הורות ילד שנולד לאחר גירושין: הסתרת היריון

התובעת מסרה גירסאות סותרות לגבי מקום מגוריה, והסתבר לבסוף כי היא מתגוררת באותה שכונה שבעלה מתגורר בה. התובעת לא תבעה מזונות עבור הילד השני, שנולד לאחר הפרידה הנטענת.

לפיכך, נקבעו מבחנים שונים לצורך קביעת קיומו של משק בית משותף, ואלה כוללים, בין היתר, את המבחנים הבאים: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית, או בסמוך זה לזה? האם חל שינוי במעמד האשה מאז הגירושין? האם האשה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה? האם אבי הילדים נושא בתשלומים שונים? מן הכלל אל הפרט נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להידחות.

והינה, בתצהיר העדות הראשית לא נתנה התובעת תשובה לשאלה זו. כל שטענה בתצהיר היה "הנני מצהירה בזאת שאני פרודה מהידוע בציבור שלי". ועוד הצהירה: "עזבתי את הבית עם הילדים שלי ועברתי לגור אצל ההורים שלי". ועוד הוסיפה בתצהירה, כי אינם מקיימים משק בית משותף ואינם גרים תחת קורת גג אחת.

התרשמנו, כי התובעת ניסתה להסתיר את דבר היותה בהריון, אולם בעת שהתייצבה אצל פקיד התביעות למסור הצהרה לא יכלה להסתיר זאת, מאחר והיתה בחודש התשיעי להריונה, ולכן נאלצה למסור עובדה זו. לסיכום כל האמור לעיל, התרשמנו כי עובדות המקרה הן כמפורט להלן: התובעת נשואה לבעלה, ולא חל כל שינוי בחיי בני הזוג ובאופי הקשר ביניהם.

...

לאור כל אלה, אין אנו מקבלים את המכתב כראיה.

התרשמנו, כי התובעת ניסתה להסתיר את דבר היותה בהריון, אולם בעת שהתייצבה אצל פקיד התביעות למסור הצהרה לא יכלה להסתיר זאת, מאחר והיתה בחודש התשיעי להריונה, ולכן נאלצה למסור עובדה זו. לסיכום כל האמור לעיל, התרשמנו כי עובדות המקרה הן כמפורט להלן: התובעת נשואה לבעלה, ולא חל כל שינוי בחיי בני הזוג ובאופי הקשר ביניהם.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי החלטת הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת בדין יסודה, באשר לתובעת אין זכות לקבלת גימלת הבטחת הכנסה כנפרדת.

עוד טוענת התובעת כי הנה אם חד הורית ל-3 ילדים אשר מתקיימת מהגמלה ששילם לה הנתבע, והפסקת התשלום מהוה פגיעה קשה בה ובילדיה.

בפסיקה נקבע כי בני זוג שהתגרשו, אבל ממשיכים לקיים משק בית משותף גם לאחר הגירושים, יוגדרו כבני זוג לצורך זכאותם לגימלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, וכי בחינת קיומו של משק בית משותף לפי חוק הבטחת הכנסה "מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם האשה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושים או ארוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית בו גרה האשה; מה מרחק הבית שבו גרה האשה מהבתים של הנשים האחרות שעימן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג".

התובעת סיפרה לחוקר הנתבע כי הרתה ליניב במהלך התקופה בה הייתה בשלום בית עם יניב, אולם בהצהרה שמסרה לנתבע (ר' נ/3) טענה כי אינה יודעת מי האב שכן נפגשה עם אדם נוסף.

חוקר הנתבע סיפר בעדותו, כי התובעת יצרה סיפור כסוי לפיו אחיה מתגורר אצלה, וזאת בכדי להסתיר את העובדה כי הנה מתגוררת עם יניב.

...

בנוסף לאמור לעיל, אנו קובעים כי אין לקבל כמהימנה את עדות התובעת.

הנני קובע כי יש לקבל, מתוך שלל הגרסאות שמסרה התובעת, את אלה מהן עולה כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם יניב.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

שבועיים לאחר לידת הילד המשותף (נולד ביום 23/7/18) היא הגישה תביעת גירושין בבית הדין (ביום 7/8/18).

ביום 10/4/18 – דהיינו פחות משבועיים (!) לאחר הביקור המשותף שלהם אצל ד"ר לנדאו פתחה התובעת תיק ליישוב סיכסוך בבית הדין בנימוק שהנתבע סובל ממחלה נפשית, ובפרק זמן זה ממש כשהיא בהריון מיתקדם, היא עזבה ועברה להתגורר בבית הוריה.

כפי שפתחנו, נאמר בצער כי ישתקעו דברים אלה וחלילה לא ייאמרו! מקח טעות, ודברי הרא"ש ב"עשה שלא כהוגן" ה'בית שמואל' בסימן קנ"ד סק"ב שכל האמור בסוגיות בכתובות דף ע"ז בחילוק שבין מומים גדולים למומים רגילים לעניין כפיית הבעל בגט - הוא כאשר האשה הכירה במומים אלה קודם הנישואין, אבל אם האשה לא הכירה במומי הבעל מאחר שהוא הסתיר אותם ממנה - הרי זה מקח טעות וכופים את הבעל לגרש, כמו בדין מומים שנמצאו באשה כמבואר בסימן ל"ט ובסימן קי"ז. ה'בית חדש' ולאחריו ה'בית מאיר' חולקים וסוברים שאין דין האיש כדין האשה ואין כלל טענת מקח טעות באיש שהסתיר את מומיו משום דאמרינן אשה בכל דהו ניחא לה, וזה לשונו – "ולענ"ד נראה דאף למאן דאמר היו (ולא נולדו) ואף לשיטת הטור תמיד איירי הרישא בהיו ולא ידעה וזה ההבדל שבין איש לאשה, דבאיש אמרינן חזקה אין אדם מפייס במומין ואפילו לא היתנה, מה שאין כן באשה שבכל דהו ניחא לה מדלא חקרה לדעת אם יש בו מומים וגם לא היתנתה אמרינן בהיו סברה וקבלה". עיי"ש באורך בדבריהם בביאור הסוגיות לשיטות הרמ"ה והטור, ובשו"ת 'אור גדול' בסימן ה' האריך בזה בפלפול גדול, והסיק שהדבר שנוי במחלוקת הראשונים (שם באות י"ב).

...

לסיכום הדברים, נאמר כי אם היה מדובר בבעל רגיל ומיושב בדעתו, היה מקום לקבוע כי טענותיו לשלום בית הן מן השפה ולחוץ וכנראה מונעת משיקולים זרים, והיה מקום לדון אותו כהוראת רבנו ירוחם הידוע (נתיב כ"ב ה"ח) בבני זוג המורדים זה על זה, וראו בפסק דין רבני חלק א' עמוד 323 בביאורו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בדבריו.

תביעת התובעת לראות בנישואין אלה כמקח טעות, ולכפות את הנתבע במתן גט, נדחית.

תביעת התובעת לקבלת כתובה ומזונות נדחית.

(בית הדין תמה, אשה בחודש התשיעי ואין זה תקופת החורף כיצד ניתן להסתיר היריון של שבוע לפני הלידה כאשר כרסה בין שיניה? אתמהה!!!).

ההורים של האשה הסתירו זאת ממנו.

הילד נולד 9.1.78, התחתנו בתאריך 16.11.76, אחרי חודשיים שלשה עזבה אותי, אז לא הייתה בהריון, כלומר מפברואר 1977 ועד היום לא הייתה עמי.

עוד טענה האשה אם המבקשת ז' כשהגישה תביעת גירושין ומזונות כנגד בעלה השני בתאריך 23.3.1993, בתביעתה כתבה האשה: "הכרתי את בעלי לפני שנתיים. הכניס אותי להריון, לא רצה להכיר בילדה, אחרי שהילדה מלאו לה 10 חודשים ולאחר כשנתיים החליט הבעל להתחתן, הבעל איים עלי שאם אגיד שהילדה שלו הוא לא יהיה מוכן להתחתן איתי, שקרתי מחוסר ברירה, אני מבקשת מבית הדין מזונות, וגירושין, הגבר נורא אלים, אני מאוד מפחדת להיות איתו, לזרז את הדיון ולקבוע לי דיון מוקדם". אתה הוראת לדעת שהאשה עצמה משקרת.

...

מאידך, לא ראינו ולא מצאנו טענה של האישה ובא כוחה המכחישים עניין זה, וזאת על אף שהבעל העלה טענה זאת מספר פעמים בכתבי התביעה שהגיש וכן בדיון בתאריך ל' בשבט תשמ"ז (1.3.1987), דברים שנאמרו בפני האישה והיא לא הגיבה.

] וסוף דבריו דעל פי ג' צדדי ההיתר משוי לן לספיקא דדינא ואם כן הוה ספק ספיקא, ספק כהנך רבוותא ואינו נאמן כלל דאינו בנו, וספק שמא מנכרי.

הליך בקשת יישוב סיכסוך, תביעת המשמורת של האב והסכם הגירושין שבין האם לאב: ביום 4/8/2016 הגיש האב בקשת יישוב סיכסוך לבית משפט זה. 21/9/2016 הגיש האב תביעה למשמורת הילדים כנגד האם בבית משפט זה וטען כי נישא לאם בשידוך וכי הוסתר ממנו מצבה הנפשי של האם והעובדה שהיא סובלת ממחלת הסכיזופרניה, מאניה דפרסיה ודיכאון, עובדה שנודעה לו רק לאחר הנישואין ולמעשה רק לאחר לידתו של פלוני.

המשיבה שהייתה אז בהריון טענה כי היא בהלם מוחלט לאור הטענות של האם והיא מכחישה אותן במלואן.

הדרך שנראית בעיני בית המשפט מתאימה להתערבות וטפול הנה הרחבה משמעותית של זמני שהות של הילדים עם אביהם וצמצום משמעותי של הילדים עם האם בביתה, חיוב האם בטיפול פסיכיאטרי מתאים והדרכה הורית ומעקב אינטנסיבי של רשויות הרווחה תוך הבהרה מראש: היה והסימפטומים של הסתה, ניכור ועלילות שוא מצד האם יחזרו על עצמם, יישנו, לא יפחתו בעצימותם, כך יצומצם הקשר של הילדים עם האם וזמני שהות יהיו מפוקחים יותר.

...

₪ אני מחייב את האם בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 24.5.

באם כל האמור לעיל לא יסייע לשיפור מידי במצב הילדים ובהתנהלות האם, תשקול העו"ס לחוק הנוער נקיטת הליכי נזקקות ותשקול העו"ס לסדרי דין להגביל הקשר של האם עם הילדים לקשר עם פיקוח בלבד.

אני מורה על המצאת פסק הדין לפרקליטות מחוז צפון שתשקול מתן היתר לחקירה מתאימה בהתאם להנחיה 2.5 .