לפנינו ערעור על קולת העונש כפי שנקבע בגזר דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה בת"פ 24247-08-19 מיום 8.3.2022 (כבוד השופט עודד מורנו), במסגרתו הורשע המשיב, על פי הודאתו, בבצוע העבירות הבאות: אי הגשת דו"ח במועד לפי ס' 216 (4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 ("הפקודה"); אחריות מנהלים –לפי ס' 224 א' לפקודה; אי העברת מס שנוכה לפי ס' 219 לפקודה בקשר עם סעיפים 117, 116 ו-166 לפקודה והתקנות שהותקנו מכוחם, ובקשר עם סעיף 222 (ג) לפקודה; אי הגשה במועד - לפי ס' 117 (א) (6) לחוק מע"מ תשל"ו- 1975 ("החוק") בקשר לסעיף 67 ולתקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975.
לגבי הסרת המחדל, הודגש כי מדובר בהסרה חלקית, שכן המשיב לא הגיש את מלוא הדו"חות נשוא כתב האישום למס הכנסה, לא העביר מס שנוכה בסך של כ-21,000 ₪ ולא שילם את חובו בסך של יותר מ-284,000 ₪ למע"מ.
בנוסף הטעימה המערערת כי העובדה שלמשיב עבר פלילי בעבירות דומות מלמדת כי הוא לא הורתע ואף מטעם זה שגה בית המשפט קמא עת קבע כי מחצית מהמאסר המותנה ירוצה בחופף ולא כולו במצטבר לעונש המקל ממילא שהטיל על המשיב.
המשיב הדגיש כי הוא שירת עשר שנים בשירות קבע בתפקיד משמעותי, ולאחר מכן רכש זיכיונות לרשת מאפים, שתפקדה כ-12 שנים בהצלחה יחסית, אך החל משנת 2013 חוותה קשיים, עד אשר הוגש נגדו בשנת 2014 כתב אישום בגין איחור בהגשת דוחות בסניף אחד, בגינו הושת עליו מאסר על תנאי.
...
עם זאת, בסופו של יום מצאנו כי יש ממש בטענתו של המשיב כי עברו הפלילי הינו חלק מאירוע "מתגלגל" אחד במסגרתו קרסו הסניפים שהקים, כך שבמובן זה ניתן להתייחס לעבר הפלילי כחלק מצבר העבירות הנוכחי.
בנסיבות מיוחדות אלה, כמו גם בהתחשב בזכויות העומדות למשיב במישורי חייו השונים, הגענו למסקנה, לא בלי התלבטות, כי ראוי ליתן במקרה דנן משקל משמעותי לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם מי שהחליטה להחמיר בעונשו, ולא להטיל על המשיב עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
לפיכך אנו קובעים כי עונש המאסר בן 9 החודשים ירוצה בדרך של עבודות שירות.
