המבקש טען בסיכומיו, בעקרי הדברים, כי המשיב, באמצעות בא כוחו, הגיש בקשה למתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, מבלי שחשף בפני בית המשפט כי חלק ניכר מיתרת החוב ניפרעה על ידי המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל, וכי המשיב הגדיל את יתרת החוב בחשבונו של המבקש אצלו בהוצאות (1,424 ₪) ושכר הטירחה (6,634 ₪) שנפסקו במסגרת פסק הדין שניתן בהליך זה. עוד נטען שכאשר המבקש ביקש מכב' רשמת ההוצאה לפועל להפחית את החיובים הנ"ל מיתרת החוב בחשבון הבנק, טען בא כוח המשיב כי חיובים אלה לא נכללו במסגרת חשבונו של המבקש אצל המשיב, חרף האמור בתדפיסי החשבון.
דוגמא אחרת, נוגעת לאותם מקרים שבהם נקט התובע- הזוכה בהליכים מקבילים, על מנת לגבות חוב כספי, באמצעות הגשת תביעה בבית המשפט, ובד בבד (או בדרוג מסוים) באמצעות נקיטת הליכים בלישכת ההוצאה לפועל, באופן שיכול לגרום לחיובו של הנתבע- החייב, בהוצאות ושכר טירחת עו"ד, בכל אחד מההליכים.
...
בנסיבות העניין, סבורני שאין מקום להתערב בהוצאות ובשכר הטרחה שנפסקו על המשיב בגדרו של הליך זה.
עם זאת, סבורני שנפל פגם של ממש בהתנהלותו הדיונית של המשיב, באשר לאופן הגשת התביעה, והבקשה למתן פסק דין במעמד צד אחד.
סבורני שהיה על המשיב להודיע לבית המשפט על פירעון חלק מיתרת החוב, ולהגיש את הבקשה למתן פסק דין לגבי יתרת החוב בלבד, והתנהלותו בעניין זה אינה מתיישבת עם החובה לנהוג בתום לב דיוני.
חרף האמור לעיל, וגם אם הבקשה למתן פסק דין הייתה מוגשת על יתרת החוב, לאחר פירעון חלק מהחוב בתיק ההוצאה לפועל, הרי שסבורני שהיה מקום לפסוק את שכר טרחתו של בא כוח המשיב, בשים לב לנסיבות הנוגעות להגשת התביעה במועד שהוגשה, והצורך בנקיטת הליכים להוצאת צווי עיקול, בגדרו של הליך זה, ולא מן הנמנע שהיה מקום להעמיד את שכר טרחתו על פי סכום התביעה המקורי.
