הוכחת עוגמת נפש הצפה ונזק לרכב בתביעה נזיקית

תביעה כספית בגין נזק שניגרם לרכב התובע בעקבות הצפה של מי גשמים שארעה ברחוב זומרשטיין בנתניה ביום 10.1.2015.

התובע עותר בתביעה לחייב הנתבעת בזנק הישיר שניגרם לרכב וכן בהוצאות נוספות שנגרמו לו ובין היתר, השכרת רכב, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.

על פי הפסיקה, קיומו של מפגע מצביע על רשלנות, לכאורה, של הערייה, ולכן הנטל הראייתי להוכיח כי לא התרשלה, וכי מילאה את חובתה הסבירה על פי דין, עובר אל הרשות המקומית על מנת שלא תחוב בנזיקין.

יש להעיר כי עיון בפסקי הדין אליהם הפנה התובע מעלה כי, ככלל, התביעות כנגד הרשות המקומית התקבלו בבתי המשפט השונים מקום בו לא עלה בידי הרשות המקומית להוכיח כי נקטה בפעולות הנדרשות ובאמצעים סבירים, כפי שמצופה מרשות מקומית לפעול.

...

לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי העדויות בפני, סבורני כי הנתבעת הרימה הנטל להוכיח כי פעלה כפי שרשות סבירה צריכה לפעול וכי נקטה פעולות לצורך הכנת מערכת הניקוז לעונת הגשמים ופעולות תחזוקה שוטפת.

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע עותר לפצוי על פי השעור הנקוב בחוות דעת השמאי, בתוספת שכ"ט השמאי בסך 1,770 ₪ ופצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

במאמר מוסגר יוער כבר עתה כי נראה שלסיכומי התובע השתרבבו נתונים מתיק או תיקים אחרים בשים לב לכך שמספר פעמים במסגרתם הוזכרו תאונה וכלי רכב וברי כי הדברים אינם רלבאנטיים לתביעה כפי שהוגשה בפניי (ר' לדוגמא סעיפים 4, 10 לסיכומים) ואניח כי מדובר בטעות/תקלה.

ייאמר מיד כי על אף טענות התובע לעניין העברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע הרי שפרט לעצם העלאת הטענות לא פעל התובע להוכיח את התנאים העומדים בבסיס הסעיפים הרלבאנטיים בפקודת הנזיקין דוגמאת "דבר מסוכן" או הכלל "הדבר בעד עצמו" באופן שיש בו כדי להצדיק העברת נטל הוכחה.

טרם חתימה הגם שבנסיבות התיק הספציפי שבפניי מצאתי לדחות את תביעת התובע בשל עמידתו בנטל ההוכחה ביחס למועד ההצפה והנזקים הקונקרטיים, הרי שלא ניתן לחתום את פסק הדין מבלי להתייחס להיבט הכללי בכל הנוגע להתנהלות תאגיד המים אל מול התובע, כאזרח הנזקק לשירותיו.

...

על התובע היה לפרט את מועד האירוע, מה המקור של המים שגרמו לאירוע ולהצביע על הנתבע (שהוא הגורם שנתבע על ידו) כאחראי על פי דין לאותו מקור כפי שהיה באותו מועד בשים לב לסוגו, למקורו וכיו"ב. בהעדר עמידה באבן הדרך הראשונה שהיא מועד ההצפה הנטענת והמתוארת בחוות דעת המומחה מטעם התובע מיוני 2014 , ובשים לב לטענות התובע בחקירתו ובסיכומיו כי הנזקים הנטענים נגרמו בהצפות שונות שאירעו בשנת 2015 , הרי שדין התביעה להידחות כבר בשלב זה. בנסיבות העניין ועל מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך אין בכוונתי להידרש לעצם היתכנות ההצפה מהשוחה הציבורית בשים לב לתוואי הקרקע, מנגנון ההצפה ויתר הטענות במישור ההנדסי - מקצועי שממילא לא נתמכו בראיות מצד התובע והן אינן רלבנטיות בשים לב לתוצאה האמורה.

סוף דבר מהמקובץ עולה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את אירוע הנזק הקונקרטי לו הוא טען בכתב התביעה.

מאחר וכל מחדל או עמימות בכתב התביעה פועלים לחובת התובע הרי שדין התביעה להידחות.

רקע וההליך שלפני לפני תביעה נזיקית ולצו עשה הסבה סביב ניזקי רטיבות שנגרמו ליחידות בבית משותף בבעלות התובע.

ממרפסת דירת הנתבעת הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה הנם למתן פיצוי בגין ניזקי רכוש שארוע ליחידות שבבעלות התובע, לנזקים עקיפים בגין הפסד דמי שכירות ותשלומי ארנונה לתקופה בה התובע לא יכל לעשות שימוש ועד להגשת התביעה, שיפוי בעד שיפוצים קוסמטיים שנאלץ התובע לשלם לתיקון ניזקי הרטיבות ופיצויים בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

התובע הוא בעלים של עסק עתיר ממון המחזיק ב 5 רכבים ביניהם רכב מסוג מרצדס, גיפ פג'רו ומנצל את כספי כדי לרמוס ולהטריד את הנתבעת ובעלה שהנם גמלאים המתקיימים מקיצבת ביטוח לאומי וחסכונות צנועים שנחסכו במשך עשרו שנים בעמל רב. 7.4 התובע מנצל את כוחו הפינאנסי כדי להחתים שכנה מבוגרת על הצהרה לפיה גובה המקלט הוא 1.5 מטר כשפועל גובהו 1.9 מטר כל זאת על מנת שישמש לו שטח שרות עבור החנויות עליו השתלט שלא כדין.

התיק נקבע לשמיעת ראיות לאחר שהנתבע עמד על חקירתו אולם בישיבת ההוכחות ביקשו הצדדים שלא לחקור עדים, להגיש סיכומים על סמך הראיות הנמצאות בתיק ולתת פסק דין מנומק.

לפי הערכתי הליקוי העקרי הוא באיטום המרפסת, נכון שהנתבעת ביצעה איטום ובדיקת הצפה בשנת 2002 ואשר הציגה לי אישור מאיש האיטום על כך, אך עברו כבר 12 שנים מאז ולאורך תקופה זו דברים עלולים להתקלקל במסגרת תיחזוקה רגילה או כבלאי טבעי.

...

הנתבעת תשלם לתובע בעבור עוגמת הנפש סך של 18,000 ₪ (שהם 20,000 ₪ בניכוי 10% כפי שקבעתי לעיל).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,410 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2010 ועד התשלום המלא בפועל.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשאת כלפי התובע בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 14,000 ₪.

ניתן עוד לומר כי לכאורה לא היה צריך התובע להוכיח רשלנות המועצה, אף שהצליח לעשות כן, כיוון שמדובר ב"הדבר מדבר בעד עצמו" או במים שנמלטו מהמקרקעין של המועצה, כאמור בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, ולכן על הנתבעת הנטל להוכיח העידר התרשלות.

נדמה שהנתבעות היו מודעות לכך, שכן חקירת התובע ומומחה בית המשפט היתמקדה בגובה ניזקי התובע ולא בקשר הסיבתי בינם לבין ארועי ההצפה, אולם בסיכומי הנתבעות נטען כי המועצה "חוסה תחת הגנתו של סעיף 15 לפקודת הנזיקין". סעיף 15 קובע כי "העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה". משלא הובאה בפניי צל צילה של ראיה בענין זה, והנטל הוא על הטוען לכך, קרי; הנתבעות, יש לדחות הטענה.

המומחה השיב בחקירתו שאין כל מניעה שישום נזקים, ואכן ישנו עירוב תחומים ואין כל מניעה לעשות כן. באותו הקשר יש לציין כי גם השכלתו ועיקר ניסיונו של השמאי מטעם חב' הביטוח הוא בתחום שמאות רכב, ואף על פי כן משרכש במהלך עסוקו ניסיון גם בשמאות רכוש, אין כל מניעה שיחווה דעתו בענין.

עוגמת נפש התובע תבע סך של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שניגרם לו. ב"כ הנתבעות טענה שאינו זכאי לקבל בגין ראש נזק זה, בהסתמך על "הפסיקה" אולם "הפסיקה" לא הוצגה בפניי, מה עוד שנטען בהמשך כי לבית המשפט שיקול דעת (ס' 40 לסיכומים).

...

יש לציין כי בחוות הדעת של התובע מופיעים סכומים נמוכים יותר (1,582 ₪), שיקלול כל אלו מביא אותי למסקנה כי יש לקבל הערכת מומחה הנתבעת ולהעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. עבודות ניקוי, גריפת מים ויבוש התובע תבע סך של 8,000 ₪.

שיקלול טענות הצדדים, לרבות העובדה כי שולם לפועלים "בשחור" מביא אותי למסקנה שיש לפצות את התובע לפי תעריף של 40 ₪ לשעה, ובסה"כ 5,760 ₪ (2 אירועים X 4 פועלים X 3 ימים X 6 ש' X 40 ₪).

נאמר כי: "אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות...". ראו גם ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (פורסם בנבו, 1.12.2008), וע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.05), פסקה 16; לסיכום אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: תיקוני ריצוף לאחר האירוע הראשון – 1,500 ₪ תיקון קירות גבס - 2,500 ₪ תיקון מקררים - 4,850 ₪ סחורה שהתקלקלה - 3,000 ₪ מע"מ 17% על ס"ק א-ד 2,015 ₪ שעות עבודה לפינוי המים – 5,760 ₪ (שכר עבודה ללא מע"מ, שולם "בשחור") החזר הוצאות שכ"ט מומחי התובע 5,888 ש"ח עוגמת נפש - 10,000 ש"ח סה"כ 35,513 ש"ח הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16.3.16) ועד התשלום בפועל.

4 לפניי תביעה נזיקית לתשלום פיצויים בסך 196,080 ₪, שהגיש התובע (להלן: "האב") נגד נתבעת (להלן: "האם") ונתבעת 2 (להלן: " הפנימייה ") - האחרונה שלחה הודעת צד שלישי נגד משרד החינוך (להלן: "צד שלישי ") - בגין עוגמת נפש ונזקי ממון שנגרמו לו לטענתו בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה מצידם, עת שרשמו את שני בניו הקטינים (להלן: "הקטינים") לפנימייה מבלי שבקשו וקיבלו אישורו לכך, וזאת חרף העובדה שהוא גרוש מהאם ועדיין הוא אפוטרופוס טבעי של שני הקטינים.

בגיל 15 פנה התובע לפנימייה כדי לחדש את הקשר עם ילדיו , סרב לבצע חידוש קשר בהדרגה בלווי עו"ס הפנימייה ובחר להציף את ילדיו במידע שחלקו בעל תוכן מיני לא הולם .

אם התשובה חיובית , אזי אדרש לשאלה האם הפרו הפנימייה או המנהל , או מי מהם, חובתם זו. בעניינינו, הצדדים לא הצליחו להפנות עד שלב הסיכומים למקרים זהים בהם נקבעה חובה כמתבקש, אולם ידוע כי קטגוריות של רשלנות לעולם אינן סגורות, אלא נקבעות הן בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצרכי החברה המשתנים ( ראו: ע"א 186/80 יערי ואח' נ' מ"י; ע"א 452/72 בחן, חברה לביטוח בע"מ נ' מאיר אייזנברג; ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ. ציזיק).

אף שהיה על האב חובה בדין לפרט בכתב התביעה את פרטי ההוראה החקוקה שלטענתו הפרה כל אחת מהנתבעות, והוא לא עשה כן, מצאתי להוסיף ולהבהיר כי אין הוא זכאי לפצוי בגין הפרת חובה חקוקה, משום שבהתאם לסעיף 63 (א) לפקודת הנזיקין , על מנת לזכות בפצוי בגין הפרת חובה חקוקה, חייב הוא להוכיח נזק, שאליו התכוון המחוקק.

...

- נוכח תוצאת פסק הדין ונימוקיו , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט 26 בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪ .

נוכח מסקנתי בדבר התרשלות הנתבעת וצד ג' , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1 ₪ של 5,850 ₪ .

כמו כן , אני מחייב את התובע לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של .