הוצאות חינוך ילדים בתלמוד תורה: תביעת אם לחיוב האב

  וביאר בשו"ת חוט המשולש חלק ג סימן י: וכן מצאתי בתוספתא דנדה חייבת אישה בטיפול בנה כ"ד חודש ושם לא מיירי כלל בשיעבודא דבעל אלא בשיעבודא דידה, עכ"ל.  והוא דבר מובן, כי גידול הילדים והטיפול בהם הנו תפקיד בסיסי של האם, וכתיב ה"התשכח אישה עולה מרחם בן בטנה"(ישעיה מט), ואף שהאם פטורה מללמד בנה תורה, מחויבת בחינוכו לא פחות מאביו וכן בשאר האחריות על ילדיה כפי שמובא בכתובות מט "יארוד ילדה ואבני מתא שדיא?" ופשיטא דמיירי על האם ומינה ילפי התם נמי לאב[footnoteRef:5].

קיי"ל דחובה על האב ללמד את בנו תורה, כמבואר בתלמוד בבלי במסכת קידושין (דף כט עמוד א): "האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה [...]" בתלמוד (מסכת קידושין שם עמוד ב) מבואר שמקור החיוב האמור נלמד מהפסוק "ולמדתם אותם את בניכם": "ללמדו תורה מנלן? דכתיב: ולמדתם אותם את בניכם." כך נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דיעה הילכות תלמוד תורה סימן רמה סעיף א): "מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה. " מבואר שם שהחיוב ללמד בנו תורה חל על האב ולא על האם.

ועיין שורת הדין כרך טו עמוד ריד – רכט שם האריך הגאון הרב שלמה שפירא שליט"א בענין זה, ואחר שהוכיח שהאם אינה חייבת ללמד בנה אומנות הביא שיטות לכאן ולכאן אם חייב האב ללמד בתו אומנות דאיתקש לדין להשיאו אשה או שאינו חייב דאיתקש ללימוד תורה, הביא דברי הירושלמי ותלה בו את שיטת הרמב"ם וסיים וכתב אף ביחס ללימוד אומנות לבנו, וז"ל: עכ"פ יהא ביאור דברי הרמב"ם מה שיהא, הלא הרמב"ם, הטור והשו"ע השמיטו סוגיית הגמ' שחובה על האב ללמד בנו אומנות, ועל כרחך שסברו שאין זה חיוב גמור, ומשכך ודאי שאין אפשרות לחייב אב ללמד בנו אומנות, וק"ו שאין להוציא ממנו ממון לצורך זה. ובפרט למה שהסברנו לעיל שיש לומר שהחיוב הוא רק לבנו ולא לבתו, ולכן אין לקבל תביעת האם לחייב האב בהישתתפות הוצאות לימוד הספרות של הבת.

...

 אנו סבורים כי מדיניות הפסיקה אותה אנו מציעים, מדיניות המחייבת את העלויות הריאליות של הוצאות הילדים, בהתאם למקובל בחברה הישראלית ובהתאם לרמת החיים הנמדדת ומשוקפת במימצאי גופי הכלכלה שהבאנו, נאמנה למסורת הפסיקה המקובלת מדורי דורות, ואילו מדיניות הפסיקה שמציע ביה"ד הגדול, היא זו הנוטה מהפסיקה המקובלת ומתאימה לנוהג שהתקבל בבתי המשפט האזרחיים.

אנו סבורים להלכה שאין לחייב אב במזונות ילדיו מעבר למזונות המינימום הכרחיים לקיום הילד וכפי עני שבישראל, ואפילו הינו עשיר, ובפרט שהמע"ה. נעיר כי גם לסוברים שיש לחייב כבינוני, היינו כפי החציון[footnoteRef:7] ולא כפי הממוצע! [7: חציון = גובה השכר שמחצית מהשכירים בישראל משתכרים פחות ממנו ומחצית מהשכירים משתכרים יותר ממנו, לעומת השכר הממוצע שאיננו משקף את השכיר הבינוני.

ראשית נציין כי אכן כיום מחייבים עד גיל 18, אך, סבורני, שדיין הפוסק שהחיוב הינו רק עד גיל 15, הרי שסברא זו יסודה מוצק וכך נהגו רבים מהדיינים עד לאחרונה.

בפני בית הדין תביעת האם להגדלת מזונות, לקציבת מחצית ההוצאות החריגות ולחיוב האב בהוצאות בר המצווה של הבן שהגיע לאחרונה לגיל מצוות.

בתאריך י"ד טבת תשע"ה (5.1.2015) ניתן פסק דין בדעת רוב בעיניין מזונות הילדים כדלקמן: "לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ התובעת, ולאחר העיון בסיכומי ב"כ התובעת, ומאחר ולא נימצאו הוכחות לטענת ב"כ האישה, שהכנסותיו של הנתבע הם מעבר למה שהוצג בפנינו ע"י הנתבע, שכלל תלושי שכר של החודשים האחרונים, ביה"ד, בדעת רוב, מחייב את האב במזונות ארבעת ילדיו [...] סך 4,000 ₪ שישולמו לתובעת מידי חודש, וזאת החל מתאריך 26.11.14 שבו הסתיימו המזונות הזמניים. ביה"ד מבהיר שגובה המזונות הנ"ל, הנו על בסיס הנחת היסוד, שהכנסותיו של האב הם כפי שהוצג בפני ביה"ד. במידה ויוכח ע"י התובעת שהכנסותיו גבוהים יותר תהא רשאית התובעת להגיש בקשה להגדלת מזונות בכל עת." בהמשך לפסק דין זה ניתנה על ידי בית הדין הבהרה שסכום המזונות צמוד למדד המחירים לצרכן, ובנוסף יישא האב במחצית הוצאות רפואיות חריגות ומחצית הוצאות חינוך חריגות, כמקובל.

בעיניין ההוצאות החריגות טוען האב כי הוצאות התלמוד תורה כלולים במזונות.

סך זה כולל כל הוצאות הילדים וצמוד למדד מיום 26.11.2014 הנקוב בפסק הדין למזונות הנ"ל שניתן ביום י"ד טבת תשע"ה. בית הדין מבהיר שסכום זה הנו נמוך ואינו עונה על מלוא צרכי הילדים, אולם לאב בת נוספת ולמחייתו נותר בידיו סכום שגם הוא נמוך מאוד, ולכן לעת עתה לא ניתן לחייבו יתר על סכום זה. החיוב בהוצאות בר מצוה צודק האב בטענתו כי האם לא הביאה כל אסמכתא לדבריה, וכללה גם הוצאות שבת חתן שנעשתה בביתה שלה, וכן סעיף שונות שאינו ברור.

...

על רקע האמור הבקשה להגדלת מזונות נדחית.

מסקנה האב ישלם למזונות סך של 1,250 ₪ לכל ילד.

מסעיפים אלה עולה שהאם אכן התחייבה לא לבקש להגדיל את חיוב המזונות, ואף התחייבה לשפות את האב אם יחויב בחיובי מזונות נוספים.

אמנם מאחר שהוכח שחיוב שכר תלמוד תורה אינו חיוב של מזונות אלא חיוב ישיר של האב למלמד ומאחר שלא פורט בהסכם עניין הוצאות חינוך הילדים, הרי שלא קיימת התחייבות של האם שלא לתבוע הוצאות תלמוד תורה.

...

סעד לאמור מדברי והתנהלות הבורר אלא שביום ט' באלול תשע"ה (28.05.15) פנה הבורר לבית הדין בבקשה דלקמן: "וכיון שנראה כי תועלת הדבר כי בית הדין הרבני את הדברים שהועלו בדיון מנקודת מבטו את העניין, וייתן את החלטתו בדברים שהועלו בדיון, ולכן הריני מעביר את הדברים לעיונו והחלטתו של בית הדין." הבורר מוסיף ומנמק את בקשתו: "החלטה זו אמורה להועיל להביא לסיום הוויכוחים בין הצדדים. וויכוחים אלו פוגעים בסופו של דבר בילדים המשותפים." דברי הבורר אינם מובנים לכאורה ואף סותרים את עצמם מיניה וביה, שהרי אם הוא מודיע שהחלטתו מיום כ"ח בסיוון תשע"ה (15.6.15) עומדת בעינה, נמצא אם כן שלא חזר בו מהחלטתו, כיוון שלא הוצגו שינויים בנתונים ובנסיבות כפי שהוא הדגיש בהחלטה וממילא אין גם כל עילה לערוך שינוי בהחלטה.

לאור כל האמור ומאחר שהתבאר שלאור כל הטענות והנתונים שהוצגו בפני הבורר, לא נמצאה עילה לשנות מהאמור בהסכם הגירושין ולהגדיל את חיובי האב לילדיו מעבר לאלה הקבועים בהסכם, ומשום כך פסק הבורר כי אין לחייב את האב בהגדלת דמי מזונות – אין גם מקום לקביעה כי בפסק הבורר אין התייחסות להוצאות שכר הלימוד בתלמוד תורה של הבנים, באופן ישיר.

על כן, לו הייתה מועלת הטענה להגדלת מזונות מהטעם שאין בהסכם התייחסות להוצאות שכר הלימוד בתלמוד תורה של הבנים, הייתה הטענה נדחית.

על כן יש לדחות את תביעת האישה להגדלת מזונות ותשלום שכר לימוד.

הבעל לדבריו הוא תלמיד חכם גדול ואף אביו אומר זאת, וחזרו על כך כמה פעמים וא"כ דבר זה אינו מובן, הכיצד יכול בעל המתיימר להיקרא תלמיד חכם לעגן כך אישה, לקלל רבנים ודיינים, להיות בטל מתפילות ולימוד תורה וזאת בשביל חמדת הממון ותאוות הבצע? אבי הבעל הוא אדם אמיד ואף על פי כן אינו רואה את טובת בנו או טובת נכדיו, וזאת משום חמדת הממון הכסף המעוורת את עיניו.

כמו כן בפני בית הדין מספר תביעות שהוגשו ע"י האישה ובית הדין נימנע מלדון בהם וזאת בכדי לא לפגוע במשא ומתן או לנסות לשכנע את הבעל שייתן גט לאישה, אך לעת עתה נשאר הבעל בעיקשות, משכך לא נותרה בררה בפני בית הדין אלא ליתן החלטה בבקשות האישה וב"כ. תביעת האישה להגדלת דמי מזונות הילדים בפסק הדין אשר ניתן ביום 22.3.2011 נקבע כי האב ישלם 3,200 ש''ח עבור מזונות הילדים (800 ש''ח עבור כל ילד), ובנוסף הוצאות חינוך ו־40% מעלות המדור.

לאחר העיון בית הדין לא נעתר בשלב זה לבקשת האישה וב"כ לתשלום ה־100,000 ש''ח, אם הבעל ימשיך לעגן את אישתו בית הדין ישקול וידון לחייב אותו אף בסכום זה. תביעת האישה לחייב את אבי האב הסב במזונות הילדים במקרה דידן האב אינו משלם מזונות הילדים, ומדובר בסב אמיד ומשפחה אמידה שיש ביכולתם לכלכל את עצמם בכבוד גדול וגם את האחרים.

יחד עם זאת, במצוות שהאב חייב לעשות לבנו, כגון לפדותו ולהשיאו אישה וללמדו אומנות, אין בני בנים בכלל בנים ראה אנציקלופדיה תלמודית שם. גם אבימלך מלך גרר, דאג לעתיד נכדיו, ולאחר שגמל חסד עם אברהם, כשהתיר לו לשבת בארצו הוא מבקש מאברהם: "השבעה לי באלקים הֵנה אם תִּשקר לי ולניני ולנכדי, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה" (בראשית כא, כג).

...

בית הדין נעתר ומורה להעביר לאשה בהתאם להחלטת בית הדין תל אביב מתאריך כד' באדר התשע"ב 18.3.2012 בסעיף 7 את הסכום 6,000 ש''ח מהחשבון המעוקל.

בית הדין לא נעתר בשלב זה לבקשת האשה וב"כ לתשלום ה־100,000 ש''ח. אם הבעל ימשיך לעגן את אשתו בית הדין ישקול וידון לחייב אותו אף בסכום זה. בית הדין מורה להוצאה לפועל לממש לאלתר את פסק דין זה ולגבות לטובת האשה את הכספים הנ"ל מהכספים שעוקלו בחשבון ע"ש [ש' כ'] בנק לאומי סניף [.

באשר לבקשה לחייב את הסב אבי האב במזונות בית הדין בשלב זה לא נעתר למבוקש.

נוכח הפסקת הסדרי השהות ומעבר הקטינות למשמורת מלאה של אימן, הגישה האם תביעה לפסיקת מזונותיהן ביום 13.11.19 (תלה"מ - 11- 19 ), במסגרתה עתרה למזונות זמניים כסעד דחוף ולאחר עיון בחומר שבפניי קבעתי בהחלטה מיום 04.12.19 כי על האב לשלם סך של 2,500 ₪ עבור מזונות הקטינות כולל הישתתפות במדור והוצאות מדור ובנוסף יישאו הצדדים בהוצאות החריגות של הבריאות והחינוך בדרך של מחצה על מחצה (להלן: "המזונות הזמניים עבור הקטינות").

אמנם צורפה קבלה אחת על דמי העשרה לתלמוד תורה אך למותר לציין כי דמי העשרה לתלמוד תורה אינם מהוים טפול ריגשי כלשהוא אלא בחירה המושתתת על תפיסת עולמו הדתי של האב ויכול היה באותה מידה לרשום את הבן לחוגי העשרה המסובסדים על ידי משרד החינוך ואין לחייב את האם בתשלום עבור בחירות האב שאינן חיוניות לקטין.

אני סבור כי הסכומים שנטענו על ידי שני הצדדים מופרזים ביחס לרמת החיים וההכנסה של הצדדים עצמם ולפיכך יש לאמוד את צרכי הקטינים בהתאם לחזקות המקובלות בפסיקה באשר לעלות צרכיו של ילד "סטנדרטי". שני הצדדים לא צרפו פירוט וקבלות בהם נראים חיובים על הוצאות צרכי הקטינים מלבד הקבלה שצירף האב על תלמוד תורה אשר כאמור לא נתקבלה, ועל כן אין בידי מידע מדויק להוצאות הקטינים ומשכך אין מנוס אלא לקבוע את הצרכים של הקטינים על פי אומדנה.

...

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה כי האב אינו נושא בעלויות מדור כלל, שכן הוא רכש את חלקה של האישה בדירה ללא נטילת משכנתא (את ההלוואות מבני המשפחה אפילו האב עצמו אינו טוען כי הוא משלם בפועל) – מהאמור אני סבור כי יש להוסיף על החיוב את חלקו של האב בהשתתפות דמי המדור וזאת בנוסף לעלויות אחזקת המדור, קרי הוצאות חשמל, מים ואינטרנט (להלן: "דמי השימוש במדור").

הוצאות הקטין עומדות על סך של 1,600 סוף דבר ₪ האב ישלם לאם, בגין מזונות הקטינות סך של 3,350 ש"ח, מדי חודש (סך של 1,600 עבור הקטינה **** סך של 1,750 ₪ עבור הקטינה*****) והאם תשלם לאב, בגין מזונות הקטין ***** סך של 1,600 ₪ (להלן: "דמי המזונות").

הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של הצדדים במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהצדדים ימצו כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.