אעיר כי באשר למקרה השני, לעניין הפרה של חובת מסירת המידע והמסמכים למבטחת במסגרת בירור חבותה, יש לומר כי הנתבעת 2 טענה באמצעות בא כוחה כי מאחר שהנתבע 1 לא העביר דוח נוכחות בעבודה במועד התאונה בנגוד לגירסתו בפני החוקרת הפרטית, לפיה יעביר דוח שכזה, אז יש לראות בכך אי שתוף פעולה של המבוטח, היא טענה קלושה.
בהתאם לכך, בטרם נשללת זכותו של מבוטח לתגמולים, יש לברר מה המניע העומד מאחורי הודעותיו הכוזבות, שכן ייתכנו מקרים בהם שיקול אחר, שאינו הונאת חברת ביטוח, עמד ביסוד ההודעות הכוזבות (למשל, מבוטח שמסר עובדה כוזבת לפיה היה נוכח במקום התאונה בעת התרחשותה, על מנת שלא לחשוף בפני אדם אחר שאינו קשור בתביעה הביטוחית את העובדה שבאותה עת שהה עם אדם אחר או במקום פלוני).
זאת, במנותק ממידת מעורבותם בה.
בשונה מההוראה שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח העוסקת במירמה בתביעה ביטוחית שנועדה להוציא כספים – בה דנתי בפרק הקודם, סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח לא עוסק בהכרח בכוונה להוציא כספים במירמה אלא בכוונה או בציפייה ברמת היסתברות של 'קרוב לוודאי' לגרימת התוצאה המזיקה, לצורך העניין לתאונה.
...
בהקשר זה אציין כי איני מקבל את ניסיונו של ב"כ התובעים להראות כי מקום שחוקר התאונות מטעם הנתבעת 2 לא מדד את הגבהים בין הרכבים הוא אינו יכול לקבוע כי פגיעות הפח שעל דופן השמאלית של רכב התובעים הן ממקורות שונים.
עם זאת, אני סבור כי יש בראיות שהובאו על ידי הנתבעת 2 כדי להעלות תהיות וסימני שאלה רבים שהתובעים לא ידעו לתת עליהם מענה, עד כדי הפרכת ראיות התובעים.
סוף דבר
התביעה והודעת צד ג' נידחות.
