הוצאות קנאביס רפואי בגין תאונת דרכים ופיברומיאלגיה

אין מחלוקת בשאלת האחריות, והצדדים חלוקים בשאלת הנזק שיש לפסוק לתובעת בגין תאונת הדרכים שבעניינה חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975.

עד סוף שנת 2012 פרופ' פרס מעריך את נכותה של המערערת בשיעור של 20% לפי ס' 35(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי – "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה הכללי". אשר לתלותה של התובעת בסם הקנביס, אשר אותו החלה ליטול כשקיבלה רישיון לשימוש בקנביס רפואי בשנת 2012, וזאת עקב הכאבים הקשורים לפיברומיאלגיה, פרופ' פרס מציין בחוות דעתו כי מחד גיסא, תסמיני הפיברומיאלגיה של התובעת התמתנו בעקבות נטילת סם הקנביס, מאידך גיסא, התפתחה אצל התובעת נכות נוספת עקב תופעות ותוצאות השמוש בסם הקנביס.

אמנם הדברים נאמרו בהקשר של גריעה מכושר ההישתכרות של נפגע בתאונות דרכים, אך הדברים יפים גם ביחס לתקופה זו. השווה לדוגמא גם - ת"א (מחוזי, חיפה) 405/04 מ.א. נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח (21/9/09) פסק דינו של כב' השופט עמית לגבי מי שנקבעה לגביו 100% נכות רפואית, כאשר כבוד השופט ראה להעמידה על 80% נכות בלבד; ראה גם בע"א 3510/11 ‏ ‏ מלונות מוריה פלזה טבריה בע"מ נ' ולרי טקצ'נקו (14.2.2013); ועוד).

הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה ומשכך כל הוצאותיה מכוסות על ידי קופות החולים והמל"ל. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, אני סבורה שהתובעת לא זכאית לסכום הפצוי הגבוה הנידרש על ידה, בין היתר, בשל הודאתה של התובעת כי פנתה חלקית להחזרים למל"ל, ואף קיבלה החזרים חלקיים שלא יכולה היתה לספר כמה ומתי והאם ההחזרים המצורפים לתצהירה (שהם רק עד 23.3.2011 ומ- 29.9.09, ורק 6 במספר) הם היחידים אותם קיבלה.

...

איני מקבלת את עדותה של התובעת בתצהירה כי עשתה מאמץ רב לשוב לעבודה, במיוחד לא אל מול האסמכתאות המעטות שצרפה, קרי תלוש מדנאל על 10 ימים בחודש, וראיון עבודה בחברת אלקטרוניקה מ- 9.4.13.

הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה ומשכך כל הוצאותיה מכוסות על ידי קופות החולים והמל"ל. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, אני סבורה שהתובעת לא זכאית לסכום הפיצוי הגבוה הנדרש על ידה, בין היתר, בשל הודאתה של התובעת כי פנתה חלקית להחזרים למל"ל, ואף קיבלה החזרים חלקיים שלא יכולה היתה לספר כמה ומתי והאם ההחזרים המצורפים לתצהירה (שהם רק עד 23.3.2011 ומ- 29.9.09, ורק 6 במספר) הם היחידים אותם קיבלה.

סוף דבר על הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 374,288 ₪.

ד"ר נורמן מצא כי לתובעת לא נותרה בעיה אורתופדית עקב התאונה, אך גם לדעתו מדובר ב-PTSD וייתכן פיברומיאלגיה.

דיון והכרעה בקשה לתשלום תכוף בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפלת"ד") ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) התשמ"ט-1989 (להלן "תקנות ת"ת") - במסגרת תשלום תכוף רשאי הנפגע לקבל הוצאות שהוציא לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות אישפוז; וכן תשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק את צרכי ריפויו, סיעודו, כמו גם את צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו או את צרכי מחייתם של התלויים בו עד קבלת פסק דין.

הומצא תעוד בדבר הוצאות חודשיות לצרכי ריפוי, ובכלל זה טיפולים ותרופות (לרבות קאנביס רפואי אשר ביחס אליו די בשלב זה בקשר לכאורי נוכח התוויית הרופאים).

...

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 45,000 ₪, בצירוץ שכ"ט עו"ד על פי חוק הפלת"ד. התובעת תודיע תוך 20 יום מהיום האם הצדדים הגיעו להסכמה בדבר זהות המומחים, שאם לא כן תקבע זהותם לפי שיקול דעת בית המשפט.

לכן בפרק דיון ומסקנות כתבה המומחית כך (עמ' 11 לחוות הדעת): "לפי הרישומים הרפואיים, לפי המעקב האורתופדי והנוירולוגי הממושך עולה שבמשך השנים הכאבים אשר סבלה טרם התאונה הנדונה המשיכו באותה עוצמה: כאבי צואר, כאבי גב, כאבים בכתף שמאל, כאבים במפרקים. הכאבים בצלעות ובגב הדורסלי הקשורים לתאונה השנייה פחתו עם הזמן, אך נשארה רגישות מסוימת. תיסמונת הפיברומיאלגיה (שאובחנה כשנה לפני התאונה מ 2013) מאופיינת בכאבים כרוניים מפושטים בשרירים ובמפרקים עם הפרעות שינה ועייפות, והיא הגורם המשמעותי להמשך הכאבים." יחד עם זאת, בסיפא לחוות דעתה, קבעה המומחית בתחום הכאב כי התובעת סבלה מכאבים כרוניים מפושטים עוד לפני התאונה ולכן "קשה להעריך את הקשר בין המשך הכאבים בעקבות התאונה הנדונה. הנכות חופפת לנכות האורתופדית." כמו כן, העניקה המומחית נכות זמנית הקשורה בתאונה בשיעור 100% למשך חודש וחצי ובשעור 20% למשך שלושה חודשים.

בית משפט העליון עסק בשאלה האם להכיר לנפגע תאונת דרכים – הסובל מנכות קשה – בהוצאות שירותי מין כראש נזק ממוני.

לכן במקרה זה יש לאשר פסיקת הוצאות בעד רכישת קנביס רפואי ולו באופן חלקי, הקשור בתאונה.

...

באשר לנטל הראיה אני סבור כי צד צריך להוכיח את הטענה שמשרתת את עניינו.

לכן נראה כי הממוצע החודשי הוא קרוב יותר לסכום בו נקב ב"כ התובעת ועל כן אני סבור שהממוצע החודשי הוא 390 ₪.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 184,525 ₪.

העובדות אינן שנויות במחלוקת, ואלה הן – א. תאונת הדרכים מיום 27.5.20 הוכרה על ידי הנתבע כתאונה בעבודה.

ביום 8.2.21 הודיע הנתבע כי הכיר בפגיעה מיום 27.5.20 כתאונת עבודה וכי הפגימות שהוכרו הן: · חבלת ראש קשה · דמם מוחי פרונטאלי וסוב-ארכפיאידי מימין וכן דמם סוב-דורלי בטנטוריום דו"צ · חזה אוויר · שברי צלעות 5-6 משמאל · חבלת פנים · שבר בלסת תחתונה מנדיבולה ושברי שיניים · שפשופים בידיים, כתף וגב מימין וברגליים · חבלת ריאה ימנית · שבר עצם השכמה (סקפולה) · שבר פתוח בעצם הפיקה · שבר בבסיס הגולגולת בקונדיל אוקסיסטלי הימני ביום 19.5.21 פנה ב"כ התובע לפקיד התביעות והפנה את תשומת לבו לכך שעל פי סיכום האישפוז מבי"ח לוינשטיין סובל התובע מקשיי שינה וחרדה והומלץ על טפול שקומי וכן טופל על ידי רופא מומחה בתחום רפואת הכאב והומלץ על שימוש בקנביס רפואי.

ביום 13.3.22 הודיע הנתבע כי יסכים להשיב את עניינו של התובע לועדה הרפואית אשר תיבחן את תיסמונת הכאב שאינה פיברומיאלגיה.

דהיינו לועדה הרפואית הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה שהוכרה וכן את דרגת הנכות הרפואית בעטיה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

...

המסקנה הינה כי במקרה שפקיד התביעות לא דחה במפורש את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לליקוי הרפואי אז עומדים בפני המבוטח שני מסלולים שונים, הן בדרך של ועדה רפואית והן בדרך של פנייה לבית הדין בתביעה להכרה בליקוי הנוסף שלא הוכר, אלא שעליו לבחור את המסלול בו ילך.

נדחית טענת הנתבע לפיה לאחר תום תקופת אי הכושר הסמכות לדון בפגיעה חדשה לעניין הקשר הסיבתי מסור לוועדה הרפואית.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

בשל התאונה טופל המבקש, בין היתר, במרפאת כאב, וניתנה איבחנה של תיסמונת כאב כרוני (CHRONIC PAIN SYNDROME) וכאבי צואר (CERVICALGIA) כמו כן, ניתן לו רישיון לשימוש בקנביס רפואי בגין כאביו, ואף ניתנה איבחנה של שימוש כרוני בקנביס CANNABIS USE CHRONIC); ראו סיכומי ביקור במרפאת כאב נספח 1 לבקשה למינוי מומחה ורישיונות קנביס, נספח 2 לבקשה למינוי מומחה).

המומחית הגישה חוות דעת לבית המשפט, במסגרתה קבעה כי המבקש סובל מפיברומיאלגיה בגינה נגרמה לו נכות בשיעור של 10% לצמיתות.

כך נפסק בעיניין רע"א 1138/12 איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.4.12)- " גם אם המומחה חרג בשוגג ובתום לב מהוראות החוק ומהנחיות בית המשפט, לא ימהר בית המשפט לפסול את חוות דעתו כשניתן להסיר את הפגמים בעזרת הוראה מתונה יותר (להרחבה ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 690 (מהדורה רביעית – תשע"ט))." בנידון, החלטת בית משפט קמא מיום 8.8.21, כאמור, ברורה ואינה נידרשת לפרשנות ולפיה על המומחה לחוות דעתו "אך ורק לשם היתייחסות לטענת התובע בדבר הצורך בשימוש בקנביס רפואי". בהמשך, בהחלטת בית משפט קמא מיום 27.7.22 במסגרתה הוחלף המינוי והוחלט על מינויה של פרופ' אלקיים, צויין בהחלטה מפורשות כי "יתר פרטי המינוי - בעינם" היינו אותם גדר מינוי שנקבעו בהחלטה מיום 8.8.21.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

...

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי כלל המידע והמסמכים הרפואיים בדבר כאביו של המבקש לרבות השימוש לו הוא נדרש בקאנביס עמדו בפני הוועדות והדבר אף צוין בפרוטוקולים, משכך ובהתאם לפסיקה אין למנות מומחה במצב זה. החלטת בית משפט קמא מיום 8.8.21 בהחלטתו מיום 8.8.21 נעתר בית המשפט לבקשה באופן חלקי, ובלשונו – " אכן בפני ועדות המל"ל עמד המידע ותלונות התובע בדבר הצורך בשימוש בקנאביס רפואי ואולם לא ניתנה לכך התייחסות של אף אחת מועדות המל"ל. בנסיבות אלו אין מנוס ממינוי מומחה בתחום רפואת הכאב אך ורק לשם התייחסות לטענת התובע בדבר הצורך בשימוש בקנאביס רפואי. הנני ממנה את ד"ר ליאור דיין ..." (הדגשה שלי – צ.ו).

בהחלטה נוספת מיום 27.7.22, שניתנה אגב בקשת הצדדים במסגרתה הסכימו על החלפת זהות המומחה ומינוי המומחית פרופ' אלקיים, קבע בית משפט קמא כך- " לנוכח השיהוי מורה על ביטול המינוי. הנני מורה על מינוי פרופ' אורי אלקיים. יתר פרטי המינוי - בעינם" (הדגשה שלי- צ.ו).

למעשה, יוצא אפוא שהמומחית לא חרגה מסמכותה.

סוף דבר הבקשה נדחית.