בית משפט השלום הנכבד ברחובות הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מפורטת, בבצוע עבירות של הוצאת חשבוניות פיקטיביות במטרה להיתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, בהזדמנויות שונות, וכן בעבירות נוספות לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), אשר בעטיין עלה בידי המבקש (והחברות שהוא היה המנהל הפעיל שלהן ובעל השליטה בהן) להיתחמק מתשלום מס בסכום כולל של 3,194,696 ש"ח.
בהמשך לכך, לאחר שמיעת ראיות וטיעונים לעניין העונש, גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש והשית עליו את העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע במשך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר) וקנס בסך של 300,000 ש"ח.
ערעורים הדדיים שהוגשו על פסק הדין (עירעורו של המבקש כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין, מזה, וערעורה של המשיבה כנגד קולת העונש, מזה) – נדחו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד, אשר אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום הנכבד, במלואן.
...
לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף אליה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
בתוך-כך הוסיף בית המשפט המחוזי הנכבד וקבע, בין היתר, כדלקמן:
"דבריה של ד"ר ספיר באשר ליכולתו של המערער [המבקש כאן – ח"מ] לעמוד לדין ולמצבו הנפשי בזמן ביצוע המעשים לא עומדים בחלל ריק, אלא נתמכים בתיאור הפעילות שביצוע המערער בחברות הנאשמות בתקופה הרלוונטית, שתוארה בעדויותיהם של עדי התביעה, כפי שהובאו לעיל, ובעדויותיהם של רואה החשבון ועדי ההזמה שעקבו אחרי מעשיו של המערער במהלך משפטו, שהצדיקו את המסקנה לפיה המערער מתחזה ומסוגל לעמוד לדין. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענת המערער לפיה היה מן הראוי להפסיק את ההליכים נגדו בשל חוסר יכולתו לעמוד לדין או למזער לזכותו מאחר ולא היה אחראי למעשיו בשל מחלת נפש ממנה סבל באותה תקופה".
בקביעות מהסוג הנ"ל אין בית משפט זה נוטה להתערב בגדר דיון "בגלגול שלישי".
גם בהשגותיו של המבקש כנגד אופן קביעת העונש המתאים לו בנסיבות ביצוען של העבירות שבהן הורשע ובדבר היעדר התחשבות במצבו הנפשי בעת קביעת מתחם הענישה – אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניינו, ואף לגופן לא מצאתי בהן ממש.
אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.