הוכחת קיום משפחה משותפת וניהול משק בית

בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעת להוכיח שהיא והמנוח קיימו יחסי מישפחה כבני זוג, התגוררו יחד מתוך כוונה ליצור חיי שתוף של איש ואשה וניהלו משק בית משותף, בחמש השנים האחרונות לחייו.

...

כללו של דבר: ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לאחר טקס האירוסים היו המנוח והתובעת בגדר "ידועים בציבור". עם זאת, לכל הפחות משנת 2010, הם כבר לא היו בני זוג והמנוח התגורר בדירת התובעת אך ורק בשל קרבת המשפחה שלהם.

כאמור, אנו סבורים שלכל הפחות משנת 2011 המנוח לא התגורר בדירת התובעת וזאת עד לתחילת שנת 2013.

סוף דבר התביעה נדחית.

הנטל להוכחת קיומם של חיי מישפחה וניהול משק בית משותף מוטל על מבקש המעמד (עניין אורן, פסקה 32 לפסק הדין; עניין בוטובסקי, שם).

...

לאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את קביעתו זו של בית הדין לעררים.

בית המשפט קבע כי מצב הדברים הקיים לפיו העותרים ממתינים שנים לדיון מדי שנה בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, כאשר העותרת נמצאת בישראל ללא מעמד וללא זכויות סוציאליות עד שיסתיימו הליכי הגירושין-אין לו כל הצדקה, והוא פוגע באופן לא מידתי בבני הזוג הקשורים בקשר בלעדי של "ידועים בציבור". היות ואין חולק כי העותרים מנהלים מערכת יחסי משפחה כנה ובלעדית וכי הפרידה של העותר מאשתו בנפרד - אמיתית, נפסק כי דין העתירה להתקבל.

סוף דבר הערעור מתקבל.

כלומר, על הטוען להכרה כידועים בציבור, במקרה שבפנינו, התובעת, להוכיח כי היא והמנוח התכוונו לקשר שיש בו מסימני ההיכר של יחידה משפחתית, אשר התגבשו במהלך השנים, והם מהוים את המסגרת הבסיסית למוסד המשפטי הקרוי "ידועים בציבור". לפיכך, כדי שהתובעת תזכה להכרה כידועה בציבור של המנוח עליה להוכיח שני סמני היכר ל"ידועים בציבור", האחד - קיום יחידה משפחתית, והשני - ניהול משק בית משותף.

...

ברוח הדברים לעיל - בפסק הדין עב"ל (ארצי) 21302-03-16 אידה שרה פוקילמן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.4.2019) התייחס בית הדין הארצי לזיקת הגומלין הקיימת בין קיום חיי משפחה, מגורים משותפים וניהול משק בית משותף וקבע את הדברים הבאים: "כאמור, עובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף, ואולם העדרה אינו שולל האפשרות לקיום משק בית משותף במסגרת חיי משפחה, כשכל מקרה בהתאם לנסיבותיו. יחד עם זאת, בחזקה הראייתית הנובעת ממגורים משותפים נובעת הקלה ראייתית מסוימת לבני זוג המתגוררים יחדיו. במקרים של מגורים נפרדים לא קמה החזקה הראייתית האמורה, על ההקלה הראייתית הכרוכה בה. משמעות הדבר מבחינה מעשית היא כי נדרשת תוספת ראייתית מסוימת לשם ביסוס המסקנה בדבר קיום חיי משפחה ומשק בית משותף על אף העדר המגורים המשותפים, וזאת חלף ההקלה הנובעת מהחזקה הראייתית האמורה". מאחר והתובעת לא הציגה בפנינו ראיות לכך שהיא והמנוח ניהלו משק בית משותף, מסתברת המסקנה הבאה - בצירוף כל אשר פורט לעיל - היא כי התובעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח תביעתה כי יש להכירה כידועה בציבור של המנוח ולפיכך אין התובעת זכאית לקצבת שאירים מקרן הפנסיה.

בית הדין ער לכל הנסיבות שציין ב"כ התובעת בסיכומיו, ובין היתר העובדה שלהתגורר בדיור מוגן זו משאת נפשם של רבים מהקשישים וכן וללחצים שאולי הופעלו על התובעת והמנוח מכיוונם של בני המשפחה שגרמו להם לפעול כפי שפעלו, אולם במצב הפסיקתי הקיים נכון להיום - אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: לאור מסקנתנו זו, דין התביעה להידחות.

קיום חיי מישפחה כבני זוג וניהול משק בית משותף: כעולה מחומר הראיות הוכח קיומם של חיי מישפחה בין התובעת והמנוח כבני זוג וניהול משק בית משותף.

...

יחד עם זאת וכפי שפורט בהרחבה לעיל, מצאנו, כי היו מגורים משותפים לאורך שנים רבות וזאת בהתחשב בנתונים האישיים של התובעת והמנוח; התובעת לנה בביתו של המנוח באופן רצוף חצי שנה עובר לפטירתו; הקשר בין הצדדים היה קשר חם ואוהב והמגורים זה אצל זו ולהיפך לא נבעו מהתדרדרות במצבו הבריאותי של המנוח (בחצי השנה האחרונה התובעת גרה באופן רצוף בביתו של המנוח עקב הצורך לסעוד אותו) וכי התובעת והמנוח ניהלו חיי זוגיות ושיתוף כלכלי (במסגרת זו יש להתחשב בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל).

סוף דבר: כמפורט לעיל מצאנו לקבוע, כי התובעת והמנוח היו ידועים בציבור, התגוררו יחדיו לסירוגין במשך שנים רבות ובחצי השנה האחרונה עובר לפטירת המנוח גרו באופן רצוף בביתו של המנוח.

התביעה מתקבלת.

קיום חיי מישפחה כבני זוג וניהול משק בית משותף: כעולה מחומר הראיות ומגרסאותיהם של התובעת ועדיה, אותם מצאנו מהימנים, הוכח קיומם של חיי מישפחה בין התובעת והמנוח כבני זוג וניהול משק בית משותף תוך קשירת הגורל שלהם.

...

יחד עם זאת וכפי שפורט בהרחבה לעיל, מצאנו, כי התובעת והמנוח גרו יחדיו במשך מספר ימים בכל שבוע במשך כל תקופת היכרותם וזאת בהתחשב בנתונים האישיים של התובעת והמנוח; התובעת לא יכולה הייתה ללון עם המנוח בתקופה בה היה מאושפז במרכז האלצהיימר; הסתירות בעדויות התובעת והעדים לא היו משמעותיות; המנוח אכן ציין בטפסי אימות הפרטים כי הוא אלמן, ברם נראה כי מדובר בטעות טכנית שכן קודם לכן המנוח ציין בתצהיר שהגיש לחברת החשמל שהתובעת הינה ידועה בציבור שלו ומחומר הראיות עלה שלא חל כל שינוי בסטטוס כאמור לאחר מכן ובחוזה לחיים משותפים יש הפרדה רכושית אולם הדבר הגיוני לנוכח היכרותם של התובעת והמנוח בגיל מבוגר כאשר לכל אחד ילדים ורכוש משלו.

סוף דבר: כמפורט לעיל מצאנו לקבוע, כי התובעת והמנוח היו ידועים בציבור והתגוררו יחדיו לסירוגין במשך שנים רבות עד שהדבר נמנע מהם עקב אשפוזו של המנוח במרכז האלצהיימר.

התביעה מתקבלת.