להלן רשימת הפלוגתות בהן עלינו להכריע-
מה היתה תקופת העסקתה של התובעת 1?
מה היה תפקידה והקף משרתה של התובעת 1?
האם היתקיימו יחסי עובד - מעסיק בין התובעות לעירייה? וכפועל יוצא מהכרעתנו בשאלה זו יש לבחון-
מה היה שכרן הקובע של התובעות לצורך חישוב זכויותיהן?
האם זכאיות התובעות לזכויות הנתבעות על ידן- דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן הישתלמות דמי נסיעות ו/או אחזקת רכב, תשלום שיחות טלפון להחזר הוצאות ותשלומי ביטוח לאומי לפצויי פיטורים ולפיצויי בגין אי מתן הודעה לעובד ואי מתן תלושי שכר.
סעיף 32 לדרוג העובדים הסוצאליים שכותרתו "החזר הוצאות רכב וטלפון" קובע:
הפניות: לענין החזר בעבור שיחות טלפון לעובדים סוצאליים בשירות המדינה, ראה בסעיף 25.625 לתקשי"ר. לענין הזכאות לעובדים ברשויות המקומיות, ראה סעיף 26.923 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, בפרק 12.1.8 לקובץ לעיל.
...
בנסיבות אלו והואיל וביה"ד כבר שוקד על הכנת פסה"ד, בתיק ישן זה, אינני נעתרת לבקשת הנתבעת.
ומכיוון ששוכנענו גם בגרסתה של התובעת 2 לסיבות שעמדו בבסיס החלטתה להתפטר, ומצאנו, כפי שפורט בהרחבה לעיל, כי אכן הנתבעת הפרה זכויותיה, ולא שילמה שכרה בהתאם לותק ולדרגה המתאימה וחרף דרישותיה החוזרות ונשנות בנדון וחרף מכתב ההתראה מיום 01.04.14 בו התריעה שבמידה ולא יתוקן היא תתפטר והואיל והוכח לפנינו כי התובעות עזבו את עבודתן מהסיבות שפורטו במכתבי ההתפטרות שלהן, והנתבעת ממילא לא טענה אחרת (מסקנה זו נלמדת מהעובדות שהוכחו ופורטו בפרקים לעיל), התקיימו, נסיבות בהן אין לדרוש מהתובעות להמשיך לעבוד בנתבעת ולכן יש לראות בהתפטרותן כפיטורים על פי סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורים, ולפיכך הרי שהן זכאיות למלוא פיצויי פיטורים.
התובעות עתרו לתשלום תוספת פיצויי הלנת שכר ופיצויי פיטורים- לאחר ששקלנו את הדברים ובשל המחלוקת באשר לטיב יחסי הצדדים ומתוקף הסמכות הקנויה לנו החלטנו להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
לסיכום-
נוכח האמור לעיל, תביעת התובעות להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעסיק בינן לבין הנתבעת מתקבלת וכפועל יוצא מתקבלת, בחלק הארי, תביעתן לתשלום זכויותיו הסוציאליות הנובעות מהכרה זו, ובהתאם לכך הרינו מחייבים את הנתבעת -
לשלם לתובעת 1 את הסכומים כמפורט להלן:
סכום של 5,953.20 ₪ בגין דמי הבראה.
