הוכחת תשלום חובות לשוק האפור

אם הנתבע כופר בחתימתו על התובע להוכיח כי החתימה שעל השיק היא חתימתו של הנתבע (ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח (3) 563; ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה הדדית בע"מ נ' אוועד, פד"י מ"ד (1) 422).

כן ראה עדותו "נתתי את השיקים לבן שלי מתי שהוא בא ובקש. נתתי לו הרבה מאוד שיקים. נתתי אותם כדי להציל את עצמו. הבן שלי שילם חובות בשוק האפור, שילמתי לו 3 מיליון ₪, אני מדבר על דוד בכר בע"מ השיקים האלה הופקדו לא בזמן אלא בבת אחת, לא הופקדו בזמן ואז בחשבון של חברת דוד בכר לא היה כסף". (עמ' 26 ש' 21-24).

...

השאלה היא מה הנפקות על השיקים הרלוונטיים לעובדה כי חוק הלוואות חוץ בנקאיות חל על המקרה? בנושא זה טען ב"כ הנתבע כי מאחר ולא מולאו התנאים המפורטים בחוק, הרי שיש לדחות את התביעה בכללותה ולחייב את התובעת בהוצאות הדיון.

ראה לעניין זה ע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אברהם (פורסם בנבו): "חוזה הלוואה חייב להיעשות בכתב... לא מדובר על הוראות פרוצדוראליות, אלא מעבר לכך, על הוראות מהותיות... מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה... על התובע... להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק... מהותית ומעת שהצד שכנגד חולק על אשר ייטען בע"פ המלווה שוב לא ניתן יהיה לקבוע מהי ההלוואה, נסיבותיה ותנאיה... משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה." כן יפים לעניין זה גם הדברים בע"א (ת"א) 13801-02-13 פרי נ' צנזה (פורסם בנבו): "דרישת סעיף 8 לחוק היא לא רק דרישה טכנית, ובמקרים רבים אי עמידה בדרישת הכתב ובחובת פירוט תנאי ההלוואה, משמעותה כי דין תביעת המלווה להידחות". חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 3 לחוק: "אין פוגעים בקניינו של אדם", סעיף 8 לחוק קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק - יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". חוק ההלוואות בא להסדיר את ריבית הנשך, ולא בא לפגוע בקרן ההלוואה עצמה שהיא קניינו של המלווה.

סוף דבר בנסיבות העניין, זכאית התובעת לקבל את קרן ההלוואה לידיה אך אינה זכאית לקבל את הריבית.

התובע, חבר טוב שלו, והנתבעת, ידידה טובה מאוד, ניסו לעזור לו. הוא שאל אם הנתבעת מסכימה "לעזור לו" עם צ'קים פרטיים שלה והיא הסכימה ומסרה לו צ'קים שלה, כשהוא מבטיח לה "אני אדאג לך אם לא יהיה לך כסוי". כך פעל נוכח העובדה שהסתבך בחובות בשוק האפור.

במצב דברים זה, הוכח לפניי קיומו של חוב של הנתבעת כלפי התובע בסך של 30,000 ₪; הנתבעת לא הוכיחה כי פרעה את החוב, בעוד שעדות התובע לפיה שולם לו סך של 1,200 ₪ בלבד על חשבון החוב לא נסתרה ונתמכה בשתי קבלות על סך 700 ו-500 ₪ שצורפו לכתב התביעה; גרסתה של הנתבעת לפיה פרעה את חלקו הארי של החוב אינה אמינה ולא נתמכת בשום ראיה (דוגמאת חתימת התובע על קבלת התשלומים; נטילת הצ'קים המקוריים לידיה עם העברת התשלום; קבלה מאת התובע); גירסת עד ההגנה אינה אמינה ונמצאו בה סתירות ופרכות, כמפורט לעיל.

...

לדברי התובע, נאסר "מנסה לקחת עליו את התיק... הוא מנסה להגן עליה, בוודאי, הם ביחד. הם עבדו ביחד אבל זה לא ענייני, היא עומדת מולי בחוב, היא קיבלה את השיקים, היא חתמה על בקשה שהיא מבקשת לדחות את התשלום, אח"כ חתמנו על הסדר של פקיסה של 1,000 ₪ כל חודש גם בזה היא לא עמדה". דיון והכרעה לאחר שקראתי את כתבי הטענות ועיינתי בנספחים, ולאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, אני מחליט לקבל את התביעה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 28,800 ₪ ב-10 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל ביום 15.4.19.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט, בתוך 30 יום מהיום.

עם כל זאת, מאחר שאין חולק לעובדה שהסכם המכר נכרת; שהערת האזהרה נרשמה; שהעסקה דווחה לרשויות המס ושולם מס הרכישה; שאין מחלוקת שלפחות כ – 65% מהתמורה שולמה, ולא הוכח בפניי שהוחזרה לתובעים; שהייתה למנוח האפשרות, על פי הסכם המכר, לפעול לביטול מחיקת הערת האזהרה ואף הופקד יפוי כוח לצורך כך – אך הוא לא עשה כן עד יום מותו; שכל העובדות היו ידועות לנתבעים כבר בשנת 2009-2010, ואיל ואורדו המליצו למנוח לפעול לביטול הערת האזהרה, אך במודע וביודעין הוא בחר שלא לעשות כן, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה, כל זאת בשלב שהיה עדיין צלול ואחראי למעשיו; לאור אופיו של המנוח כפי שתואר על ידי בניו והיותו מסובך בשוק האפור – עובדה העשויה לשמש רקע ומניע להליך מכירת הדירה כנטען, הגעתי לכלל מסקנה שיש לתת עדיפות למסמכים הקיימים המעידים על קיומה של העסקה ואין מקום להורות על ביטולה, כ – 20 שנה לאחר שנכרתה.

אם כך הוא, הכיצד יכול בית המשפט לתת משקל כלשהוא לאמירה המיוחסת למנוח כביכול, לפיה הצהיר שמדובר בעיסקה פיקטיבית? וגם אם מאמינה אני לאיל שכך אמר המנוח, האם התכוון לכך? הרי מדובר באדם שלא הסס לשקר ולזייף מסמכים ולסבך את האנשים הקרובים לו ביותר, אישתו ובניו, ראו עדות איל לעיל ועדות ניר בעמ' 170 שו' 15: " היו מקרים, נכון, שבהם אבי לקח שיקים שלי וזייף אותם". דוקא העובדה שהמנוח היה מסובך כל חייו בחובות, מתיישבת יותר עם המסקנה שאכן מכר את דירתו לתובעים, על מנת לקבל מזומנים לידיו ולשלם את חובותיו לשוק האפור.

...

לכל האמור לעיל אוסיף את שכחת עובדת קבלת מכתבי התראה מהבנק בדבר אי רישום הדירה, ראו עדות התובע בעמ' 93 שו' 23-28 והעימות עם נספחים נ/4 ונ/5, הם המכתבים מהבנק; השיחות עליהן העיד התובע עם המנוח בשנת 2015, אז כביכול בקש ממנו המנוח דחייה בביצוע תשלום שכר הדירה (עדותו בעמ' 75 שו' 14-15), כל זאת עת מונחות חוות דעת לגבי מצבו הרפואי הדמנטי לחלוטין של המנוח באותה תקופה.

אם כך הוא, הכיצד יכול בית המשפט לתת משקל כלשהו לאמירה המיוחסת למנוח כביכול, לפיה הצהיר שמדובר בעסקה פיקטיבית? וגם אם מאמינה אני לאיל שכך אמר המנוח, האם התכוון לכך? הרי מדובר באדם שלא הסס לשקר ולזייף מסמכים ולסבך את האנשים הקרובים לו ביותר, אשתו ובניו, ראו עדות איל לעיל ועדות ניר בעמ' 170 שו' 15: " היו מקרים, נכון, שבהם אבי לקח שיקים שלי וזייף אותם". דווקא העובדה שהמנוח היה מסובך כל חייו בחובות, מתיישבת יותר עם המסקנה שאכן מכר את דירתו לתובעים, על מנת לקבל מזומנים לידיו ולשלם את חובותיו לשוק האפור.

סיכום מכל הטעמים הללו, מורה אני כי במישור היחסים בין התובעים למנוח וחליפיו עסקת המכר תקפה ויש להשלים את הרישום על שם התובעים.

עם זאת, עדותה של האלמנה מגי אביטן, אשר תשא בחלק הארי של החוב לתובע מתוך חלקה בעיזבון, מטה את הכף לעבר קבלת התביעה ומחזקת את גרסת התובע במידה כזו, שלמרות הבעייתיות הרבה, עובר התובע את סף הנטל הנידרש להוכיח כי אכן הכסף ניתן למנוח.

מטרת הכסף שלקח המנוח - מגי אומרת לגולן: "אל תשחקו אותה כאילו אתם לא יודעים שאח שלכם שילם המון כספים לשוק האפור..." (ע' 6 ש' 10 – 11 לתמליל).

הנתבע בעדותו אישר כי אחיו דקל הסתבך בחובות לשוק האפור.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע עובדתית כי התובע נתן למנוח בשנת 2019 לפחות 200,000 ₪, שהמנוח התחייב להשיב לתובע.

סיכומו של דבר כיוון שהצדדים עדיין מנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לעזבון, שטרם חולק, הרי שבהתאם להוראות ס' 126 לחוק הירושה, התובע זכאי להשבת הסכום האמור לא מן הנתבעים, אלא מנכסי העזבון שטרם חולק.

הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחה והוצאות משפט בסכום כולל של 9,360 ₪.

· בתשובה לשאלת מדוע הסתלקה אחותו- אשת המשיב מחלקה בעזבון, אם אביה צווה לה חלק כלשהוא בעזבון, השיב: "אמרנו לה שאם תעשה ליד שתי אחיות ואחר כך נתנו לה ולא אמרתי לאחיות, לא רצינו שהם ידעו מזה". החייב אמר עוד כי בשנת 2010 מועד ההענקה לא היו לו חובות לשוק האפור, הוא לא מכר אדמות לשוק האפור, היו לו חובות לאנשים אחרים, הוא מכר אדמות ושילם את חובותיו (עמוד 27 שורה 8), תשובה זו עומדת בנגוד גמור לדבריו בחקירתו במשרדי הנאמן.

· המשיב ציין כי בנתיים שונה ייעוד הקרקע וכעת היא "אדמה לבניין". דיון והכרעה: סעיף החוק הרלוואנטי לענייננו הוא סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, התש"מ 1980 הקובע: "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו 10 שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להזקק לנכס הכלול בהענקה, וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה". ס"ק(ג) קובע: "הענקה" – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה.

...

תגובת המשיב: · המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לביטול הענקה בשל היותה סתמית, טרדנית וקנטרנית ובהיעדר עילה וללא כל בסיס עובדתי ומשפטי.

הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מובהק, בהיעדר ניקיון כפיים ובשיהוי רב. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה משום שהיא לא נתמכת בתצהיר.

אשר על כן, שוכנעתי, כי הזכויות שהעביר החייב למשיב במתנה מבלי לקבל תמורה כלשהי בגין העסקה והיותו מסובך בחובות, הינה הענקה שדינה בטלות בהתאם להוראות סעיף 96(ב).

לפיכך אני מורה על ביטול הענקה שהעניק החייב למשיב.

המשיב ישלם לנאמן הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ₪.