הוצאות מתעקש על זרם חינוך

המחלוקות ניתוח טענות וראיות הצדדים מביא למסקנה, שאלו הן המחלוקות הטעונות הכרעה בפס"ד זה: מחלוקת בשאלה, האם יש בעצם העובדה, לפיה מבוטחת התובעת שילמה לנתבעת עפ"י דרישתה סך של 57,840 ₪ (בגין הוצאות תיקון ניזקי הארוע הנידון), כדי לשלול את זכות התיחלוף של התובעת או כדי לקבוע כי לא היתקיים תנאי הכרחי להתגבשות זכות התיחלוף שעניינו בקיום זכות של המבוטחת כלפי הנתבעת לפצוי בגין ארוע השריפה.

מיסמך הנושא תאריך 18.1.15 והכתוב על נייר מסמכים של קריית החינוך גבעת ושינגטון, מבוטחת התובעת (מוצג נ/2).

אני כמובן ער לכך שגם התובעת יכולה הייתה להזמינם לעדות ושהיא נימנעה מכך, אך נפקות הדברים נקבעת לפי זהות הנושא בנטל ההוכחה הרלוואנטי, ולכן עובדת אי העדת אותם גורמים פועלת בסופו של יום לחובת הנתבעת, ולא לחובת התובעת; שנית, הדעת נותנת כי למבוטחת של התובעת לא הייתה ברירה אלא לקבל את התכתיב של הנתבעת, בדבר ההחלפה המהירה של הארון ובדבר תשלום עלות החלפתו (שהרי חידוש זרם החשמל למיתקני המבוטחת היה תלוי בכך).

...

המחלוקות ניתוח טענות וראיות הצדדים מביא למסקנה, שאלו הן המחלוקות הטעונות הכרעה בפס"ד זה: מחלוקת בשאלה, האם יש בעצם העובדה, לפיה מבוטחת התובעת שילמה לנתבעת עפ"י דרישתה סך של 57,840 ₪ (בגין הוצאות תיקון נזקי האירוע הנדון), כדי לשלול את זכות התחלוף של התובעת או כדי לקבוע כי לא התקיים תנאי הכרחי להתגבשות זכות התחלוף שעניינו בקיום זכות של המבוטחת כלפי הנתבעת לפיצוי בגין אירוע השריפה.

ובאשר לתשלום עלותו, כאן טוענת הנתבעת שעלה בידיה לשכנע את אנשי המבוטחת כי המבוטחת היא שאחראית לשריפה ולכן על המבוטחת לשאת בעלות החלפת הארון, אך הדברים לא מוכחים ולא משכנעים: לא הובאו לעדות אנשי המבוטחת שעמם נוהלו המגעים, ספק רב אם ניתן היה להגיע למסקנה מקצועית רצינית לגבי סיבת השריפה בזמן הקצר מאוד שבו נדרשה החלפת הארון, וספק רב אם הנתבעת ספרה למבוטחת כי היא אחראית עפ"י דין (אמות המידה) לתקינות השנאי שנשרף (מאחר שהנתבעת לא התייחסה לכך גם בבית המשפט ניתן להניח שהיא לא עשתה זאת גם במגעיה מול המבוטחת).

מעבר לכך, השמאי עזרא העיד (בתשובה לשאלה בחקירתו הנגדית) כי הוא פנה למבוטחת לברר מדוע שילמה לנתבעת, והמבוטחת השיבה לו "שמדובר בחיוב של חברת חשמל ועליהם לשלמו אחרת ישלמו קנסות ופיגורים" (ראו שורות 14-13 בעמ' 15 לפרוטוקול), ודברים אלו שלא נסתרו ומדברים בעד עצמם, למעשה, גם במסמך שהנתבעת הציגה כראיה חשובה מטעמה (מוצג נ/2) רשום כי "חברת החשמל החליטה שהם מחליפים את תא המדידה ומחייבים אותנו בעלויות..." משמע מדובר לכאורה בהחלטה של חברת החשמל ולא בהסכם בין המבוטחת לבין הנתבעת שהינו תוצר של נטילת אחריות מלאה ומוסכמת ע"י המבוטחת; ושלישית, יתכן (אני קובע זאת כאפשרות בלבד מאחר ששני הצדדים לא התייחסו לכך) שהנתבעת פעלה תחת ההנחה כי היא פטורה מחבות והמבוטחת חייבת בתשלום החלפת הארון, על יסוד סעיף 48(ג)(1) לאמות המידה, שפוטר את הנתבעת מלפצות את הצרכן (המבוטחת) באירוע של "תקלה במיתקן הפרטי של הצרכן". אך על פניו איני סבור שניתן לעגן את עמדתה הכללית של הנתבעת בסעיף זה מתוך אמות המידה, מאחר שהביטוי "מיתקן פרטי" ממש אינו ברור בנסיבות: ההגדרות שבספר אמות המידה מפנות להגדרת "מיתקן חשמל" שבסעיף 2 לחוק משק החשמל, וההגדרה שבחוק כוללת רכיבים וציוד רבים, כך שבהחלט ניתן לומר שהשנאי שנשרף הוא לא מיתקן חשמל פרטי של המבוטחת אלא מיתקן חשמל של הנתבעת.

אשר על כן, אני קובע כי הוכח הנזק הנתבע בסך 57,840 ₪ שעניינו המחיר ששילמה המבוטחת לנתבעת בגין החלפת הארון.

גם בהיבט הנורולוגי שגתה הועדה בכך שלא התייחסה לתלונות המערערת על זרמים ביד, בעיקר בלילות, ותחת זאת כתבה שהמערערת לא מסרה על היפואסטזיה (תחושה מופחתת) אלא שהמערערת התלוננה על זרמים ולא על תחושה מופחתת.

מנגד, פריקת הכתף השנייה נעשתה תוך כדי משחק כדורגל והמערערת בחרה לה כמקצוע – מורה לחינוך גופני ומחול.

בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

...

שימוש בסעיף 11 (ג) לתקנות הנכים – ב"כ המערערת טענה בעת הדיון כי יש לקבל את הערעור גם מן הטעם שהוועדה לא ציינה שהנכות נקבעה תוך עשיית שימוש בסמכותה שבסעיף 11 (ג) לתקנות.

סוף דבר ראיתי לקבל את הערעור רק בנקודה אחת הנוגעת לתלונה על זרמים לידיים.

טענת האפליה בין תלמידי החינוך הממלכתי-דתי ליתר המגזרים אף היא נדחתה, משום שהעותר לא הראה מדוע ההבדלים בתכני הלימוד מהוים הבחנה בלתי-מוצדקת, שפוגעת בתלמידי הזרם הממלכתי-דתי.

העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ו (‏29.6.2016).

...

המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות, הן על הסף והן לגופה.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

לא מצאנו עילה להתערבות במדיניות משרד החינוך גם ביתר הנושאים המועלים בעתירה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

חלק מהדס"ל זרם במורד אפיק נחל צין וחלקו הותז במעלה הנחל ועל הגבעות שסביב לו. הדס"ל זרם בעוצמה מהצנור עד השעה 8:15, אז סגר אריה עמיר [נאשם 6, מי שהיה מפקח פרוייקט שפוץ הצנור בשמה של חברת קצא"א] את המגוף הקרוב, והמשיך לזרום מהצנור בעצמה נמוכה יותר עד סמוך לשעה 13:30.

הנהג סבר כי מדובר בסיכון אך הפקח היתעקש ואף עלה על הבאגר בכדי לוודא שנעשה כן. הנהג שעשה כן פגע כתוצאה מכך בצנור ודס"ל החל לזרום באיזור.

על הנאשם 14 המליץ שירות המבחן להשית צו של"צ בהקף 120 שעות, שיהווה עונש חינוכי שיש בו להקטין את הסיכון לבצוע עבירות נוספות בעתיד.

כתוצאה מהמתואר באישום השני פרצו מהצנור כמה מאות מ"ק של דס"ל, במהלך עבודות השקום הוצאה מהאיזור כ- 7,200 טון קרקע מזוהמת.

...

סבורתני כי במקרה דנן, בחינת חומרת העבירה בנסיבותיה מובילה למסקנה כי אין לבטל את הרשעת הנאשמים בדין.

לטעמי, העובדה שנושאי המשרה בהם עסקינן – ובכללם המנכ"לים בתיק הנוכחי – עוסקים גם כיום בתחומים משיקים לתחום עיסוקם במועד ביצוע העבירות, מחייבת דווקא את המסקנה בדבר הרשעה, ולא ההיפך, כפי שהם טוענים.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת: קנס בסך 600,000 ₪.

השינוי בנסיבות שהניע את בית המשפט להגדיל הסכום נבע מכך שהאשה והבנות נאלצו לעזוב את דירת בני המשפחה, ועקב זאת עליהן לשאת בהוצאות מדור, מיסים, גז, חשמל, ועד בית, וטלפון.

אומר בית המשפט המחוזי: "העובדה ששני ההורים מלמדים במוסדות חינוך המשתייכות לזרם הציוני הדתי יש בה כשלעצמה ללמד על השקפותיהם ואורח חייהם. ולמעשה המחלוקת בין הצדדים בשאלת החינוך לא נראית לי מהותית, אלא נראה לי שהמדובר בהתעקשות סתמית של האב שמנסה בכל דרך אפשרית לסכל ולחבל בדרך לחיים שלווים של האם והבנות". הערעור נסב על השינוי בשיעור המזונות תוך שימת דגש על הטענות בדבר תחולת שינוי מהותי בנסיבות ושל חוסר יכולתו של האב לעמוד בסכום שחוייב בו. כן נטען כי בית המשפט המחוזי היה נטול סמכות לידון בעיניין המשמורת והחינוך כי נושא זה היה בתחומו של בית הדין הרבני שאף הכריע בו. לא ראיתי מקום להתערבותו של בית המשפט הזה בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

...

אומר בית המשפט המחוזי: "העובדה ששני ההורים מלמדים במוסדות חינוך המשתייכות לזרם הציוני הדתי יש בה כשלעצמה ללמד על השקפותיהם ואורח חייהם. ולמעשה המחלוקת בין הצדדים בשאלת החינוך לא נראית לי מהותית, אלא נראה לי שהמדובר בהתעקשות סתמית של האב שמנסה בכל דרך אפשרית לסכל ולחבל בדרך לחיים שלווים של האם והבנות". העירעור נסב על השינוי בשיעור המזונות תוך שימת דגש על הטענות בדבר תחולת שינוי מהותי בנסיבות ושל חוסר יכולתו של האב לעמוד בסכום שחוייב בו. כן נטען כי בית המשפט המחוזי היה נטול סמכות לדון בעניין המשמורת והחינוך כי נושא זה היה בתחומו של בית הדין הרבני שאף הכריע בו. לא ראיתי מקום להתערבותו של בית המשפט הזה בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

מקובלת עלי המסקנה כי חל שינוי מהותי בנסיבות עקב האילוצים שחייבו את האם והבנות לעזוב את הבית ולעבור למדור נפרד; כן מקובלת עלי המסקנה כי יכולת ההשתכרות של המערער מאפשרת לו לעמוד בחובותיו כפי שנקצבו עתה מחדש על ידי בית המשפט המחוזי.