מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הוצאת היתר בנייה בדיעבד

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לו הייתי מגיעה למסקנה שהנתבעים התקשרו בהסכם עקב טעות שהטעו אותם התובעים, היה הדבר מקנה להם זכות לבטל את ההסכם, אך משהחליטו לקיימו, לא קמה להם זכות לקזז מהתמורה החוזית המוסכמת את עלות הוצאת היתר הבניה בדיעבד.
...
ראשית, עדותו של התובע לפיה החזיר את הדירה לקיבוץ כשהיא צבועה ונקייה, לא נסתרה והיא מקובלת עלי במלואה.
לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 7,020 ₪ והוצאות האגרה והעדים בסך 1,680 ₪.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עוד קבע בית משפט קמא בעיניין זה, ובצדק רב, כי מהראיות שהוגשו על-ידי המערער, עולה כי לאחר שרכש את המבנה והתברר לו שלא קיים היתר, הגיע הוא להסכם פשרה עם הבעלים הקודמים לפיו יפעל האחרון להוצאת היתר בניה בדיעבד למבנה, לשם כך הוסכם שמתוך כספי התמורה יוותר סכום של כ-250,000 ₪ בנאמנות בידי המערער, באופן שהבעלים הקודמים ישכור על חשבונו מהנדס שיפעל להוצאת היתר למבנה.
...
בית משפט קמא דחה את טענת המערער בעניין החובה לערוך שימוע, זאת בהעדר חובה בדין לעשות כן. עוד קבע בית משפט קמא כי לא הובאו בפניו ראיות לבחינת קיומו של פגם בדבר אי מתן האפשרות למערער למסור את גרסתו בפני הרשות החוקרת טרם הגשת כתב האישום, ובשים לב לשלב בו מועלית הטענה, לאחר שמיעת ראיות, דינה להידחות.
באשר לערעור שהוגש מטעם הועדה, לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
לענייננו יפים הדברים שנקבעו ברע"פ 4048/06 קרבסי נ' מדינת ישראל (18.10.2007) (להלן: "עניין קרבסי"): "משבוצעה ההריסה, נשמט הטעם המהותי מהליך הערעור שהגיש המבקש על דבר תקפות הצו. ההליך אותו יזם המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולאחר מכן בערעור, נועד להשיג על תקפות הצו כדי למנוע את הריסת המבנה. מבחינה זו, משמעותו של הערעור נועדה לתקוף את תקפותו של הצו כדי למנוע את ההריסה. משההריסה בוצעה, ניטל הטעם מבירור תוקפו המשפטי של הצו, ככל שהדבר מתייחס לסעד של מניעת ההריסה. מבחינה זו, טענותיו של המבקש ביחס לחוקיותו של הצו הפכו במידה רבה תיאורטיות" טענת המבקש בעניין קרבסי אשר טען כי בחינת תקופתו המשפטית של צו ההריסה במסגרת הערעור עשויה להיות משמעות אופרטיבית לצורך סעדים אחרים פרט להריסה, נדחתה על-ידי בית המשפט העליון בקובעו: "שאלת נחיצותה של הכרעה שיפוטית לצורך מעשי-אופרטיבי נבחנת בהקשר למסגרת הדיונית הספציפית שבה מתנהל ההליך. דרך כלל, נחיצות זו אינה נבחנת בהיבט של הליכים אפשריים אחרים שבעל דין עשוי לנקוט בעתיד, וסעדים אחרים שהוא עשוי לתובעם. נחיצות זו אינה נקבעת בזיקה לאפשרות פוטנציאלית בעתיד של בעל דין ליזום הליכים נוספים לסעדים נוספים שטרם באו לעולם, ואין היא אמורה לסלול את דרכו לכך כמטרה יחידה שנותרה להתדיינות". בנסיבות העניין, סבורני כי משחלף מועד עיכוב ביצוע הצווים וכיום הנם ברי ביצוע, הפך ערעור הועדה לתיאורטי, אשר אינו מתייחס לנסיבות התיק הספציפיות ודינו להידחות.
סוף דבר, שני הערעורים נדחים בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מולדר טענה כי הועדה המקומית הציגה לפני המבקשים מצג שוא בהסתמך עליו הוצא היתר בניה ובדיעבד התברר כי מיגרש 3(15-16) לא הוקצה לתובעת באופן שגרר את מולדר לבנות במקרקעי הזולת (המרצת הפתיחה צורפה כנספח קא-7 לתצהיר עדות ראשית של הבנק).
...
לאור כל האמור לעיל טוב עשתה עו"ד לינא סאלם מטעם רשם החברות שבדקה האם מולאו התנאים, ומשנוכחה לדעת כי התנאים לא מולאו עמדה על כך שימולאו.
גם לאחר שניהל את ההליך ההחייאה ולא השלימו, תחת לנסות ולהשלים את ההליך הגיש תובענה זו. לאור כל האמור לעיל יש מקום להורות על מחיקת התובענה על הסף.
סוף דבר אני מורה על מחיקת התובענה.

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מקומיות (תו"ב) שהוגש בשנת 2018 בעניינים מקומיים ראשון לציון נפסק כדקלמן:

טענות המשיבה: לטענת המשיבה, אין קשר בין ניסיונות הוצאת היתר בנייה בדיעבד, לעבודות שבוצעו ללא היתר לבין הליכי האכיפה, בגין אותה בנייה ובודאי שאין לטעון כי היתנהלות הוועדה בהליכי ההכשרה יש בה כדי להקים טענות של הגנה מן הצדק.
...
בנסיבות האמורות, לא מצאתי להיעתר לבקשה להורות על ביטול כתב האישום כנגד המבקש 2.
סוף דבר: סיכומו של עניין הבקשה למחיקת כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק נדחית.
עוד אני דוחה את הבקשה להורות על תיקון כתב האישום ו/או מחיקת המבקש 2 מכתב האישום.

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מקומיות (תו"ב) שהוגש בשנת 2017 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לכך יש להוסיף כי מהראיות שהגיש הנאשם 1 עולה שלאחר שהוא רכש את המבנה והתברר לו שלא קיים היתר (בעקבות הגשת כתב אישום נגדו בשנת 2008 (ת/1) אשר נמחק בסופו של דבר בשל כך שהמבנה טרם נרשם על שמו) הוא הגיע להסכם פשרה עם הבעלים הקודמים לפיו יפעל האחרון להוצאת היתר בנייה בדיעבד למבנה.
...
אמנם בהמשך טען כי הכוונה לכל העסק הקיים כיום (בעמ' 35) ואולם בשים לב למכלול הנסיבות אינני מקבל כמהימנה את הטענה שהוצג בפני הנאשמים 2,3 היתר למבנה בו עסקינן.
טיעון זה אין בידי לקבל.
סיכומו של דבר שאני מרשיע את כל הנאשמים בעבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו