(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.
בסעיף 11(ה) לתצהירו של הנתבע 2, נטען על ידו, כי הסכים להיתקשר בעיסקה המשולשת, בכפוף לרשימה של תנאים מאוד ספציפיים; שהחשבוניות לא יעלו על 20,000 – 30,000 ₪; שכל הזמנה של מוצרים ע"י פאר מכרמית וכל אספקה של אותם מוצרים מכרמית לפאר תאושר מראש ובכתב ע"י אשל; שבסוף כל חודש תמציא כרמית לאשל תעודות משלוח חתומות וחשבוניות מתאימות; שלאחר מכן תמציא אשל לפאר חשבוניות בהתאם; שפאר תעביר לאשל שיקים ואשל תרשום שיקים מקבילים, דחויים, לכרמית; שתשלום שלא שולם ע"י פאר לאשל, לא תהא אשל חייבת בתשלומו לכרמית.
באשר לשעור החוב – הוצגה כאמור כרטסת הנהלת החשבונות של כרמית, ביחס להתנהלותה המסחרית מול אשל בתקופה הרלוואנטית (שנת 2017) והעתקי החשבוניות ותעודות המשלוח.
...
בהקשר זה, טענו הנתבעים טענה של "כישלון תמורה", זאת מאחר והסחורה לא סופקה לידיה, אלא לידי פאר; גם טענה זו דינה שתידחה - העובדה שעיקר המוצרים לא הגיעו פיזית אל חצריה של אשל, היא בלתי רלוונטית בעיני, משני טעמים – ראשית, כאמור לעיל מהותית קיבלה אשל בעלות על המוצרים, תמחרה אותם ברווח, ומכרה אותם לפאר; שנית, מכרטסת הנהלת החשבונות של כרמית ומהעתקי החשבוניות עולה כי היו מקרים נוספים בהתקשרות שבין אשל לכרמית שבהן – בהתאם לסיכום בין הצדדים – סיפקה כרמית את המוצרים ישירות אל כתובת הלקוח הסופי (ר' עדותו של מר מגל, עמ' 26, ש' 30 – 35 וכן עמ' 33 ש' 30 - 31) ואשל אינה חולקת על חיובים אלו כלל.
מכאן, מסקנתי היא כי יש לראות באשל כמי שחייבת, מכח שטר החוב, כלפי התובעת גם ביחס לחיובים שמקורם בעסקה המשולשת.
סוף דבר:
מן הנימוקים שפורטו לעיל, דינה של התביעה להתקבל במלואה.
