הזכות לדעת זהות הורים ביולוגיים של מאומץ

מדובר על הורה שאינו מסוגל לגדל את ילדו – חרף רצונו לעשות כן. זאת בנגוד לעילות ההכרזה האחרות שמונה הסעיף, המשקפות מצב של "אין הורות" בפועל (כגון בשל נטישה, סרוב, מצב עובדתי (מוות או אי ידיעת זהות ההורה) או מצב משפטי (הכרזה כפסול דין)).

בעיניין פלונית התייחסתי לכך כי סעיף 13(א)(7), על המבחנים שבו והרף הגבוה שקבע, נשען על שלושה אדנים: האחד, רצונה של המדינה שלא להתערב בקשר הטבע בין ההורה הביולוגי לבין ילדו, אלא רק במצב של "אין ברירה"; השני, הזכות להורות – מעמדה, חשיבותה וגבולותיה; והשלישי – טובת הילד.

רק לאחר שנקבע כי מתקיימת עילת אימוץ, עובר בית המשפט (בגדר מה שהוגדר בפסיקה כמדרגת המשנה השנייה של שלב ההכרזה על קטין כבר-אימוץ) לבחון את טובת הקטין ולבדוק אם שיקול זה תומך בהכרזה (ראו, למשל, בע"מ 6509/04 ההורים הביולוגיים נ' פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין, פ"ד נט(1) 596, 613-611 (2004); וכן עניין פלונית, הדיון הנוסף, בפיסקה 26 לחוות דעת השופט מלצר ובפיסקה 2 לחוות דעתי, וההפניות שם).

...

אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מההערכה הרבה לאומנים, שנהגו במכלול הרגישות והרשימו באצילותם.

סוף דבר, אציע לחבריי לקבוע כדלקמן: יש לקבל את הבקשות למתן רשות הערעור ולדון בהן כאילו הוגש הערעור על פיהן.

הערעור מתקבל במובן הבא: בשלב זה, יוותר פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

לכן הציפיות של המערערות מן האימוץ הן מוגזמות, שכן תישאר הנפרדות המשפטית בין הילדים ולא תוכל להווצר מישפחה אחת מבחינה משפטית, שבה שלושה ילדים, משום שלכל הורה ילדים משלו שאינם ילדיו הביולוגיים של ההורה האחר".

הוריו-מולידיו, והאחות עוברת לגדול בבית הוריה-מאמציה, ולא רק ההורים הטבעיים וההורים המאמצים לא מכירים אלה את אלה, אלא אף האח והאחות מתנתקים זה מזה, אולי למשך כל חייהם, ולא יידע זה על קיומה של זו. נתוק כגון זה יכול בתעתועי המציאות - שכידוע עשירה היא מכל דמיון - להביא לכלל טראגדיה של פגישה ביניהם אי פעם בעתיד, מבלי שידעו על קרבת האחווה שביניהם.

לצד האמור, הלכה למעשה הוראות החוק אינן מיושמות בפועל בעוד השרות למען הילד האמון על אבטחת המידע, אינו מספק למאומץ כל מידע על זהותם של הוריו הביולוגיים (רות זפרן "זכות המאומץ להיתחקות אחר זהות הוריו הביולוגיים - התבוננות ביקורתית מנקודת מבט

...

נוכח הדין המקומי החל בתאילנד ולפיו הקשר המשפחתי בין תורמת הביציות לבת עודנו קיים, טענה המדינה כי לא ניתן להיעתר לבקשה בטרם ניתוק הקשר כאמור.

[ באיזון בין הזכויות גוברת זכותו של הקטין, אשר עלול להיוותר לחלוטין משולל זכות לכבודו ולטובתו ולהיפגע חמורות בזכויותיו האנושיות-האישיות והקנייניות אם זכותו של אדם אחר "שלא לרצות לדעת", תמנע או אף תאסור הסקת מסקנה סבירה על ידי ערכאה שיפוטית המופקדת על האיזון בין טובת המערער לבין טובת הקטין".

אפנה בהקשר זה למסקנותיו הסופיות של הרב ד"ר מ' הלפרין: "המסקנה הטבעית היא כי הן משיקולים של זכות אנושית בסיסית של אדם לאיתור

התוצאה לנוכח האמור, אני נעתרת לתובענה שלפניי וקובעת, כי קיימים קשרי אחאות הן מבחינה גנטית והן מבחינה משפטית בין שלוש הבנות מושא ההליך שלפניי על כל המשתמע מכך, ונותנת בזאת "צו אחאות פסיקתי". בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ביום 2.2.2021 הוגשה תגובת האפוטרופוס הכללי, לפיה: לא ניתן להיתעלם מהמידע המצוין בחוברת, לפיה המנוחה אינה בתו הביולוגית של אברהם, וזאת לאור העובדה כי מדובר במסמך אותנטי משנת 1930; מבלי לגרוע מהאמור, הואיל והומצאו קטעים מתוך החוברת בלבד, מבוקש כי יומצא העתק של החוברת במלואה; לאחר עיון בחוברת, תוגש תגובה משלימה לבקשה; אם לא יימצא מידע נוסף אודות המנוחה וקרבתה לאברהם, הרי שקרוביו אינם זכאים לרשת את המנוחה וזאת מבלי להדרש לשאלת חוקיותו של האימוץ.

שנית, הפרטים המופיעים במירשם, לרבות ביחס לזהות הוריה הביולוגיים של המנוחה, משקפים את המציאות, לפחות על פי עמדתה של המנוחה; זהות הורי המנוחה היא חלק מזהותה של המנוחה ועל כן צודק המבקש כי המדובר בסוגיה הנתונה להגנתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

לבסוף, אין ממש בטענת האפוטרופוס הכללי, כי הטענה בדבר אימוצה של המנוחה הועלתה על ידי המבקש בעצמו, ולו מהטעם שאף אין בכוחו של המבקש (ככל שאכן העלה טענה זו) לשנות סטאטוס משמעותי של המנוחה, מבת ביולוגית להוריה לבת מאומצת, וליצור עובדות חדשות שאין להן ביסוס ראייתי.

לטענת המבקש, הוא הציג בפני האפוטרופוס הכללי את החוברת על מנת להצביע על מקור המידע של מבנה עץ מישפחת אבי-המנוחה; ואף העלה בפניו, מתוך תום לב ורצון אמיתי להגיע לחקר האמת, את הטענה העולה מהחוברת אודות אימוצה של המנוחה (וכלשונו, "אגדת האימוץ"), אולם הבהיר, כי בני המשפחה שלא נחשפו לחוברת, לא ידעו בכלל על עניין האימוץ ואילו אלה שכן נחשפו לחוברת, לא האמינו לסיפור אודות אימוצה של המנוחה.

...

לאור כל האמור לעיל, לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במכלול הראיות שהונחו לפניי, אני קובעת כי הרישום במרשם האוכלוסין לא נסתר, קרי הוריה הביולוגיים של המנוחה הם: אברהם ושרה.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: המנוחה, XXX ז"ל נושאת ת"ז XXX, היא בתם הביולוגית של אברהם ושרה; ומשכך צאצאיהם יורשים את המנוחה על פי דין.

אני ממנה את ב"כ המבקש, עוה"ד אנטוני ווקס ומקסים ארבל, כמנהלי עיזבון זמניים על עיזבון המנוחה.

אכן המחוקק, או אם נבקש לדייק – מחוקק המשנה, התיר כאמור את מסלול התורם האנונימי המאפשר את אותה היתנתקות קדם- לידה של אב מבנו ואולם הסדר זה הוא בגדר "הרע במיעוטו", רוצה לומר מתוך הרצון להקל על אלו המבקשים לזכות בפרי בטן ולנהל תא משפחתי שאינו קשור לאב תורם הזרע אנו יוצרים נתוק מוחלט של זהויות - התורם אינו יודע למי תרם והנתרם אינו יודע מיהו התורם, אין זו הסדרה אידאלית אך היא נועדה לאפשר את הזכות להורות.

המשיב 3, אביהן הביולוגי של הקטינות, מגלה אדישות מלאה להורותו, אינו מקיים חובה מחובותיו כהורה ומפגין חוסר אכפתיות וחוסר רצון למלא תפקיד הורי משמעותי בחי הקטינות (או תפקיד כל שהוא בחייהן).

מתסקיר העו"ס ע"פ חוק האימוץ מיום 22.12.22 עלה, כי כיום נוטלת על עצמה המשיבה 2 את כלל תפקידי ההורה או האפוטרופוס הטבעי ללא כל חובה שבדין ומבלי שנתונות לה הזכויות או עומדות לה החובות הנובעות ממעמד כאמור: "לגבי שאלת הצורך באפוטרופסות, להבנתנו לא יגרע או ישלל דבר מהתאומות, אם ש. (המשיבה 2 – י.מ.) לא תיתמנה לאפוטרופא נוספת. התאומות יהנו מאותו טפול מסור ומחוייב רגשית לצרכיהן מצד שתי בנות הזוג. ישנם פיתרונות שתדרשנה למצוא אם יצוצו אתגרים בדרכן של ש. או ש. (המשיבות – י.מ.). אין הכרח דוקא במינויה של (המשיבה 2) כאפוטרופא נוספת של התאומות. מינוי כזה ודאי יכול לסייע ל(מבקשת 2) לחוש שווה ובעלת זכויות וחובות זהות כמו אימן הביולוגית (המשיבה 1). אך אין בו הכרח במצב הנתון.

...

איזון זה, מביא לטעמי, לקבלת ערעורה של היועמ"ש. ודוק; בנסיבות אחרות, מקום בו, למשל, על אף בחירה תמת לב של המשיבה 1 במסלול הורות משותפת, היה בוחר המשיב 3 לחזור בו מהצהרותיו ומחויבויותיו, יכול וראוי היה לעגן את מבנה המשפחה הקיים באופן משפטי תוך מתן זכות אפוטרופסות למשיבה 2, לאור כל האמור לעיל.

אך מקום בו בחירתן המשפטית של המשיבות הובילה למתווה מסוים, ידוע מראש, בו הן בחרו, ומקום בו על פניו, אין במתווה זה בכדי לפגוע בטובת הקטינות (וכאמור, לא הובאה ראיה כי טובתן היום או בעתיד נפגעת או תפגע), סבורני, כי לא בוססה הדרישה להוכחת "סיבה מיוחדת" הקבועה בסעיף 30 לחוק הכשרות או צורך הדרוש "לשמירת עינינו של קטין" הקבוע בסעיף 68 לחוק הכשרות וכאמור, משמעותם של דברים הינה קבלת הערעור.

לאור כל האמור, סבורה אף אני, כי בנסיבות המקרה דנן יש לקבל את ערעורה של היועצת המשפטית לממשלה ולקבוע כי המשיבה 2 לא תתמנה כאפוטרופא לקטינות.

תגובת התובע להמלצות העו"ס הנתבע בתגובתו שהגיש ביום 15.8.23 ביקש שלא לאמץ את המלצות העו"ס ועמד על טענתו כי יש לתן צו לבדיקת ריקמות כדי להוכיח שהקטין הוא בנו הביולוגי.

לטענת התובע, העו"ס לא שקלה את היתרונות בבצוע בדיקת ריקמות והעובדה כי ככל ויתברר בבדיקה כי התובע הוא אביו הביולוגי של הקטין הרי שהדבר יביא לביסוס קשר בין האב לקטין.

מטרת ההוראה בסעיף 28ד' לאזן בין האנטרס בידיעת זהות אביו של קטין ויחוסו שהיא חלק מ"האני" האישי, המשפחתי והחברתי של הקטין, וזכותו של הורה ביולוגי לדעת מיהו בנו, כמו גם האנטרס הצבורי בקביעת אבהות על יסוד הראיות המשכנעות ביותר – אינטרסים העומדים ביסוד מתן צו לבדיקה גנטית - לבין טובת הילד שלא לבצע בדיקה כאמור כאשר קטין נולד בתוך 300 ימים ממועד הנישואין, בשל החשש שתוצאה שלילית של הבדיקה תיפגע, בין היתר, בשיוכו המשפחתי ומעמדו המשפחתי והחברתי.

...

תגובת האם הנתבעת בתגובתה שהוגשה ביום 28.9.23 הודיעה כי היא מצטרפת לאמור בתגובת ב"כ היועמ"ש. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עמדתי היא כי יש לאמץ את המלצות העו"ס מטעמיה, שכן לא שוכנעתי כי יש בעריכת בדיקה גנטית צורך ממשי הגובר על פגיעה בטובת הקטין שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

לנוכח מכלול האמור, אני דוחה את תביעת התובע.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.