הוכחת חוקיות חתימה על שטר משכנתא ותוקף השטר

מאידך בעיניין היטל ההשבחה נדחתה עמדת התובעים ונקבע כי על פי הוראות ההסכם הנתבעת אינה מחויבת בתשלום היטל השבחה בעבור 58 יחידות דיור ועל התובעים לשאת בו. באשר לסעד הנתבע התקבלה עמדת הנתבעת כי אין תוקף להודעת הביטול בשל העובדה "שמדובר בהפרה צפויה, בבניין שטרם החלה בנייתו, במצב דברים בו יש אפשרות לקיים את ההסכם כלשונו". לצורך אכיפת ההסכם מונה עו"ד מאנדל ככונס נכסים לבצוע ההסכם ומילוי התחייבויות הצדדים בהתאם למוסכם בסעיף 7ב להסכם.

לאחר מכן, ביום 4.12.16 פנתה אליה הנתבעת בבקשה לחתום על שטרות משכנתא )שלא באמצעות מוסד בנקאי(.

כדי לסווג הסכם כנגוע באי חוקיות על התובעים להוכיח אי התאמה מכוונת בין רצון הצדדים כפי שבא לידי ביטוי בהסכם לבין רצונם האמתי, דהיינו על התובעים להוכיח כי על אף שבהסכם נכתב כי התמורה תשולם בדרך של העמדת דירות בפועל הסכימו שני הצדדים וזו הייתה כוונתם המשותפת כי תשולם להם תמורה כספית.

...

אסמכתאות נוספות שהוצגו לאחר תום שמיעת העדויות מובילות אף הן למסקנה כי הנתבעת לא הפרה את חיובה לשלם את חיוב המס טרם להגשת התביעה.

החלטה זו ניתנה במסגרת בקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק הדין, ונקבע בה כי כל דרישת תשלום שתוצא על פי פסק דינה של ועדת הערר (ו"ע 16775-09-16), "תעוכב עד להכרעה בערעורים". צודקת הנתבעת כי יש בהחלטה זו כדי להביא למסקנה כי מכוח החלטת בית המשפט העליון אין לשנות את המצב הקיים, המקפיא את תשלום המס, וזאת עד להכרעתו בערעורים שהוגשו.

התוצאה היא כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 3 ויש גם לדחות את הטענה לבטלות פעולותיו של הנתבע 2 מכוח יפוי הכוח שנמסר לו. סוף דבר עתירת התובעים למחיקת הערות האזהרה התקבלה, כל יתר העתירות המפורטות בכתב התביעה נדחות.

תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת זכאית לפרוע את הסכם ההלוואה/משכנתא בכפוף לתשלום לנתבעים בהתאם לסעיף 5 לשטר המשכנתא עליו חתומים הצדדים.

באותו יום, 7.9.2011, חתמו הצדדים על הסכם נוסף (להלן: ההסכם הנוסף) לפיו "הואיל והצדדים חתמו על הסכם הלוואה (משכנתא) המנעות מעשיית עסקה והואיל והצדדים מבקשים להסדיר את היחסים בניהול הבית ביניהם", הסכימו הצדדים על שורת עניינים, ביניהם כי שני הצדדים יהיו רשאים לגור ולהשתמש בנכס; נקבעה זכות סרוב למכירת הנכס לכל אחד מהצדדים וכן כי ביתרת חוב המשכנתא תשא התובעת.

סעיף 13 לחוק החוזים קובע כי חוזה זה בטל, אך אין בבטלותו כדי לפגוע בזכותו של צד שלישי שהסתמך על קיום החוזה בתום לב. סעיף 13 למעשה מגשים את כוונתם האמתית של הצדדים שלא לתת תוקף משפטי לחוזה למראית עין.

בית המשפט מנה את השיקולים שיש לשקול בבחינת תוצאותיו של החוזה הבלתי חוקי, שאינם בגדר רשימה סגורה, ביניהם: היתנהגות כל אחד מהצדדים בקשר לבצוע ההסכם; מידת האשמה של כל אחד מהצדדים באי חוקיות החוזה; הבחנה בין מעשה אסור העומד בליבת ההיתקשרות לבין אי-חוקיות משנית הנלווית לחוזה (צויין כי הונאת רשויות המס היא פסולה למרות היותה אגבית וחלק ניכר מהפסיקה העוסקת באי חוקיות היא מסוג זה); דרגת החומרה של אי החוקיות; מידת הבצוע של החוזה ומידת ההסתמכות של הצד השני לחוזה; מידת תום הלב של כל אחד מהצדדים.

סיכומם של דברים, הוכח במאזן ההסתברויות, ואף למעלה מכך, בראיות שהוצגו ובעדויות הצדדים כי העסקה האמתית שבין הצדדים אינה עסקת הלוואה וכי המערך ההסכמי שבין הצדדים, החל מהסכם 2006, עובר להסכם מושא התביעה וכלה בהסכם הנוסף, נעשה למראית עין.

...

בשל כך, ובשל העובדה שבסופו של דבר גם פרובקביץ אישר בעדותו כי הסכם 2006 נכרת למעשה מול הנתבעים ולא מול אלישע, הרי שאין לזקוף לחובת הנתבעים את אי הבאתו של אלישע לעדות.

בסופו של דבר חתם על ההסכם כפי שהוא, לאחר שיחסי הצדדים התערערו, בנסיון להציל משהו מזכויותיו.

פועל יוצא מהאמור לעיל, דין התביעה להידחות.

שנית- לטענתם, המועד שהיה נקוב בהמחאה, דהיינו 60 יום ממועד ההסכם, נקבע בשים לב לפרק הזמן אשר יידרש לשם המצאת המסמכים הנדרשים לקבלת משכנתא ע"י הנתבעת 1 לשם תשלום יתרת התמורה.

התביעה כנגד הנתבע 2: ראשית, הנני סבורה כי דין התביעה כנגד הנתבע 2 להדחות על הסף וזאת הואיל והנני סבורה כי חתימתו של הנתבע 2 על השטר הנה חתימה בתוקף הרשאה, בהתאם לסעיף 24 לפקודת השיטריות (נוסח חדש).

אין בידי לקבל הנחת המוצא של התובעת לדיון באשר הנני סבורה כי בנסיבות בהן הסיחור בוצע על ידי ולד לאחר חתימה על עסקה נוגדת ובשעה שולד מודע לכך שהסיחור הנו במירמה, הרי שמדובר בסחור שנפל בו פגם בהתאם לסעיף 28(ב) לפקודת השיטריות הקובע: "(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות." בנסיבות בהן כאמור הסיחור נעשה במירמה, נפל פגם קינייני בשטר במועד הסיחור ומשכך, על מנת להתגבר על טענות ההגנה של הנתבעת 1, על התובעת להוכיח מעמד של אוחזת כשורה, בהתאם להוראות סעיפים 28 (א) לפקודת השיטריות הקובע כי: "(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

" אציין כי סעיף 29 (ב) לפקודת השיטריות קובע כי חזקה ולפיה כל אוחז בשטר הנו אוחז כשורה אלא אם יוכח "שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר." במקרה בפנינו הואיל והסיחור נגוע ברמאות, הרי שחלה על התובעת החובה להוכיח כי ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

...

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה תום לב במועד סיחור השיק אליה.

לאור כל האמור והמפורט, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה אחיזה כשורה בשיק נשוא התביעה ומשכך בהינתן שהסיחור אל התובעת נעשה אגב מרמה, אין בידה להתגבר על הפגם בסיחור ולהתגבר על טענותיהם של הנתבעת בנוגע לשטר.

סוף דבר: אשר על כן הנני קובעת כי דין התביעות להידחות.

מכאן נטען על ידי העותר כי על בסיס אישור זה, הוא ובנק הפועלים שינו מצבם לרעה על-ידי חתימת שטר המשכנתא מצד העותר, ועל כן אין המועצה יכולה לסגת עוד מתוקפו של האישור.

טענת המניעות אינה מוחלת באופן אוטומאטי, ונידרש איזון בין טענת ההסתמכות בתום לב של האזרח מחד, לבין עיקרון חוקיות המנהל והאנטרס הצבורי מאידך [ע"א 9657/03 מגן דוד אדום בישראל נ' הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, נח(6) 794, 808-807 (2004); ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עריית ירושלים, סג(2) 1, 44 (2009); ת"א (מחוזי נצ') 859-09 דוד שגב נ' מינהל מקרקעי ישראל, בפס' 92-91 (19.05.2013)].

לטענתו, עובדה זו מחזקת את תוקף האישור ומהוה הוכחה נוספת לאי-נקיטת הליכי גבייה מצד המועצה.

לטענת המועצה, הסדרי החוב עם העותר במהלך השנים, כמו גם חתימתו על סעיף 7 להסכם הפשרה, מהוים הודאת בעל דין מטעמו, אשר עוצרים את מירוץ ההתיישנות.

...

אינני מקבלת את פרשנות העותר, כפי שהציגה בסעיף 3 לבקשתו לצירוף האסמכתא, לפיה האישור מהווה צומת גבייה החל הן על המעביר והן על הנעבר.

העותר טען בעלמא בלבד כי על בסיס פסקי הדין בעניין עמ"נ (מינהליים חי') 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' עירית חיפה (10.06.2010), ובעניין עת"מ (ב"ש) 255/07 איזוטופ נ' עיריית אשדוד (22.05.2008), אין לאפשר את חיובו בגין הפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר: העתירה נדחית על כל חלקיה, בין אם על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ובין אם לגופה – כפי שפורט לעיל.

מי שמבקש לסתור חזקה זו צריך לעשות זאת בראיות פוזיטיביות, לאמור: "כלל הוא כי אדם החותם על מיסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמאת שטר משכנתה (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [1]; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן [2]). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל [1] וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו [3])". בעניינינו, לא הוצגו על ידי אבשלום ראיות פוזיטיביות כלשהן, שיש בהן כדי לסתור את החזקה, והחתימה מלמדת על הסכמה.

בעוד שטענת אי חוקיות, אם תוכח, תביא לבטלות החוזה מעיקרא, הרי שהסכם שיסודו במרמה, אילוץ, הטעה וכד' – כל עוד לא בוטל, הריהו שריר וקיים.

משכך, גם אם הייתה נכונה טענתו של דוידזון כי חתם על שטר הבוררות תחת לחץ וכפייה, וכזאת לא הוכח – עדיין יש לראות בשטר הבוררות משום הסכם ה'ניתן לביטול', אשר לא בוטל בפועל, ולכן נותר בר-תוקף מחייב.

...

דין טענות אבשלום להידחות שעה שהסתבר, כי בין הצדדים נחתם הסכם בוררות, ומכאן שלטענה לפיה הבורר נתמנה שלא כדין אין על מה להיסמך.

היינו, גם אבשלום מאשר שכוונת הצדדים הייתה להתדיין בהליך בוררות, כאשר המשמעות ברורה לו (דוד הבהיר, כי נוכח לוח הזמנים של אבשלום, הוצעו רבנים שונים כאשר בסופו של דבר ועל מנת להתאים את הבירור ליומנו של אבשלום נקבע הבורר שמונה).

סוף דבר ותוצאת פסק הדין דין בקשת הביטול להידחות, ומכאן שיש לאשר את פסק הבוררות, וכך אני מורה.