כן נקבע, כי הוכח דבר קיומם של יחסי נאמנות נמשכים בנוגע לזכויותיו של אברהם, ובהמשך זכויותיהן של יורשותיו, להרשם כבעלים של המניות שנרכשו.
היינו, בהתאם למסגרת המשפטית אשר נסקרה לעיל, לפיה מירוץ ההתיישנות בנוגע לעילות תביעה המושתתות על הפרת יחסי נאמנות יחל אך מעת הכפירה בחובת הנאמנות או הפרתה מצידו של הנאמן, נשמטת הקרקע אף מתחת לטענות הנתבעות להתיישנות עילות התביעה או שהוי בהגשתה.
...
התבטאויותיו של מאיר בנושא זה בשיחה המוקלטת עמו, אשר חלקים ממנה אף צוטטו לעיל, לצד גרסתה של התובעת עצמה בדבר השתלשלות העניינים לאורך השנים, תומכות במסקנה זו, לטעמי ולהתרשמותי באופן מובהק, ומלמדות על מהלך מוסכם ומודע, הן של מאיר והן של אברהם, לכך שהמניות שנרכשו יוותרו בשלב הראשון על שם מאיר וציפורה, כחלק מאחזקתם הכוללת במניות החברה בשיעור כולל של 51%.
במקרה דנן, וכפי שנסקר וצוטט לעיל בהרחבה, אכן הוצגה לבית המשפט תמונת ראיות מגוונת המבססת מסקנה בדבר התקשרותם של מאיר ואברהם בעסקה למכר המניות מושא ההליך וכן הסכמה ביניהם, ובהמשך בין מאיר ליורשותיו של אברהם, כי הבעלות הרשומה במניות שנרכשו תישאר לפי שעה, בשל שיקולים והעדפות כאלו או אחרים של מאיר, על שמם של מאיר וציפורה (היינו, הם יוותרו למרות עסקת המכר עם בעלות רשומה ב-51% ממניות החברה, על כל המשתמע מכך).
נוכח הקביעות לעיל ויישום המסגרת המשפטית הרלבנטית אשר נסקרה אף היא לעיל, נדחית טענת הנתבעות להתיישנות עילות התביעה או לשיהוי בהגשתה.
