הוראות דיוניות בתיק בסדר דין מהיר עם ריבוי פניות

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 25623-03-13 קבלאן נ' מובילי הוורדים בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט אחסאן כנעאן תובעים ח'אלד קבלאן מס' ת.ז.034254631 ע"י עוה"ד וסים אבו חיה נתבעים מובילי הוורדים בע"מ ח.פ. 511476905 ע"י עוה"ד אברהם גריל פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר העוסקת בתשלום תמורה בגין טענה לבצוע עבודה להכנת תשתית למצלמות אבטחה וכן אספקת ציוד ומכשור.

רקע וטענות הצדדים התובע הגיש תביעה לסכום קצוב ללישכת הוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 81 א1 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: החוק ).

יש לשקול את מקרה לגופו ולבחון כל מקרה ומקרה מה מידת הפגם וכיצד השפיע העניין על ניהול ההליך ומה מידת הפגיעה בזכויות הדיוניות של הנתבעת.

ריבוי גרסאותיו של מנהל הנתבעת – שהרבה להשיב על עניינים כאלה ואחרים לא זוכר – אינם מאפשרים לי לתת אימון בגירסתו ומוביל אותי לעבר המסקנה שיש להעדיף את גרסת התובע.

שלישית, התובע העיד בתצהירו כי לאחר אין ספור פניות למנהל החשבונות של הנתבעת בשם אשרף הלה אמר לו להוציא חשבונית חלקית עבור העבודה והציוד והתובע הוציא חשבונית ביום 15/3/2011.

...

התוצאה לאור זאת נחה דעתי שיש לקבל את התביעה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,890 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13/10/2008 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובע לרבות שכר טרח עו"ד בסך של 5,000 ₪.

רקע והמסגרת הדיונית לפני בקשת המבקש – הוא הנתבע בהליך העקרי, לחייב את המשיבה – היא התובעת בהליך העקרי, להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו אם תידחה התביעה על פי סעיף 353א' לחוק החברות בסכום שלא יפחת מ-35,000 ₪.

סעיף 353א' לחוק החברות קובע כך  – "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.2016)‏‏ הבהיר כב' השופט יצחק עמית ביחס לסעיף זה כך (פסקה 4 להחלטה.

מטבעו של הליך בסדר דין כזה וסביב מחלוקות כאלה שההתדיינות אמורה להתנהל לגביו במהירות יחסית וללא ריבוי דיונים וגם סכום ההוצאות שסביר להניח שיפסק – אם לא יקרה החריג ומי מן הצדדים יסרבל אותו מעבר לצפוי – אינו גבוה במיוחד.

המבקש טוען עוד כי המשיבה לא הציגה דו"חות על הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגדה ואכן לא הוצגו כאלה, אולם הנסיון מלמד כי מרבית החייבים שכנגדם מתנהלים תיקי הוצאה לפועל רבים אינם נוהגים להחזיק חשבונות בנק ביתרת זכות – אם מחמת העידר יכולת כלכלית ואם על מנת לסכל את הגביה מהם, כך שעצם העובדה שבחשבונות המשיבה יתרות זכות בסכומים אלה יכולה ללמד במידה מסויימת של סבירות גם על כך. להשלמת תמונת השיקולים אזכיר כי לענין סכויי התביעה הצביע המבקש על העידר מסמכים תומכים בתביעה ואף הגיש בקשת סילוק על הסף, ואכן אין ספק כי מדובר במחדל.

ברם, לתשובת המשיבה לענין הסילוק על הסף צורפו המסמכים שנזכרו ברשימת גילוי המסמכים כולל חשבונית שעליה כל פרטי הזיהוי שלו – שם, מס' זהות וכתובת, ועל פיהם לא ניתן לקבל כי מדובר בתביעה נעדרת סיכוי על פניה.

...

בהקשר זה אני סבור כי יש טעם לפגם בסכום הבלתי פרופורציוני של ערובה שביקש המבקש לחייב את המשיבה להפקיד – 35,000 ₪ – המהווה מעל 63% מסכום התביעה, כאשר רק לשם ההשוואה, תעריף שכר הטרחה המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין בגין הליך כזה עומד על 10% מסכום התביעה ועוד 643 ₪ לכל ישיבה נוספת (בתוספת מע"מ).

נוכח מכלול האמור לעיל סבורני כי גם אם לא היתה המשיבה עומדת בהוכחת יכולתה לפרוע את סכום ההוצאות שיפסק, אם יפסק לחובתה במקרה של דחיית התובענה, היה מקום שלא להעתר לבקשה בנסיבות הענין.

הפועל הנובע ממכלול האמור לעל הוא שהבקשה נדחית.

בעקבות הגשת התלונה לבית הדין המשמעתי, ובעקבות תלונות נוספות שהוגשו עוד קודם לכן (כפי שהתברר בכתב ההגנה שהגיש עו"ד עוז כהן), פנה עו"ד עוז כהן למעסיק של הגב' לימור זלצמן העובדת במשרד הבריאות, ו"דיווח" על-כך שהגב' זלצמן התכתבה עם עו"ד עוז כהן בשעות העבודה וכן השתמשה בנייר ובציוד משרדי לטובת צרכיה האישיים.

עו"ד עוז כהן טוען שהיו אלה תלונות סרק שהוגשו בחוסר תום לב, נדחו ברובן המוחלט, וכל מטרתן הייתה להזיק לו. למען שלמות התמונה אומר שהתביעה העיקרית הוגשה כתביעה בסדר דין מהיר, אך נוכח סכום התביעה שכנגד וכן נוכח ריבוי הבקשות והימשכות ההליכים בתיק (כפי שאתאר להלן) החלטתי להעביר את התיק לדיון בסדר דין רגיל (ר' החלטתי מיום 21.2.21) תוך שהבהרתי שאם יתברר שהבקשות בתיק היו בקשות סרק או שסכום התביעה שכנגד היה מוגזם אטיל הוצאות בהתאם.

עו"ד כהן אף לא הבהיר איזה תיקון נידרש לו כתוצאה מכך ורק עמד בדווקנות על זכויות דיוניות, שלטעמי כלל לא קמות לו. בקשתו של עו"ד עוז כהן להורות לזלצמן להשיב על השאלות שנשאלו בשאלון: בבקשתו העתיק עו"ד עוז כהן את מלוא השאלון, המחזיק 49 שאלות כאשר לצד חלק מהשאלות נוספה הערה מודגשת המביעה את חוסר שביעות רצונו של עו"ד עוז כהן מהתשובה שניתנה לאותה שאלה.

...

בסופו של דבר זלצמן השיבו ומילאו אחר החלטות בית המשפט וכבר ניתנו בעבר החלטות שקבעו ששאלת ההוצאות תישקל בתום ההליך.

סיכומו של דבר: הבקשות נדחו, ונותר רק לבחון בסוף ההליך אלו הוצאות נגרמו לעו"ד כהן כתוצאה מהעיכובים במתן תשובות על ידי זלצמן והאם יש לחייב בהוצאות בגינן בנסיבות תקופת החירום.

לצורך קידום ההליך אני מורה כי התובעים יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום והנתבע יגיש תצהירים מטעמו 30 יום לאחר מכן.

מבלי להיכנס כמובן לכל פרטי ההגנה, ביארה השותפות מדוע התקשתה להכין את דוח"ות 2009 ו-2010: מר אזולאי ביקש ממנה, כך טענה, לערוך רישומים כוזבים ולהגיש דוח"ות שיקריים, דבר שהשותפות סירבה לעשות, ועל רקע זה פנה מר אזולאי לרו"ח ישאל.

משהתחוור כי הצדדים, ובעיקר התובעת, מבקשים לפתח את ההליך לכדי סאגה רחבת יריעה ושבינה לבין סדר דין מהיר אין דבר וחצי דבר, ושהתברר עוד נוכח זהות המצהירים שהצדדים מבקשים לגייסם כי ההליך הנוכחי צפוי להפוך למה שנראה כהד ושיקוף של ההליך המקביל, ביקשתי כפי סמכותי לברר עם הצדדים את האפשרות לעיכוב ההליכים בתיק שלפניי, עד השלמת הבירור בהליך המקביל.

השיקולים שינחו את בית המשפט, שמתוקף סמכותו הדיונית רשאי להדרש לסוגיה: "לצורך עיכוב ההליכים אין נידרשת זהות מוחלטת בין כל העניינים הנדונים וכי על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובזמן שפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות" (רע"א 488/15 אלנקרי נ' נווה טל בע"מ, בפיסקה 5, והאסמכתאות שם (24.3.15)).

דומה שלצורך הכרעה בהליך כאן, ובהתאם להילכת גיל, ההתמקדות תהא בשאלה, בהתאם להוראות החוק והפסיקה, אם הפירסום עונה על ההגדרות שבסעיף 13(5), קרי פירסום בידי בעל דין או עד, "תוך כדי דיון". הדיון – הוא ההליך המקביל.

ברם התובעת היא הגורם המרכזי לכך שההליך הפך סבוך, נוכח ריבוי העדים שבחרה לבקש לזמן, לרבות בא כוח הנתבעים, באופן שיחייב את החלפת הייצוג אם איעתר לזימון.

...

לאחר בחינת מצב הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ההליכים עד להכרעה בהליך המקביל.

נוכח כל האמור לעיל: אני מורה על עיכוב ההליכים שלפניי עד הכרעה בהליך המקביל, בתיק ת"א 32408-06-16.

רקע עובדתי המשיבה, חברה לשירותי משלוחים, הגישה ביום 30.11.2020 תביעה בסדר דין מהיר נגד המבקשת, חברת ביטוח, על סך 12,344 ש"ח. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.8.2020 חנה נהג מטעם המשיבה ברחוב שלום יהודה בירושלים, ובעת שהרכב היה בעצירה מוחלטת פגע בו רכב המבוטח על ידי המבקשת.

למרות זאת, בית משפט קמא נעתר לבקשה לביטול פסק הדין, נוכח זכות הגישה לערכאות, בכפוף לתנאים הבאים "1. הפקדת מלוא הסכום הפסוק בקופת ביהמ"ש, ככל שיתברר כי ניהול ההליך לא הביא לכלל תוצאה שונה. הסכום יופקד בתוך 14 ימים; 2. הגשת כתב הגנה בפרק זמן זה בהתאם להוראות פרק יב' לתקנות; 3. תשלום הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח, מבלי תלות בתוצאת ההליך. עם מילוי תנאי [ה]החלטה יבוטל פסק הדין והתביעה תוקצה לדיון במעמד הצדדים. אחרת תמחק הבקשה". המבקשת פנתה בבקשה להתיר לה להגיש התחייבות עצמית חלף הפקדה וכן מחתה על חיובה בהוצאות נוספות, מעבר לאלה שנפסקו בהחלטה מיום 6.12.2021.

בפתח הבקשה ציינה המבקשת בהתייחסה ל"תאריך החלטה עליה מערערים" את התשובה: "13/12/2022 בין היתר". במסגרת הבקשה היא הפניתה ל-13 החלטות שניתנה על ידי בית משפט קמא וציינה כי: "בקשת רשות ערעור זאת הנה למעשה על כל החלטות בית המשפט קמא ובכל הכבוד, בגין היתנהלותו המעוררת תהיות רבות בלשון המעטה – היתנהלות אשר שונה באופן קצוני מכל היתנהלות ערכאת השלום בארץ והתנהלות ביהמ"ש בירושלים בפרט" הסעד שאותו ביקשה המבקשת היה: "לבטל את כל החלטות בית משפט קמא – לקבוע כי פסק הדין שניתן בהעדר כתב הגנה מבוטל ולקבוע את התיק לדיון כפי נהלי ביהמ"ש קמא וכן, לנמק ולתת את הדעת להתנהלות הכוללת של ביהמ"ש קמא" (ההדגשה במקור).

לפי הצוו לא תנתן רשות ערעור על "החלטה בעיניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים (להלן בצו זה – כתבי טענות)". ביסוד הוראות הצוו ההכרח לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה הדיונית בנושאים דיוניים-טכניים באופיים ולמנוע השקעת משאבים שפוטיים בריבוי התדיינויות של נושאים שהתועלת מבירורם זניחה בהשוואה לתועלת שתיצמח מהבירור האמור (ר' רע"א 3099/18 משה אברהם נ' קרן קיימת לישראל – מרחב מרכז (איזור מנשה), פיסקה 2 (21.5.2018)).

...

בסופו של דבר, ענייננו בתביעה לפיצוי עבור נזקי רכוש בסך 12,344 ₪, אשר המבקשת אינה חולקת על עצם חבותה לשאת בנזק אלא על גובהו.

בסופו של דבר הועדפה, לפנים משורת הדין, זכות הגישה של המבקשת לערכאות ופסק הדין בוטל בכפוף לתשלום הוצאות– מה שלא מנע הגשת בקשה למתן רשות ערעור, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ונכתבה תוך שימוש בסגנון שמוטב היה להימנע ממנו.

סיכום הבקשה נדחית.