ושוויונית של רשויות התביעה והליך להקטנת הפגיעה בנאשמים (ראה: בג"צ 3495/06 הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה [ניתן ביום 30.7.2007]; ע"פ 1053/13 חסן הייכל נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 23.06.2013]).

...

טענת המשיבה ולפיה יש לפרש אחרת, כאשר עסקינן בבקשה "מוסכמת", וכי חל סעיף 6(ג) לחוק הגנת ילדים, אינה מקובלת עלי, לא מבחינת פרשנותו של חוק הגנת ילדים ולא מבחינת מטרתו, ופסיקת בית המשפט העליון.

כאמור בית המשפט המוסמך, יהא אשר יהא, יכול להעתר לבקשה אך הוא יכול גם לדחותה.

לפיכך, העובדה כי החקיקה אינה מתייחסת במפורש לשאלת המצאת חומר חקירת ילדים בהליך שימוע, אין מתבקשת ממנה המסקנה בהכרח, כי המחוקק ביקש לראות את הנאשם הפוטנציאלי בשלב זה בשונה ממעמדו של נאשם.

אגב, בניגוד לטענות המשיבה, גם לא מצאתי בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה או בהנחיות פרקליט המדינה, הנחיה כי יש במקרים מעין אלה לפנות לבית משפט השלום במקום לבג"צ. נוכח כל האמור, הבקשה לעיון מחדש נדחית.

אשר לתרומה מהעמותה הגרמנית – נטען שמטרת העברה היא סיוע משפטי לבעלי עסקים בעזה, כשגם כאן, כספי התרומה משמשים את העמותה לתשלום משכורות לעורכי דין העובדים בעמותה המייצגים את תושבי עזה בפני רשויות ובתי המשפט בישראל.

נטען שהתנהלות זו מהוה גם אפליה אסורה מטעמים של השקפה פוליטית לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידוק ולמקומות צבוריים, התשס"א – 2000, והיא פוגעת בחופש העיסוק, בזכות לייצוג משפטי ובחופש הביטוי.

...

משאלו פני הדברים, הבקשה דנן לסעד הזמני היא למעשה בקשה לשמירת המצב הקיים (ר' גם החלטתי בת"א (מחוזי ת"א) 57955-12-16 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ, פס' 19 (4.1.2017)).

ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברון: "... בית המשפט המחוזי תמך יתדותיו, בין היתר, בקביעה כי קיים 'קושי מובנה' להיעתר לבקשת המבקשים, שכן הסעד הזמני המבוקש על-ידם זהה במהותו לסעד המבוקש בתביעה. איני סבורה כי נימוק זה יפה לענייננו, שכן הכלל בדבר הימנעות ממתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי רלוונטי, ככלל, לסעדים זמניים שעניינם בשינוי המצב הקיים, כגון במתן צו עשה וכדומה ... ואולם, צו המניעה הזמני שהתבקש בענייננו כוון למניעת הקפאתם של החשבונות הפועלים בבנק לאומי זה מכבר, היינו, בשימור המצב הקיים. במצב מעין זה, שוב אין רלוונטיות לזהות שבין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי כאמור" (עניין זיו, בפס' 24).

(ר' גם עניין ביטס אוף גולד, פס' 13) סוף דבר התביעה מתקבלת.

לאחר מכן נדרשו שוב לפנות לערכאות, כדי להסדיר את הטיפול בהם בהגיעם בשערי ישראל, לרבות זכותם לייצוג משפטי, והבהרת זכויותיהם.

...

בנוסף לחוסר היעילות, וההכבדה על בית הדין לעררים ועל בית המשפט, יש בכך משום פגיעה חמורה בשוויון (המתחייב גם מכוח אמנת הפליטים) לאור כל האמור לעיל, אינני מקבלת את בקשת הרשות למחוק את ההליכים מפאת התייתרותם, והחלטה זו ניתנת על אף שלטענתה הסעדים שהתבקשו אושרו אך לאחרונה והיא תנפיק למערערים ולמבקשים אשרות שהייה זמניות באופן פרטני.

אדגיש כבר בשלב זה כי לכתחילה לא ניתנו לאזרחי אוקראינה זכויות כלשהן (ראו החלטתי בעניין סמרנובה), ורק בהתערבות בתי המשפט, קיבלו את הזכות לעבוד (ולו באמצעות הסדר אי אכיפה), וזכויות רפואיות מסוימות.

סוף דבר הרשות תנפיק, לכלל אזרחי אוקראינה השוהים בישראל תחת ההגנה הזמנית, וכל עוד ההגנה הזמנית בתוקף אשרה מסוג 2(א)(5) וזאת לא יאוחר מיום 3.3.24.