עיקר טענתה של התובעת היא שהנתבעים (קופת החולים, הרופא המטפל, טיפת חלב) לא נתנו לה הסברים נאותים לגבי בדיקת מי-השפיר והצ'יפ הגנטי – לרבות לגבי המועד האחרון שבו ניתן לבצע את הבדיקה ללא התוויה רפואית – ובכך מנעו את איתור התיסמונת מבעוד מועד, ואת הפסקת ההיריון.
לפיכך, במוקד התביעה שלפניי מונחת השאלה אם הופרה חובת היידוע לגבי בדיקת הצ'יפ הגנטי, וככל שהייתה הפרה – אם מיתקיים קשר סיבתי בינה לבין לידתה של הבת-החולה (הולדה בעוולה).
העלון כולל פרטים לגבי בדיקת מי השפיר: מועד הבצוע (שבוע 16 ואילך), מטרת הבדיקה (בדיקת הכרומוזומים של העובר ואיבחון מחלה גנטית בעובר), תנאים לקבלת מימון לבדיקה, ומידע כללי לגבי האפשרות לבצעה אף ללא התוויה רפואית, במימון פרטי.
יוּער, כי בתיקי הולדה בעוולה עשויה להתעורר גם שאלה אחרת בהיבט של הקשר הסיבתי העובדתי: האם, אילמלא ההתרשלות, ההורים היו מפסיקים את ההיריון.
...
אין בידי לקבל טענה זו, שכן הזכאות לפיצוי בגין ראש הנזק שלא פגיעה באוטונומיה אינה מותנית בקיומה של "סיבתיות החלטה".
טענה נוספת של הנתבעים היא כי התובעת לא הוכיחה, ואף לא טענה בתצהירה, לנזק תוצאתי הבא לידי ביטוי בתחושות שליליות.
יוּער, כי התובעת הציגה בסיכומיה נימוקים לכך שאין לנכות מהפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה את תגמולי המל"ל. הנתבעים בחרו שלא להשיב לטיעוני התובעת בנדון, ומכאן שאינם חולקים על כך.
סוף דבר
הנתבעים 2-1 יפצו את התובעת בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בסך של 120,000 ₪.
התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית (בלי להיזקק לטענת ההתיישנות שהועלתה), ולאור מכלול הנסיבות התובעת תישא בשכר טרחת עורך-דינה בסך של 15,000 ₪.
